"ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים. לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה. כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" וגו' (אסתר ט,כ-כב). בפורים יש מצווה לעשות סעודה (משתה ושמחה) ולשלוח משלוח מנות ולתת מתנות לאביונים, ומובא בפרשנים טעמם: 'ימי משתה ושמחה – והנה הענין ביום משתה ושמחה היה לפרסם הנס. ולפי שבא התחלתו ע״י משתה בעזר הצור רצו לפרסם זה הענין שיהיה יום משתה וזה אמנם הוא לאכול ולשתות לשובע ואולם יקרא משתה מפני קביעות הסעודה על היין כי כן ראוי לזכר משתה אסתר ואחשורוש שנקרא משתה היין כמו שקדם והשמחה היתה להראות שכבר הפך להם הש״י זה היום מיגון לשמחה. והנה לא תמצא במה שקבלו היהודים עליהם ועל זרעם (אסתר ט׳:כ״ז) שיהיה נזכר יום טוב כי לא קבלו עליהם שיהיה זה היום יום טוב. ומשלוח מנות איש לרעהו תקנו גם כן להרבות השמחה שישלח כל איש לרעהו מנות והנה יהיה זה לכל הפחות שתי מנות משתי מינים ומתנות לאביונים זה יהיה לכל הפחות שתי מתנות לשתי אביונים' (רלב"ג). 'בימים אשר נחו – ר״ל כ״א יעשה הפורים ביום שנח מאויביו, הפרזים בי״ד והמוקפים בט״ו, כנ״ל ועתה מבאר למה צוה לעשות משתה ומשלוח מנות, אומר והחדש אשר נהפך להם – כי שני דברים נהפך להם בחדש הזה, א׳ מיגון לשמחה – וב׳ מאבל ליום טוב – ונגד השמחה יעשו ימי משתה ושמחה, ונגד היו״ט, שעתה לא יכול מרדכי לתקן שיעשו יו״ט, כי אסור לגזור על כלל ישראל יו״ט חדשים, תקן מתנות לאביונים, שזאת לא קבלו הפרזים מעצמם, כי תכלית היו״ט היה לפרוש בו מהבלי העולם לעבודת ה׳ ותורתו, וצוה נגד זה שיתנו צדקה שהוא ג״כ מצוה' (מלבי"ם). יש עוד טעם ידוע, שזה כנגד שהמן אמר שהיהודים מפורדים, לכן עושים משלוחי מנות ומתנות לאביונים להראות את החיבור בישראל (ואולי גם הסעודה שבה שותים יין כמשתה - היין גורם לחיבור בין אנשים). אולי אפשר שתיקנו כנגד מה שהרגישו (שכך תחילת הפס' מרמז לטעמם של מה שמביא אח"כ "ימי משתה" וגו'), שלכן תיקנו ימי משתה ושמחה כנגד שנחו מאויביהם ולכן יכולים לשמוח ולחגוג על הצלתם ביום הזה. וכנגד שנהפך "החודש" מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב גזרו לתת לאחרים דברים לשמחם, שאת זה אפשר לתת ביד שליח שיתן להם בפורים, ולכן זה כעין גילוי על החודש שנהפך, שזה מתפרש על עוד ימים בחודש; כנגד מיגון לשמחה זהו לשלוח מנות לחברו, שיש לחברו דברים משלו, ולכן זהו כעין גילוי "יגון" שזהו צער על המאמץ שצריך להשתדל (ראה ספורנו ישעיהו לה,י), שכך אותו אדם השתדל והשיג שיהיה לו משלו; ואילו כנגד מאבל ליו"ט זה מתנות לאביונים שיש להם צער על שאין להם, כעין אבל על מת שנאבד. אולי אפשר שזה על שהתהפך מרעה לטובה, וברעה המן גזר "להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים" (אסתר ג,יג), לכן כנגד זה עשו שלושה דברים – ימי משתה כנגד להשמיד, שהשמדה שייכת גם בלהשמיד כל מה שנקרה בדרכו, לכן כנגד זה עושים סעודה שאוכלים במקומם בלא הרס והשמדה. כנגד להרוג נותנים לחברו משלוח מנות, שהוא חי וקיים ולא נהרג. כנגד לאבד שזה עוד תוספת