"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" וגו' (שמות כה,א-ב). '"תקחו את תרומתי" – אמרו רבותינו: ג' תרומות אמורות כאן. א' תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי. ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור. ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד וא'. י"ג דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם' (רש"י). בנ"י חטאו בעגל ולכן ירדו ממדרגתם הגדולה שהיו בה במתן תורה ובעקבות כך צריכים את המשכן כדי להשרות שכינה בעולם (ראה ב'תורת המקרא' פרשת "תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן המשכן זה כעין תיקון למעמד מתן תורה שבו חטאו בעגל, לכן מרכז המשכן זהו קה"ק בו הארון עם הלוחות שנתנו בסיני. לכן גם דרשו כאן במדרש שהמשכן הוא בשביל התורה: ' … ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו. אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה"' וכו' (שמו"ר לג,א). לכן מובן שנאמרו כאן י"ג דברים שנצרכים למלאכת המשכן (רש"י), כעין רמז לתורה שהיא נדרשת בי"ג מידות. אולי נאמרו כאן ג' תרומות (ולא נאמרו בנפרד) כרמז שבתורה יש כעין שלושה – תורה שבכתב, תושב"ע ומצוות מדרבנן. אולי גם רומז שהמשכן בא לתקן את חטא העגל שבו חטאו בשלושת העברות החמורות (שבנוסף לע”ז גם חטאו בעריות ושפיכות דמים [רש”י שמות לב,ו]), וכך במשכן ובמקדש היה בקודש שלושה כלים (מנורה שולחן ומזבח הזהב), ובקה”ק היה את הארון שנעשה משלושה ארונות (שנים זהב ואמצעי של עץ), כתיקון לשלושת החטאים; לכן כנגד זה גם נרמז בשלושה תרומות לרמז על תיקון לחטא העגל שנעשה עם שלושה חטאים (לכן על שחטאו ישראל בשלושת העברות נחרב הבית [יומא ט,ב], כיון שזהו ההיפך מהמקדש). בנ”י הביאו ברצונם הרבה ממון לבניית המשכן, והיה בזה תיקון לחטא העגל שהביאו הרבה ממון לאהרן ברצונם שיעשה את העגל, שכך זה מכפר על זה: ' … ראה שהרגו לחור ונתיירא, אמר להם "פרקו נזמי הזהב". מיד "ויתפרקו" והיו כל העם נותנין לו עד שאמר להם דייכם. וכן משה הוכיחן (דברים א, א): "ולבן וַחֲצֵרֹת ודי זהב". משל לבחור שנכנס למדינה ראה אותם גובין צדקה, ואמרו לו: תן. והיה נותן עד שאמרו לו דייך. הלך מעט וראה אותם גובין לתיטרון, אמרו לו: תן. והיה נותן עד שאמרו לו דייך. כך ישראל נתנו זהב לעגל עד שאמר להם די, ונדבו זהב למשכן עד שאמר להם די, שנאמר (שמות לו, ז): "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר". אמר הקב"ה: יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל. אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם. הוי "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן"' (שמו"ר נא,ח). נראה שהתרומה לשלושה תרומות מרמז גם שהיו שלושה מקורות לממון שנתנו למשכן (ולכן כעין גילוי של שלוש תרומות): (א) היה הממון שיצא עם בנ"י ממצרים (שכולל עצים שיעקב הכין מראש, וכן ממון שהמצרים השאילו להם, וכן ממון מצרים שנלקח לאחר קריעת ים סוף [שזהו עיקר הממון שנתנו, ולכן גם כנגדו רומז בשלוש תרומות, כנגד שאלו שלושה מקורות למה שניתן ממה שיצא אתם ממצרים]), (ב) היה ממון שירד להם עם המן ('(שמות לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר". מאי "בבקר בבקר”? א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן' [יומא עה,א]), (ג) היה את התחש שנעשה נס ובא במיוחד למשה בשביל עורות המשכן ('א"ר אלעא אמר רשב"ל: אומר היה ר"מ: תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו; ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז' [שבת כח,ב]). נראה שהיו שלושה מקורות כעין רמז שהונהגו ביציאת מצרים ובמדבר ע”י שלושה – משה אהרן ומרים, שזהו רמז להליכה אחר ה'; ובפרט שזמן המדבר היה כדי שידבקו בתורה (תנחומא ”בשלח” סימן א), כך שזה רומז על הידבקות בתורה. נראה שהחלק שיצא אתם ממצרים זה כנגד אהרן שהוא היה מנהיג במצרים עוד לפני שמשה נשלח למצרים (שמו”ר ג,טז), (וכן משה היה מייצג את ה' ואהרן את בנ”י, כך שיציאת ישראל ממצרים כעין מודגש גילוי אהרן), ובזכות אהרן היו ענני הכבוד (תענית ט,א) שליוו את ישראל ביציאת מצרים והם הגנו עליהם ממצרים שרדפו אחריהם (שמות יד,יט) כך כרמז על חלק היציאה ממצרים. בנוסף, אהרן הוא שעשה בפועל את העגל, שאז חטאו מרוב ממון שהיה להם ('(דברים א, א) "ודי זהב" מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' [ברכות לב,א]), ולכן כנגדו מיוצג רוב הממון שזהו הממון שיצאו איתו ממצרים. החלק של עורות תחשים נראה כנגד מרים, שהבאר בזכותה (תענית שם) שהתגלגלה איתם במדבר, שזהו כעין התחשים שבאו אליהם למקומם; וכן החיות הולכות אחר מקורות מים כדי לשתות. (וכן מרים היא "פועה" מהמיילדות העבריות [שמות א,טו] שאמרו לפרעה שהנשים הישראליות יולדות כעין חיות [שם, יט], כך שמתגלה בה בגדולתה כעין גילוי חיות, ולכן זה מתגלה בתחשים שהם חיות שבאו. [אולי לכן זכתה מרים שהבאר בזכותה, כעין גילוי כנגד חיות שבאות למים]). החלק של האבנים טובות ומרגליות שהביאו, שזה ירד יחד עם המן, זה כנגד משה שבזכותו ירד המן לישראל [תענית שם]; וזה ירד משמים כמו שמשה היה חציו מלאך וחציו אדם (דברים רבה א,ד), כך שמגלה כעין ירידה משמים לארץ (וכן הוריד את התורה משמים לארץ, וכך ירד המן עם האבנים טובות ומרגליות משמים לארץ). בנוסף נראה ששלושה מקורות ממון לבניית המשכן בא לרמז על שבמשכן היה קידוש העולם, שהוא עומד על שלוש רגלים: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). שכך תורה כנגד משה שהוריד את התורה, עבודה כנגד אהרן שעובד במקדש, וגמ"ח כנגד מרים – שבאשה מתגלה יותר חסד מהאיש ('דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא לעניי, ומקרבא הנייתה, ואנא יהיבנא זוזא ולא מקרבא הנייתיה' [תענית כג,ב]. 'אמרה ליה: אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי' [כתובות סז,ב]). אולי גם השתמשו בשלושה מקורות ממון למשכן, כרמז לשלושת העליות של משה לסיני, עד שירד עם הלוחות השניים ואז הצטוו על המשכן, שאז היו ראויים להקימו. יציאת מצרים זה ההתחלה, שיצאו בשביל להגיע לסיני לקבל את התורה [שזהו הלשון הרביעית "ולקחתי" וגו'] (ולהמשיך משם לא"י), לכן הממון שלקחו אז הוא כנגד העליה הראשונה שמשה עלה במתן תורה. החלק של החיות שבאו אליהם (התחשים) כעין רומז על שיחד עם ישראל יצאו ממצרים גם ערב רב, והם שעשו את העגל ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו; מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]), שזהו כנגד העליה השניה שהיתה בשביל בקשת רחמים כדי לכפר על מעשה העגל, ולכן היה אז גילוי כעס (רש"י; שמות לג,יא [ובדומה אבל בהבדל בתאריכים מובא בסדר עולם רבא,ו; ובתנחומא “כי תשא” סימן לא]). והאבנים שירדו עם המן זה כנגד העליה השלישית שאז משה עלה שוב לקבל ולהוריד את התורה לישראל, ואת התורה שהוריד למדו במדבר, והמן היה כדי שיוכלו לשבת וללמוד בלי דאגות ('מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש, ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' [מכילתא שמות טז,ד]). מובא על הממון שדוד אסף לצורך הקמת המקדש: “שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר ושבעת אלפים ככר כסף מזקק לטוח קירות הבתים" (דה"י א כט,ד). נראה ששלושת אלפים ככרי זהב רומז כנגד גילוי שלוש, שזהו לתיקון העגל שחטאו בשלושת העברות (וכנגד שאר גילוים של שלוש שאמרנו), וזהו ב"זהב" = 'זה-ב', שיש שני כיווני משיכה, שבנ"י נמשכים לקדושה או ח"ו לטומאה (כמו שלשניהם התלהבו ונתנו ממון בשפע), ולכן מושך את הרצון שיהיה כולו רק לה' (וכן 'זה' בגימטריה 12 כנגד בנ"י, שזהו שבנ"י נמשכים לכאן ולכאן, ולכן מושכם לבניין המקדש שימשכו רק לקדושה) [ונאמר "מזהב" שה-מ' רומזת לארבעים (בגימטריה), כנגד מתן תורה שהיה ארבעים יום (וכן חטאו בעגל בשל שטעו בחישוב יום הארבעים [שבת פט,א]), שבא ע"י המקדש לתקן את מעמד קבלת התורה שנפגם בשל העגל]. ועוד שבעת אלפים ככרי כסף כנגד העולם שנברא בשבעה ימים, שבא ע"י המקדש להחיל השראת שכינה בעולם, וזה תלוי במעשינו, אם נלך אחר רצון ה' או ח"ו ההיפך, לכן זה מתגלה בכסף כלשון כיסופים, שנכספים לקרבת ה'. וסה"כ יוצא עשרת אלפים ככרות כנגד עשרת הדברות וכן עשרת המאמרות, שהתורה באה לתקן את העולם כולו לה', שכך בא להשפיע במקדש. בהמשך הביאו: "ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל ושרי האלפים והמאות ולשרי מלאכת המלך. ויתנו לעבודת בית האלקים זהב ככרים חמשת אלפים ואדרכנים רבו וכסף ככרים עשרת אלפים ונחשת רבו ושמונת אלפים ככרים וברזל מאה אלף ככרים” (דה”י שם,ו). נראה שחמשת אלפים ככרי זהב רומז לתורה שהיא חמשה חומשים, שהתורה היא השורש של המקדש; והיא מחוברת עם הקב”ה, שהוא ורצונו אחד, ולכן 'זה-ב' שיש בזה כנגד שנים, התורה והקב”ה. ריבוא (עשרת אלפים) מטבעות זהב (אדרכנים), וכן עשרת אלפים ככר כסף, כנגד עשרת הדברות ועשרת מאמרות העולם; שהתורה (הדברות) נרמזת בזהב וזה במטבעות, כעין שמגלה בעולם את שם ה', כמו שבמטבע יש צורה שכך בתורה מגלה-מראה על שם ה' בעולם, וכסף לשון כיסופים שיש בעולם שזהו כנגד עשרת המאמרות שמהם נברא העולם, והנשמה נכספת בעולם לידבק בה' יוצרה ומקורה. נחושת שמונה עשרה אלף ככרים, ששמונה עשרה בגימטריה זה 'חי', שחיי אמת זה רק בדבקות בקב”ה, שצדיקים נקראים תמיד חיים והרשעים נקראים תמיד מתים (ברכות יח,א-ב); וזה בנחושת כרמז לנחש (שיש באותיותיו), שהנחש הביא את האדם לחטא, וכך היצר מושך את האדם לחטוא ולהיות רשע במקום צדיק; ובעקבות הנחש בא מוות לעולם כך שמרמז על עניין חיים ומוות. ברזל מאה אלף, שרומז על הולדת יצחק בגיל מאה לאברהם, כרמז לעם ישראל שמקדש את העולם, וזה בברזל שזו המתכת הכי חזקה כרמז לכח הקדושה שאנו מקדשים את העולם הזה בכח חזק. וכן כרמז 'בר-זל' – בר זה בן (בארמית) כרמז שבבן של אברהם, יצחק, התגלתה בו מעלה גדולה בעקידה, שזה היה בגיל 37 (שלפי המדרשים יצחק היה בעקידה בן ל"ז [ב"ר נה,ד ועוד רבים (ראה את החשבון ברש"י על בראשית כה,כ)]) שזהו 'זל' בגימטריה. שאז התגלתה מסירות הנפש של אברהם ויצחק לקב"ה (ואחד הדברים שלכן אברהם כ"ך אהב את יצחק זה בשל שנולד לו בגיל מאה, לאחר היאוש, ולכן היה בניסיון העקידה ניסיון גדול ביותר, שזה נרמז במאה אלף ככר נחושת שרומז לגיל אברהם בהולדת יצחק), ומהעקידה ניתן כח למקדש: '"ה' יראה" – פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' (רש"י; בראשית כב,יד).