בפרשות בניית המשכן, המלאות בעשייה, חוזרת מילת מפתח מרכזית - מְּלָאכָה: "וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות לו, ח).

היהדות מחשיבה מאוד את המלאכה, המשנה בסנהדרין מפרטת את האנשים שפסולים לעדות, וביניהם אלה ש"אינם עוסקים ביישובו של עולם" (סנהדרין כד, ב). גם תורה ללא מלאכה היא דבר פסול "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" (משנה אבות ב, ב).

מדוע מייחסת היהדות חשיבות שכזו למלאכה?

חשק עשיית המלאכה מניעה את העולם להתקדם ולהשתכלל. הרצי"ה זצ"ל, מלמד אותנו שהמילה מלאכה נגזרת מהמילה מלאך, שליח. תודעת עשיית מלאכה היא שאנו שלוחיו של ריבונו של עולם לשכלול ולקידום המציאות, להוציא אותה ממצבה הגולמי ולהפוך אותה לכלי הממלא את תפקידו בצורה מיטבית יותר.

"אמר רבי יהודה בן בתירא: אדם שאין לו מלאכה מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה" (אבות דרבי נתן יא) - תמיד יש בעולם דבר חרב שיש לשכללו ולתקנו, תמיד ניתן להפריח את שממת המציאות.

המלאכה מביעה אמונה שיש אפשרות אמיתית לתקן ולפתח את המציאות, להוציא אותה מהתוהו הראשיתי שבה. התורה והמלאכה עובדות בשיתוף פעולה מלא לתיקון ולפיתוח האדם והעולם.

הרב אליעזר קשתיאל, מהספר: "סימן לבנים - שיחות פרשת שבוע"