'(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר", א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). ראה 'לזמן הזה', אדר, 'שמחת פורים – שמחת התורה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמסביר שהכוונה שבמתן תורה היה גילוי ה' גדול, שהיה קודם את ניסי מצרים ועכשיו שמעו את קול ה' שאומר "אנכי ה' אלקיך", אז ממילא לא יכלו לחשוב לרגע על סירוב לקבל את התורה, כי זה היה ברור להם בצורה גמורה, וזהו שנעשה בכפיה – שלא יכלו לסרב. לעומת זאת בפורים הכל נעשה בהסתר פנים, שהיה נראה בהתחלה שה' עזבנו, וגם הגאולה נעשתה דרך מעשי אדם שנראה כטבעי, ודרך זה עשה הקב"ה את גאולתם; ועם כל זה התחזקו ישראל בתורה כגילוי לחיבור לתורה גם בהסתר פנים (שלא כבמתן תורה שהיה בגילוי פנים). אולי אפשר כרמז לזה שהפס' שממנו למדו זה "קימו וקבלו היהודים", ופס' קודם נאמר: “על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" (אסתר ט,כו), '"ומה הגיע אליהם" – מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקודש ומה הגיע עליהם, שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי. מה ראה המן שנתקנא במרדכי, ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו. מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה, ומה ראתה אסתר שזימנה להמן' (רש"י), שלכל אחד היה את סיבותיו ומעשיו וה' גלגל את הגאולה דרך זה בהסתר, וזה סמוך לרמז שקיבלו את התורה שוב, שזה בא לומר שזהו עניין הקבלה שוב מרצון – בהסתר פנים. אולי אפשר להוסיף שזהו כעין שני צדדים של גילוי תורה שמשלימים זה את זה, לכן כל התורה היא כעין באמצע, שבמתן תורה היה התחלת גילוי התורה אלינו (שהתורה ירדה אלינו, וכן אז משה כתב מבראשית עד מתן תורה [רש"י; שמות כד,ד]), ואילו בפורים הוא סוף הניסים שניתנו ליכתב: 'א"ר אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים. והא איכא חנוכה? ניתנה לכתוב קא אמרינן' (יומא כט,א). כך שיש בזה כעין גילוי של התחלה וסוף בגילוי נס שבתורה, כרמז שיש חיבור לה' בתורה בנס נסתר ובנס גלוי, חיבור לתורה בזמן של גילוי ה' בגלוי, ובזמן של הסתר פני ה' מאתנו, שזה מקיף את כל התורה (ולכן זהו כעין שתי הקצוות). לכן בכל אחד נרמז שצריך גם בצורה האחרת, שלכן מתן תורה היה ב-ו' סיון, ששישי מרמז שבבריאת העולם החלק הגשמי נעשה בששת ימי המעשה (לעומת שבת שזה גילוי רוחני), וכן בו נוצר האדם שעליו לגלות את שם ה' שמסתתר בצד הגשמי בעולם (שיש לקחת את גילוי ה' שבמתן תורה, ומתוך האמונה שיוצאת ממנו לגלות גם בזמן שיש הסתר פנים). שזהו שנדרש על הנאמר בבריאת העולם ביום השישי שזה קשור למתן תורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת שם), שבבריאה יש קשר למתן תורה, שהותנה שיתקיים בזכות מתן תורה, כיון שבתורה אנו מגלים את ה' שמסתתר בטבע, ולכן בלי זה אין מקום לעולם. לעומת זאת פורים (פרזים) חל ב-י"ד אדר, כרמז ל-יד ה', שגם כשיש הסתר פנים עלינו לחפש ולגלות את יד ה' שמסובבת בטבע ולגלות אותה לגילוי כעין בגילוי פנים. כיון שבפורים נעשה דבר כ"ך גדול – השלמת התורה בהסתר, הגיוני שזה דבר יסודי בפורים, שבגללו התגלגל שיקרה בעולם מעשה פורים. לכן ההתגלגלות של פורים נעשתה בדגש על הסתרה, כגילוי שבא להשלים את עניין קבלת התורה גם בהסתרת פנים. ההתחלה של עליית אסתר זה בהריגת ושתי, שזה בשל שלא רצתה להופיע לפני כולם: 'וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות; אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה … "ותמאן המלכה ושתי" מכדי פריצתא הואי, דאמר מר: שניהן לדבר עבירה נתכוונו, מ"ט לא אתאי? א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא: בא גבריאל ועשה לה זנב' (מגילה יב,ב). הרי שחטאה של ושתי היה שלא לרצתה להופיע לפני כולם, שזהו שרצתה להשאר בהסתר, וזה בשל הפגם שנעשה בה (שנעשה בה כעין צרעת