'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. אמר רב פפא: הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי, לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה' (תענית כט,א-ב). למה משנכנס אדר מרבים בשמחה, מה המיוחד כ"ך באדר שאין באחרים, הרי כמו שבאדר יש את פורים, כך יש חודשים שיש בהם חגים אחרים ובהם לא נאמר שמרבים שמחה באותם חודשים? רש"י אומר: 'משנכנס אדר - ימי נסים היו לישראל פורים ופסח'. לכאורה בפשטות משמע שזה לא רק אדר אלא גם ניסן, וזה הטעם שמרבים שמחה כי יש בו ימי ניסים. בזה מובן מהו הלשון 'משנכנס', שלכאורה היה צ"ל 'באדר מרבין בשמחה' מהו 'משנכנס'? לפי רש"י זה מובן שזה משנכנס ונמשך גם אח"כ. ומה שאומר ר"פ על אדר ולא הזכיר את ניסן, זה לאו דווקא אדר, אלא נקט אדר אבל זה גם ניסן. או שבכוונה לא אמר ניסן כדי שלא יתגלגל לדין בפסח וזה יפגע לו בשמחת החג, ולכן לא יעץ להשהות לניסן, וכן בכלל לא כדאי להשהות עד ניסן שמא יתעכב ויצא שיפספס את הזמנים הטובים. אמנם בפשטות דברי רב הם כעין דימוי לנאמר על חודש אב, ולכן אמר בצורה שדומה לנאמר על חודש אב – 'משנכנס' (אע"פ שבאב מובן שאומר 'משנכנס', כיון שבא למעט קודם לכן, שאע"פ שהיו צרות גם בתמוז, בכ"ז מיעוט השמחה הוא משנכנס אב). אולי אפשר שכוונת רש"י לא לרבות גם את ניסן, אלא לומר מדוע יש באדר שמחה מיוחדת, שזה משום שהיתה כבר שמחה בימי השמחה שבניסן (פסח), ולזה התווסף בסמוך לו פורים באדר, שזה כעין תוספת שמחה באזור הזמן, ולכן זה מתגלה בתוספת שמחה מעבר ליום השמחה עצמו, שזה פורים, שכעין מביא שמחה מכופלת כיון שכבר יש התרוממות רוח בסביבות הזמן ההוא; אולי גם רואים בזה קשר לשמחה שיש בניסן בשל סמיכותו, שבשל שיש שמחה בסמוך אז מרגישים שהשמחה כעין נמשכת לכיון השמחה הבאה (שמתחברת לכיוונה), ולכן יש בגילוי אדר שמחה שפורצת מעבר לשמחה המקומית שבפורים, כיון שמרגישים המשכיות של השמחה בשל פסח שהוא יום שמחה, ולכן כיון שנפוץ ממקומו אז מתרבה גם לכל החודש (גם לימים אחורה ולא רק לכיוון פסח שהוא קדימה). אולי אפשר לתת טעם שלא כשאר החגים שהם על זכר לנס שנעשה בו דבר על טבעי, בפורים הכל היה בצורה טבעית לגמרי (אפילו יותר מחנוכה שניצחו מעטים מול רבים, כאן היה נראה הכל כפוליטיקה של חצר המלך), לכן הגילוי אינו מתמקד רק ביום שבו מסומל הנס עצמו, כעין שהוא פורץ מהטבע הרגיל כנס החריג, בפורים זה מתגלה בטבע כעין שיש זמן טבעי שה' קבע בו השגחה מיוחדת לישראל, ולכן זה נמשך על פני הימים שבחודש ולא כעין ימים טובים חריגים שאינם כשאר הימים אלא בצורה הטבעית שבטבע דברים זורמים לאט על פני זמן. אולי אפשר שבפורים באו להרוג את כל ישראל, ולכן היתה בזה סכנת חיים לכולם, דבר שלא נעשה בשום זמן אחר שמציינים, לכן כגודל הסכנה כך גודל השמחה שבהצלה, ולכן חוגגים ופורצים מהזמן הנקודתי מרוב שהוא חריג (וזהו כעין הדימוי לאב שזה שיא הכאב, כעין שבפורים היה יכול להיות שיא הנזק ואנו שמחים מאוד על שניצלנו). אולי המן הטיל גורל ויצא על אדר ואמר שזה סימן שיצליח לו כיון שזהו חודש שמת בו משה: 'כיון שנפל פור בחודש אדר, שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד' (מגילה יג,ב) כך שרואים שהוא סמך על החודש שראוי להזיק, שאע"פ שלא יצא לו הפור להרוג בז' אדר, בכ"ז ראה בזה שנפל על החודש רמז שיוכל לכלות, כיון שיש לו שורש להרע, והוא טעה כי משה גם נולד בו כך שיש בו גם לטובה – שינצלו בזכותו; בכ"א כל המעשה הוא על הרקע שהמן חשב שיש בחודש כח להרע, לכן השמחה על ההצלה מתגלית בכלל החודש, כהיפך מחשבתו. אולי בפורים יש גם תיקון למה שחטאו שנהנו מסעודת אחשוורוש שחגגו שלא יגאלו ולא יבנה הבית (מגילה יא,ב) ולכן זה העלה את מידת הדין, שהעלה מה שחטאו בצלם נבוכדנצר (שם יב,א [שזהו תשובת התלמידים יחד