כלומר לאבד כל מה שיש עד שלא ישאר כלום, כנגד זה נותנים מתנות לעניים שאין להם כמעט כלום, כעין שגם את המעט הזה רצה המן לחפש ולאבד. אולי אפשר שזה כנגד דברי המן להרוג "מנער ועד זקן טף ונשים" (אסתר ג,יג), שאיש (נער עד זקן) דרכו לשתות יין, ולכן כנגד זה קבעו סעודה כעין המשתה שבפורים (ואולי כנגד נער זהו משתה, שיש בו כח ושותה כעין איש; וכנגד זקן זהו קריאת המגילה, כעין כנגד "זקניך ויאמרו לך" [דברים לב,ז (לפי האונקלוס זה סבא, זקן בשנים ולא כפרש”י שזה החכמים; ובכ”א גם אם הכוונה לחכמים, זה נרמז בשם זקן שנקרא בשניהם בדומה)], שיספרו לך, שכך זהו קריאת המגילה שמספרת מה היה). כנגד נשים, שהיא רעיה ומאוחדים, תקנו משלוח מנות לרעהו כדי להתחבר עם חברו. כנגד הטף שאין להם כלום משלהם תיקנו מתנות לאביונים. אולי אפשר שבמעשים אלו יש כרמז לנעשה בהצלה של פורים: מתנות לאביונים כנגד המשתה בו נפלה ושתי, שבעקבותיו עלתה אסתר שההצלה באה דרכה; במשתה היו שני ראשיים: "לעשות כרצון איש ואיש" (אסתר א,ח), '"לעשות כרצון איש ואיש". אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי", המן "איש צר ואויב"' (מגילה יב,א) 'כרצון מרדכי והמן – הם היו שרי המשקים במשתה' (רש"י). שהם שרים שמשרתים את אחשוורוש ונותנים משל אחשוורוש לאחרים, כעין שהם תחתיו ואין להם משלהם, ולכן רומז לאביון שאין לו ממון משלו; וכן נתנו לשתות לכל אחד שבא כמו שרצה ("לעשות כרצון איש ואיש" – לכל אחד רצונו' [רש"י בפס']), ולכן רומז לאביון שנקרא כך ע"ש שתאב. והם היו שני אנשים ולכן נתינה לשני אביונים. אסתר עשתה שתי משתאות לאחשורוש והמן כדי להפיל את המן, ושם נפל המן, ולכן זה חלק מההצלה, לכן נותנים משלוח מנות שממנו יכולים לאכול סעודת פורים כמו שאסתר עשתה סעודה לחבריה כביכול; וזה שתי מנות לאחד, כמו שעשתה שני משתאות ולכן שני מנות, וזה לאדם אחד, כיון שהמן היה שם רק כדי להפילו, שלא הוזמן בשביל מעלתו או לטובתו אלא כדי להפילו (כמובאים הטעמים בגמ' [מגילה טו,ב] למה אסתר הזמינה אותו), ולכן הוא לא נחשב כחלק חיובי מהמשתה ולכן רק אחשוורוש נחשב, ולכן זהו שני מנות לאדם אחד. (וכן זה משלוח מנות איש לרעהו, כעין שאסתר היתה רעיה של אחשוורוש, והשתמשה בו לחיוב – לביטול גזרת המן, לעומת המן שהיה "איש צר ואויב" [אסתר ז,ו] שאין להתחבר אליו, ולכן לא נותנים כנגדו). כיון שההצלה היתה במשתאות, אז יש לסמן את שמחתנו בסעודת שמחה, כעין שעושים ביו"ט סעודה, וזה עם שתיה כעין משתה כמו המשתאות שהיו בפורים ודרכם נעשתה ההצלה. ושותים עד דלא ידע (אמנם זה מחלוקת בהלכה אם צריך להשתכר ועד כמה), כמו שאחשוורוש כעין אדם בלי דעה שכולם משתמשים בו לרצונותיהם. וכן ההצלה נעשתה עם הריגת המן והצרים אותם, שהם חשבו להשמיד אותנו, לכן כנגד זה שותים עד ביטול הדעת, שמהדעת באה להם המחשבות שרצו להשמידנו; וכן עיקר האדם זה הדעת, ולכן בביטול הדעת כעין דוגמה לאיבוד האדם (שהרגו את המן והאויבים). וכן כנגד שאחשוורוש שתה עד שאיבד את דעתו שלכן הסכים להרוג את ושתי. וכן שתיה עד איבוד הדעת שאז רואים איך מתנהגים ישראל בטבעם