'משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר". המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'בשגם הוא - בשגם בגימטריא כמו משה, וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה, וכך היו ימי חיי משה; כלומר: עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו. מנין - למעשה המן. המן העץ - יתלה על העץ. למעשה אסתר – "הסתר אסתיר" בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות. מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). המן אסתר ומרדכי זה בפורים, ואילו משה לא קשור לפורים אז מדוע הובאו יחד? בפשטות אפשר שמעלת משה רבנו היא קבלת התורה במתן תורה ומסירתה לנו. לכן מובן שנאמר "בשגם הוא בשר" כרמז שמשה רבנו שעלה לשמים ולא אכל ולא שתה ארבעים יום כמלאך, וכן היה חציו מלאך ('ד"א: מהו "איש האלקים"? א"ר אבין: מחציו ולמטה "איש", מחציו ולמעלה "האלקים"' [דברים רבה יא,ד; ראה שם גם קודם דרשה שהיה מתגלה בו כעין אלוקות בזמנים מסויימים]). אולם בכ"ז משה מת לאחר 120 שנה כיון שגם הוא בשר ולכן יש בו מיתה. דבר זה קשור למעשה פורים (ששותפיה היו המן אסתר ומרדכי), שהמן הפיל פור ויצא לו על אדר ולכן שמח כיון שמת בו משה: '"הפיל פור הוא הגורל". תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב). כך שהמן התחזק בדעתו על גזרתו בהקשר למיתת משה, שהתחזק שהפור שהפיל אמיתי, לכן הביאו בגמ' גם את הרמז למשה בתורה, שיש בו גם רמז למיתת משה. בנוסף, מעלת משה זה בקבלת התורה, אולם היה במתן תורה חסרון שקיבלו בכפיה, וזה נתקן במעשה פורים: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" - קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). לכן היה חשוב לגמ' להביא את משה בהקשר למעשה פורים, כרמז למעלת פורים שמשלים את קבלת התורה. (אולי לכן גם רמזו במיתת משה, כרמז שבמתן תורה היתה כפיה שנאמר להם שאם לא יקבלו את התורה הם ימותו בקבורה תחת ההר, ולכן היה בפורים השלמה למתן תורה). אולי אפשר שבאו לרמז על הדעה שמגילת אסתר נתנה במתן תורה: 'רב ור' חנינה ור' יונתן ובר קפרא ור' יהושע בן לוי אמרו: המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה' (יר' מגילה א,ה). ראה בהרחבה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, על זמני כתיבת המגילה, ומה הכוונה שניתן למשה בסיני, שאין הכוונה למגילה עצמה כמות שהיא כתובה לפנינו, אלא לעקרונות החשובים שיש במגילת אסתר (ראה שם). ממילא לפי זה אפשר שבאו בגמ' לרמז שהבסיס הוא ממשה, ועל גבי זה התווספו הדמויות של המן אסתר ומרדכי ונעשתה המגילה שלפנינו, שלכן שואלים גם מניין למשה בתורה; וכן גם חשוב לומר רמזים בתורה על מגילת אסתר כהדגשה שיש לזה גילוי מיוחד בתורה, כיון שבסיסה בתורה. נראה שאסתר נרמזת בהסתרת פנים, שכך היה בזמן מעשה פורים; וכן היא עצמה הסתירה את זהותה האמיתית מאחשוורוש. ומרדכי נרמז בשמן המשחה, מעבר לגילוי כמעלתו (כפרש"י), אולי בא לרמז שמעשה פורים קשור במשתה אחשוורוש וצלם נבוכדנצר ('"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' [רש"י; אסתר ד,א]), שמשתה אחשוורוש היה חגיגה על שישראל לא יגאלו ולא יבנה המקדש (מגילה יא,ב), לכן במרדכי שהוא התקנה למעשה הזה (שעל ידו נגאלו מהצרה שבאה מזה) יש רמז בגילוי שמן המשחה שבו קידשו את המשכן לעבודתו במשחתו בהקמתו (כעין בניית המקדש), וזה היה במדבר לאחר יציאת מצרים, שנגאלו והיו בדרכם לא"י; כך שמרמז על תיקון לחטא הסעודה (בגאולה ומקדש). והמשכן היה תקנה להשראת השכינה בישראל (גם בחטאים), לאחר מעשה העגל, כשנפלו ממעלתם ונפגמה השראת השכינה שהיתה קודם בדרגתם הגבוה שהיו בזמן מתן תורה (ראה 'תורת המקרא' "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), לכן במשכן יש כתיקון לגילוי העגל (וכן מובא במדרש: 'דבר אחר: "משכן העדות", עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות", שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' [תנחומא "פקודי" סימן