"ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון" (שמות כו,לה). 'דתניא: שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה, מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא. ונוקמיה להדייהו? כיון דכתיב (שמות כו, לה) "ואת המנורה נכח השלחן" בעינן דחזו אהדדי' (יומא לג,ב). 'משוך מן הכותל - מרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה, שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת, ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד, וארבעה נכנסין שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחם הפנים, ושנים מצד זה לסדר החדשה. משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה - כמדת השולחן, דהא כתיב (שמות כו) "נכח השלחן" זה בצד זה. כלפי חוץ - כלפי מזרח לצד פתח ההיכל. לוקמא בהדייהו - מכוון בינייהו ולמה נמשך לחוץ' (רש"י). השולחן משוך מהכותל שתי אמות וחצי וכן המנורה משוכה כך כמותו. וכן השולחן והמנורה צריכים לראות זה את זה (שלכן המזבח משוך קצת). נראה שזה בא לרמז שהמנורה מאירה בנרותיה, שזה מרמז על אדם - “נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), והמנורה כעין מאירה את השולחן, שלכן צריכים שיראו זה את זה כעין שמאיר לו, כרמז שעל האדם לדאוג לחברו, שזהו בשולחן שבו אוכל יש הארת המנורה שמרמזת על הנשמות, כרמז לחברו, שידאג גם לו. לכן המרחק של השולחן מהקיר שכך זה גם במנורה, בסיסו זה בשל שהכהנים מסדרים את לחם הפנים (שמזה למדים על המרחק בשולחן), כדגש על שימת האוכל בשולחן, שיחשוב וידאג גם לחברו כמו שדואג לעצמו שיהיה לו אוכל לאכול. ההקשר בין המנורה והשולחן משפיע גם על מיקום המזבח, שרומז שבעניין הדאגה לחברו על שולחנו יש בזה כעין קשר למזבח: '"וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'”, פתח במזבח וסיים בשלחן! רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו' (חגיגה כז,א). 'שולחנו מכפר עליו – בהכנסת אורחין' (רש"י). שבהכנסת אורחים לביתו והושבתם בשולחנו יש כעין מזבח, לכן למדים במנורה שולחן ומזבח על מיקומם בשל הקשר ביניהם כמו שאמרנו, שהמיקום מרמז על הכנסת אורחים, שמביאם למקומו. נראה שהמרחק של שתי אמות וחצי מרמז על הארון: "ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו" וגו' (שמות כה,י), אולי גם לכן מיקום הכלים בקודש נאמרו סמוך לכפורת הארון: ”ונתת את הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים" (שמות כו,לד), רמז לארון ולכך שיש בו את הלוחות – התורה (שהכפרת סוגרת תחתיה בארון, כמו שמודגש בתורה: "ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך” [שמות כה,כא]). כרמז שיש במיוחד לדאוג לפרנסת הת"ח, כדי שיוכלו לעסוק בתורה, שבזה נחשב כמקריב עולה: '"עובר עלינו תמיד", א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין' (ברכות י,ב) [אמנם תמידים זה במזבח העולה ולא במזבח הקטורת, אבל זהו כרמז במזבח הקטורת שהוא מזבח, שמרמז על מזבח העולה, שכך מרמז שכעין הקריב תמידים). גם נראה כרומז שע"י נתינה לת"ח דבק בשכינה, שזהו רמז בארון (שהמרחק כאורך הארון); לכן גם בפרט סמוך לזה הכפורת שבה יש דמויות אדם ("ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני קצותיו" [שמות כה,יח-יט]), כרמז לחיבור האדם והשכינה (שלכן בזה מתגלה מעלת הקדושה שבישראל באותו זמן: 'כיצד הן עומדין? רבי יוחנן ור' אלעזר; חד אמר: "פניהם איש אל אחיו”, וחד אמר: "פניהם לבית”. ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב (דברי הימים ב ג, יג) "ופניהם לבית"? לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום' וכו' [ב"ב צט,א]), כמו שאמרו חז"ל: 'כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה' (כתובות קיא,ב). אולי גם רומז במנורה והשולחן על הכנסת אורחים, וזה סמוך לכפורת שרומז לחיבור האדם והשכינה, וכן נרות המנורה מכוונים לנר מערבי שכלפי השכינה ('דתניא: (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו", מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' [מגילה כא,ב]), ששבעת הנרות מרמזות על העולם שנברא בשבוע הבריאה שמכוונים אותו לה', שזה נעשה ע"י חיבור לתורה שבארון, והבסיס לחיבור לתורה כראוי זה דרך ארץ, שהיא קדמה לתורה, שזה נרמז בהארה גם לשולחן כרמז לדרך ארץ. אולי אפשר שיש קשר בין המנורה והשולחן, כרמז שע"י החכמה מביא לעשירות: 'אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין. וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום. ורבי יהושע בן לוי אמר: לעולם ידרים, שמתוך שמתחכם מתעשר, שנאמר (משלי ג, טז) "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד"' (ב"ב כה,ב). 'וסימניך - שלא תחליף' (רש”י). הרי שרמזו בשולחן ומנורה על חכמה ועשירות, ממילא בקשר ביניהם מרמז שע"י החכמה מגיע לעשירות כמו שאומר ריב"ל. גם נראה שנרמז בחיבור ביניהם שכדי להתעשר (שזה נרמז בשולחן שרומז לעשירות שבצפון, וכן כעין שיש לעשיר שולחן מלא מאכלים כסעודת מלכים) יש כמה דרכים: 'בעא מיניה רבי מר' ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבא"י במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמעשרין, שנאמר (דברים יד, כב) "עשר תעשר" – עשר בשביל שתתעשר. שבבבל במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין? א"ל: בשביל שמכבדין את השבת' וכו' (שבת קיט,א). מעשר נרמז בהארת השולחן ע"י המנורה, כעין שכביכול מאיר את עיני האדם הנצרך בנתינה שנותן לו לאכול (שזהו מעשר, שמפריש מהמאכלים הגדלים אצלו). תורה נרמזת באור המנורה שרומז לתורה (“כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]), וזה מאיר לשולחן שמרמז לממון (עשירות), כרמז שהנותן מממונו בשביל התורה זה מביא לעשירות. במנורה יש שבעה קנים כנגד השבוע, כשהנרות מכוונים כלפי הנר המערבי כרמז שכל ימות החול מכוונים לשבת, שכך כרומז על מעלת השבת, וזה מאיר למזבח כרמז שמי שמכבד את השבת בממונו זוכה לעשירות.