הטהור והקדוש לעומת הגוים הרשעים (שזהו ארור המן וברוך מרדכי [מגילה ז,ב]), שזה התבלט בסעודת אחשוורוש, כמו שהגמ' מביאה את ההבדל בין ישראל לאומות כששותים (מגילה יב,ב). גם יש מצווה לקרוא במגילה, שזה כדי לפרסם את הנס, אבל גם שההצלה נעשתה ע"י הספרים שנשלחו שהיהודים יכולים להגן על עצמם, וכן במה שנשלחו ספרים שכל אדם יהיה שורר בביתו ('"להיות כל איש שורר בביתו", אמר רבא: אלמלא אגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט' וכו' [מגילה יב,ב]), לכן כנגד זה קוראים בספר מגילת אסתר. וגם קוראים בספר כרמז שבפורים נעשה השלמה למתן תורה (שבת פח,א) [אולי לכן גם יש במגילה דינים כעין ס"ת, שצריכה שרטוט, כביטוי לקשר לתורה]. כנגד שבשושן נלחמו עוד יום, אז חגגו ביום למחרת ולכן כנגד זה תקנו במוקפות ביום שאחרי, וזה ע"פ המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בשביל כבודה של א"י, כי הארץ היתה חרבה בזמן שושן (יר' מגילה א,א), אולם אולי גם יש בזה כרמז שאנו נלחמנו באויבנו בפורים, לכן קבעו ע"פ הזמן בו ישראל נלחמו שזהו בכניסה לארץ בימי יהושע, ובפרט שמשפחתו של המן פגעו בישוב הארץ ולכן הומתו בפורים (רש"י; אסתר ט,י), לכן קבעו זאת ע"פ זמן כיבוש הארץ (גם שנהנו מסעודת אחשוורוש שהיה בה פגיעה בא"י, שחגגו על שלא יגאלו, לכן תיקנו ע"פ הזמן שהיה כיבוש הארץ שזה מראה על מסירות גדולה לארץ, שזהו כבוד גדול לארץ). אולי אפשר שמובא מה היתה הסיבה שממוכן יעץ להרוג את ושתי: 'ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין. חד אמר: ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן. וחרינא אמר: על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים. וחרינא אמר: ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' (אסת"ר ד,ו). לכן ע"פ זה תיקנו לחגוג בפורים (כיון שזה ההתחלה שממנה ההצלה), כנגד שסטרה לו במנעל לכאן ולכאן, כנגד זה נתינה לאביונים שהעני מתבייש בעניותו, כמו שהמן התבייש כשסטרה לו (ונעל זה התחתית, שכך האביון הוא בתחתית החברה), וסטרה משני צדדיו ולכן לשני אביונים (אחד לכל אחד, כמו סטירה אחת לכל צד). כנגד שלא הזמינה את אשתו זהו משלוח מנות איש לרעהו, שהיתה צריכה להביאה לסעודה כחברתה, כך שולחים מנות לסעודה לחברו; והיו שני בתי משתה (לגברים ולנשים), ואולי היו עוברות מאחד לשני לזנות (שהיו פרוצות ורוצות לחטוא [מגילה יב,א]) ואפילו אם לא היו עושות כך, אצל ושתי ודאי שרצו שתעשה זאת (שלזה קראו לה לבא), ולכן היא מייצגת קשר בין שני המקומות יחד, לכן קשור בשני משתאות, ולכן שתי מנות לאחד (כמו אשת ממוכן שהיתה אחת). כנגד שהיתה לו בת ורצה שתמלוך, כנגד זה תקנו סעודת פורים וקריאת המגילה, כמו שמתגלה מעלת המלכות בפורים שבמלכות עשו משתאות, ונשלחו ספרי פקודות. או שקריאת המגילה כנגד שהקריאו לאחשוורוש בספר הזיכרונות בלילה, שזה השפיעה להצלה; וזה דבר שיש למלך, לזכור מי שעשה לו טובות, ולכן זה כנגד ממוכן שרצה שבתו תעלה למלכות (וכן הסעודות מראים על מלכות ולכן תקנו כנגדו גם סעודות). בנוסף, שלב קריטי בהצלה היה כשאסתר