אשר מילאתיו.

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: 

חכמי לב - רבים.

מילאתיו - יחיד.

 הא כיצד ?

המכרז לכלל והבחינה לפרט.
הפנייה קודם לכלל , ואחר כך התייחסות גם לפרט   לכאורה , מתבקשת מנסיבות העניין. אתה תחילה פונה ומדבר לכלל  משל פנייה כמכרז. אך הבחינה של כל מי שנראה על פניו הינה בחינה פרטנית  : לוודא כי אכן "מלא" הוא. וכי ה"מילוי" -  הוא "מילוי" אלוקי.. ולאחר שבחנת, ביררת  ובחרת .את כל אותם ה"מלאים" כאמור. חוזרים הם להיות קבוצה של רבים לקיים :  "ועשו את בגדי אהרון  גם לקדשו וגם לכהן. 
הנה כי כן הפנייה, הפנייה הראשונית היא   לכלל  - משל מכרז פתוח. אבל כמתבקש הבחינה הינה פרטנית  לכל אחד ואחד מן המועמדים. זה אגב מתבקש מהפניה הראשית למשה בלשון יחיד להטיל עליו האחריות של ה"בחינה" הנדוקדקת .
 והחידוש הנוסף הוא, שמכאן ואילך אלו שנבחרו,מצווים לעבוד יחדיו  כרבים.

משום שהציווי הוא למשה שנאמר "ועשית". ניצטווה משה לדבר אל כל חכמי לב קבוצה כללית באיכותה. אך לא די באותה האיכות הכללית .  משה צריך היה למלא חובתו ולבחון גם לגבי כל איש ואיש ,את הפרמטר הנוסף  שאכן הקב"ה מילא בו באותו האיש חוכמה. שיש בין חכמי הלב שהם בעלי סתם חוכמה. ויש שהם בעלי  חוכמת אלוהים, שמקורה באלוהים שבלב אותו האיש.