ב]). לכן במרדכי יש גילוי תיקון לפגם שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, שהוא לא השתחווה להמן, ולכן דרכו נעשה מעשה פורים, וכרמז לזה רמזו על מרדכי בשמן המשחה שקידש את המשכן, כרמז לתיקון לחטא שקשור לע"ז. בהמן נרמז על שיתלה על עץ, אולם אולי גם נרמז שהמן היה מעל כל השרים: "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו. וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג,א-ב). לכן כנגד שהמלך נישאו מעל כל השרים, שזה רמז לגובה, וכן כולם השתחוו לו מסביב, שזה רומז למציאות בעולם לאורכו, כנגד זה נרמז בנאמר לאדם הראשון על שאכל מעץ הדעת, שבעקבות אכילתו התמעט גובהו: 'דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע, שנאמר "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ"; וכיון שסרח הניח הקב"ה ידיו עליו ומיעטו, שנאמר (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך". אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר "למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים", כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו, שנאמר "ותשת עלי כפך". אי הכי קשו קראי אהדדי? אידי ואידי חד שיעורא הוא' (חגיגה יב,א). שזהו כעין המן שהיה גבוה מעל כולם וכעין מעלתו נחשבת בכל העולם (שהשתחוו לו), וסופו שנפל בבושת פנים בעקבות שרצה לבצע את זממו להרע לישראל (שזהו חטא חמור), כעין אדם הראשון שהתמעט בעקבות החטא. בנוסף, הפס' בשלמותו הוא: "ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת" (בראשית ג,יא), כך שאולי רומז שנתלה על העץ בעקבות שנפל ע"י אסתר, שהיא עלתה למלכות בעקבות נפילת ושתי, שהומתה בשל שלא רצתה לבא ערומה ועונשה זה בא על שהשתמשה עם בנות ישראל בעירום בשבת (' ... אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת' [מגילה יב,ב]), שזה נרמז שנאמר לאדם הראשון "מי הגיד לך כי עירום אתה", שרומז לעירום שגרם לתליית המן בסופו. כמו כן, הפס' הבא בסמוך הוא מה שאדם הראשון ענה על השאלה שה' שאלו: "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל" (בראשית ג,יב), שזה רומז שהמן נתלה בעקבות אשה – אסתר, ובעקבות מעשה של אכילה – שזה היה במשתה שעשתה לאחשוורוש והמן. וכן, העצה להקים את העץ, שזה מה שגרם בסוף לתליה בו (שהכין את העץ ונאמר לאחשוורוש על העץ, והוא ציווה לתלותו עליו: "ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו. ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי" וגו' [אסתר ז,ט]), ניתנה (גם) ע"י אשתו: "ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו יעשו עץ גבה חמשים אמה ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עליו ובא עם המלך אל המשתה שמח וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" (אסתר ה,יד), לכן נרמז שאדם אמר שהאישה היא שנתנה לו מהעץ, שכך בהמן האישה היא שנתנה את העצה ובו נענש לתליה עליו (ואמרה שאחרי שיעשה את העץ ויתלה את מרדכי עליו ילך למשתה, שכך בעץ הדעת זה היה קשור לאכילה). בנוסף, ע"י האכילה מעץ הדעת באה מיתה לעולם, וכך בא להמן מיתה. ע"י עץ הדעת נעשה לאדם תאוות, שכך להמן היה תאוות כבוד גדולה שלכן רצה שישתחוו לו, ומזה התגלגל כל מעשה פורים עד שנתלה. בפרט נעשתה תאוות הזימה (שלכן ראו עצמם עירומים), וכך המן השתמש בזה כדי להחטיא את ישראל כדי שיצליח להורגם, שלכן יעץ לעשות את המשתה ולהחטיא את ישראל בזנות (אסת"ר ז,יג), ומזה התגלגל עד שלבסוף הומת בתליה. עד חטא עץ הדעת היה לאדם דעת שמחוברת לקב"ה, כעין המתגלה בתורה (שהיא דעת ה'), וכל התורה עומדת מול ע"ז: ' ... מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי; דברים יא,כח); שזהו כרמז שהמן עשה עצמו ע"ז (מגילה י,ב) או שתלה על עצמו ע"ז בבגדו כדי שישתחוו לע"ז (אסת"ר ז,ה), שזהו כאכילה מעץ הדעת היפך מצו ה' שלא לאכול (כעין היפך מהתורה שבה יש את  צוויי  ה'), וכגילוי ע"ז שבריחוק עד היפך מדעת ה' שבתורה שנעשה מהאכילה.