באה לחצר הפנימית להזמין את אחשוורוש למשתה, ושם היו מלאכים שותפים לעשייתה כדי שתצליח: '''ויהי כראות המלך את אסתר המלכה". אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה; אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט' (מגילה טו,ב). שלכן כנגד הגבהת הצוואר זה מתנות לאביונים שהם בתחתית, ולכן נותנים להם להגביהם קצת מהתחתית בהם הם נמצאים. כנגד החוט של חסד זהו משלוח מנות איש לרעהו, שזה מביא לכעין חוט של חסד, שאוהב את מי שנותן לו ולכן רואה בו בעין חיובית. כנגד הטיית השרביט שבזה ניצלה ממוות זהו אכילת סעודה, שע"י האכילה חיים בעולם כעין שהיא ניצלה ממוות, וכן קריאת המגילה שבזה מראים את יד ה' הפועלת בעולם כמו שאחשוורוש פעל ע"י הושטת שרביטו; וכן באה כדי להזמין למשתה שעשתה ולכן כנגד זה סעודה, ובאה להזמין כדי להפיל את המן, שכנגד זה קריאת המגילה בה מסופר על איך ה' גלגל ופעל בעולם להפלת המן. אולי ארבעה דברים כנגד שיש ארבעה דמויות במעשה פורים: אחשוורוש, מרדכי, אסתר והמן. כשנאמר על אחשוורוש רק "למלך" זה מרמז עליו ועל הקב"ה (אסת"ר ג,י), כך שבו נרמז שה' פעל מאחורי הקלעים במעשה פורים, לכן כנגד זה יש מצוות קריאת המגילה שבה רואים את יד ה' שפעלה בנסתר. המן היה עני שמכר עצמו למרדכי (מגילה טו,א-ב), לכן כנגדו זהו מתנות לאביונים; וזה שני מתנות לשני עניים כעין שהעבד עובד את אדונו, כך כעין שיש בו שנים – עצמו ואדונו. גם המן נרמז ב"המן העץ" (חולין קלט,ב), ובעץ הדעת אכלו שנים – אדם וחוה, ולא היה להם משלהם כלום (אלא הכל של הקב"ה שנתן להם להשתמש ולא שקנו בעצמם משהו) לכן כנגד זה מתנות לאביונים, לשני אביונים, מתנה אחת לכל אחד. אולי גם כרמז שהמן רצה להרוג את כולם, ולכן מתנות לאביונים כרמז ל"וצדקה תציל ממות" (משלי י,ב). כשאחשוורוש עשה את המשתה שלו מרדכי הזהיר את ישראל שלא ללכת כדי שלא לחטוא (אסת"ר ז,יג), לכן כנגדו סעודת פורים, סעודה בגילוי של קדושה. אסתר עשתה שתי משתאות, והזמינה את אחשוורוש והמן, אולם העיקר היה אחשוורוש שזה היה כדי לשכנעו לבטל את גזרת המן, ואילו המן רק הובא כדי שלא יפעל נגדה באותו זמן וכדו' כך שלא היה עיקר, ואף הובא לרעתו, לכן הגילוי החיובי הוא רק כנגד אחשוורוש, ולכן זהו שתי מנות (כשתי הסעודות) לאדם אחד. אולי אפשר שזה מרמז על ההשפעה של מעשה פורים – שניצלו אותו זמן ולכן עושים סעודת שמחה – הודיה לה' על ההצלה באותו זמן. יחד עם זה גם נעשה בפורים השלמה למתן תורה (שבת פח,א), לכן כנגד זה משלוח מנות איש לרעהו, שמביא אחדות בישראל, כנגד שכך זכו לקבל את התורה בסיני, בזכות האחדות (פרק השלום). מעשה פורים היה זרז ובסיס להמשך, שיעלו לארץ בבית שני (שהבינו שמסוכן בגלות, וכן בנה של אסתר יתיר להם לעלות לארץ ולבנות את המקדש), ולכן כנגד זה תוקן מתנות לאביונים, כרמז למקדש שצריכים לתרום תרומה בשביל בנייתו (וכן היו בגלות שבעים שנה כתשלום לשמיטות ויובלים שלא עשו [רש"י; ויקרא כו,לה], שמהם היו יכולים העניים להתפרנס, לכן כנגד שיעלו חזרה לארץ בהמשך, תיקנו מתנות לאביונים כרמז על סיבת הגלות שממנה יעלו).