עם דברי רשב"י; שבכך מובן מדוע רק עכשיו עמדה נגדם מידת הדין על מה שהיה אצל נבוכדנצר לפני שנים רבות ביותר), ועכשיו בפורים מתקנים זאת, ולכן זה ההיפך מהחורבן. לכן כיון שמצאנו באב – בחורבן שהוא מתפשט מתחילת החודש, אז כך גם זה באדר שכעין כנגדו בהיפוכו, גם אצלו ראוי שיתפשט מתחילת החודש (וגדולה מידת הטוב מהרע). אולי פורים זהו תיקון למה שנהנו וחגגו על שלא יגאלו, ולכן גם יש בפורים גילוי כנגד הגאולה (יר' ברכות א,א [ראה 'לזמן הזה', אדר, 'פורים כדגם לגאולתנו', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א); לכן יש התרחבות של השמחה לכל החודש, כעין רמז שבגאולה השמחה מתרבה בעולם כולו, בממשיכה במשך הזמן. (ובאב זה היפוכו, שהחורבן זה ההיפך מגאולה). אולי בפורים זה גילוי מחיית עמלק ולכן מתרבה לכל החודש, כיון שתמיד עמלק בא להרע ולצער, ולכן מחייתו מביאה שמחה לכל הזמן, לכן זה מתגלה בכל החודש כעין בכל הזמן שיש לו קשור לזה (ובאב זה ההיפך, שגם החורבן קשור בשורש עמלק [תנחומא "כי תצא" סימן יא]). אולי כיון שבפורים נעשה נהפוך הוא, שכל הכח להיזק התהפך וניתן לישראל, זה דבר כל כך משמח עד שהוא מעבר לשמחה הרגילה שבאה על טובה שניתנה לישראל, כאן שהרעה נעשתה לטובה זה מעל ומעבר ולכן מתגלה שמתרחב על כל החודש. אולי בפורים אע"פ שהיה הסתר פנים, בכ"ז התגלה שה' משגיח, ולכן זה מראה שתמיד ה' משגיח, לכן השמחה מתרבה ללא גבול זמן כביטוי שה' תמיד עמנו. אולי בעקבות מעשה פורים הוכח שאין אחרית לישראל בגלות אלא רק בא"י, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', מאמר 'ערכי הנצח של מגילת אסתר'; לכן כיון שיש בזה משיכה גדולה לחיבור לא"י (לכן אולי גם תקנו שהמוקפות חומה זה מימות יהושע בן נון, להדגיש את מעלת א"י והחשיבות להיות בה [אולי זהו עומק דברי היר': 'כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון' (מגילה א,א) שמעבר לפשט שזה בשביל כבודה של א”י שהיתה חריבה אז ולכן אם יעשו מימי אחשוורוש לא יהיה אף עיר מוקפת בא”י ויודגש בזה חורבנה. בעומק אולי נרמז שבאו לזרז בזה את העליה והקמת הארץ ע”י הזירוז שיכירו בחשיבותה, שיזכרו בכניסה לארץ בימי יהושע שהיתה בנויה, שזה דבר מהותי בנס פורים – המשיכה לארץ]) אז מתגלה בזה כעין שמחה תמידית, שזה מתגלה בשמחה בכל החודש, כיון שהשמחה מתגלה דווקא בא"י: '"והיה כי תבא אל הארץ" – אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ״ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו׳' (אור החיים; דברים כו,א).

אולי בפורים נעשה השלמה לקבלת התורה (שבת פח,א), והתורה משפיעה שמחה ("פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים יט,ט]), לכן בפורים מתגלה ריבוי שמחה (אמנם גם בשבועות יש קשר לתורה, אלא שהקשר לתורה נפגם בעגל, וכן זה מתן תורה אבל עדיין לא בא לידנו שנשמח בו בלימודו; לכן דווקא בפורים יש גילוי של שמחה גדולה בתורה שמתפשטת לכל החודש, כמו שאנו לומדים את התורה מרצון כל הזמן וכך מגלים שמחה תמידית בעולם). [וזהו ההיפך מאב שבו נחרב הבית שהוא מקום התורה כך שיש בזה חסרון בגילוי תורה ושמחתה, וכן ביציאה לגלות נעשה ביטול תורה גדול: 'כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה' (חגיגה ה,ב)]. אולי כיון שיש בפורים עניין שתיה עד דלא ידע, אז יש בזה גילוי של שמחה עם איבוד תחושת הזמן, ולכן זה מתגלה בשמחה פורצת זמנים, שהשמחה מתרבה עד לכל החודש. אולי מעשה פורים קשור במחצית השקל: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו; והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב), ומחצית השקל ניתנת בכל חודש אדר, לכן הגילוי של פורים באדר קשור למחצית השקל שהוא בכל החודש ולכן שמחתו נפרסת על פני כל החודש, שקשור לנס פורים וממילא גם לשמחה על כך.