או זנב) שרצתה להסתירו. מי שיעץ להרוג את ושתי היה המן, שהיו לו כוונות נסתרות שלכן רצה שושתי תמות ('ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין, חד אמר: ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן. וחרינא אמר: על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים. וחרינא אמר: ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' וכו' [אסת"ר ד,ו]), כך שזהו הסתר, שיעץ כעצה בשביל אחשוורוש אבל בעצם היתה לו כוונה נסתרת שבגללה יעץ את עצתו; כך שגם זה גילוי של הנס שהתגלגל בהסתר. אסתר הסתירה את עמה מאחשוורוש, שהסתר זה קשור לנס פורים, כיון שאם המן היה יודע שהיא יהודיה היה דואג להמיתה קודם, וכיון שלא ידע אז לא נזהר ממנה ולא חיסלה. אסתר היתה אשתו של אחשוורוש ונמצאת בבית מלכותו, ואף כשבאה אליו לבקש שיבוא למשתה זה היה "בחצר בית המלך הפנימית" (אסתר ה,א), שהוא נסתר ולא כל אחד יכול להכנס (כמו שאמרה: “כל עבדי המלך ועם מדינות המלך ידעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית" [ד,יא]), וכן כשאמרה נגד המן במשתה זה היה בתוך בית משתה היין, שהוא בבית כעין במקום נסתר מהרבים, שמיועד למלכים; שזהו ההיפך ממתן תורה שהיה בגלוי – בתחתית ההר בשטח פתוח, והיו שם כל האנשים ולא רק החשובים. ואסתר הזמינה את אחשוורוש והמן למשתה בהסתר כוונותיה. גם כלל מעשה פורים היה בהסתר פנים כנגד שחטאו בהסתר פנים, שהסתירו את כוונתם האמיתית: 'הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג, לג) "כי לא ענה מלבו"' (מגילה יב,א). 'הם עשו לפנים – מיראה' (רש"י). גם המעשה שנדדה שנת המלך היה קשור להסתרה, שחשד שמסתירים ממנו דברים: '"נדדה שנת המלך" - נס היה. ויש אומרים: שם את לבו על שזמנה אסתר את המן שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו. "להביא את ספר הזכרנות" - דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות עד ששנתם חוזרת עליהם. ורבותינו אמרו: מתוך שנתן לבו על המן ואסתר, אמר: אי אפשר שלא ידע אדם עצתם שהוא אוהבי ויגלה לי. וחזר ואמר: שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו ואין חוששין עוד לי' וכו' (רש”י; אסתר ו,א). כך שנדדה שנתו ממחשבה שמסתירים ממנו דברים, ובזה גם נעשה לו התרחקות מהמן (שחשד שרוצה להרגו), ולכן אח”כ הרגו לבקשת אסתר, שאע”פ שמאוד אהב את המן במשך שנים, אולי הסכים להרגו כיון שכבר התרחק ממנו בזמן האחרון בשל שחשד שחושב בסתר ליבו לרצחו. בפורים הכל נעשה בהסתר פני ה', שהיה נראה שהמעשה התגלגל בצורה אישית בשל אסתר, וכך גם נאלצו להילחם בצורה טבעית כדי להשמיד את שונאיהם. גם בכל המגילה אין שם ה', אלא הוא נסתר דרך מה שנאמר “למלך” (אסת”ר ג,י). אולי לכן במצוות פורים יש שתיית יין שהיא מוציאה סוד ('יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד' [עירובין סה,א]), רמז שבפורים יש עניין לגלות את הסוד, את שם ה' המסתתר במציאות. וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים, להראות שיש בנו נשמה, שהיא ניצוץ אלוקי, ולכן אנו באים לגלות את החיוב שנמצא ומסתתר בנו ומקורו מה', להוציאו לגילוי, שזה מגלה את שם ה' בעולם: 'ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (דברים יג, ה) "אחרי ה' אלקיכם תלכו", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"? אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית ג, כא) "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם", אף אתה הלבש ערומים' וכו' (סוטה יד,א). וכמובן קוראים את מגילת אסתר, שבה רואים איך יד ה' מסובבת את כל המציאות, אע"פ שלא נאמר אפילו פעם אחת שם ה', כרמז שה' מסתתר ופועל בהסתר בעולם, ועלינו לגלותו ע”י פקיחת העיניים למציאות (כמו שבימנו זכינו לדברים רבים וגדולים בתהליכי הגאולה, ועדיין יש שעוצמים עיניים ומתעלמים מ-יד ה' הפועלת בטבע).