הפטולוגיה של הכסף.

---------------------------------

 "אִם־כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת־עַמִּי אֶת־הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא־תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא־תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"

מילת המפתח החשובה שבפסוק זה היא המילה  : "אם"

 המחברת ומתחברת עם סופה של הפרשה הקודמת .

 כבר כתבתי בעבר ולא פעם,  שאם יש לו לקב"ה "מתחרה" בתחום הבטחון והאמונה .

כי אז זה הוא אותו האליל - הכסף . לכאורה : "שיא" כיסופם של בני האדם.

שיש נטייה לבני אדם גם להופכו כ"אל" וכמקור של מבטח ובטחון 

 בבחינת : "אלוהי כסף ואלוהי זהב".

 על כן ולא בכדי ,הקדים הקב"ה להזהיר מפניו ודוק ,מיד לאחר מעמד הר סיני לאמור  :

 "ולא תעשו אתי אלוהי כסף ואלוהי זהב".

והנה בפרשתינו באה גם ההשלמה הרעיונית  לאמור :

 שאם אדם ,בכל זאת בוחר או כוסף לכסף ,או שמתגלגל לידיו כסף פנוי אם רב ואם מעט.

 כי אז על מנת שכסף זה לא יקלקל את האדם ,יש לראות בו ככספי ייעוד המצויים בידיו של האדם כפקדון ....

 הנה אם כן :"אם כסף" אם כבר מתגלגל לידך כסף פנוי אל תאגור אותו.

 אל תטפח בו משום "תכונות אלוהיות של :מבטח ובטחון. אלא השתמש בו כמקור להלוואה לעניים.

 והרבותא ששאפילו אדם מלווה לעני אחד, מעלה עליו הקב"ה כאילו הילווה לכלל עם ישראל

 

והנה ראו גדלותה של התורה . 

התורה לא מתעלמת מהצורך הבסיסי של האדם לשמר בידיו בכל זאת עתודה כספית סבירה של בטחון. לפיכך נכתב מיד הביטוי :"את "עני עמך". 

כן תמוך בעני ותשאיר גם מעט לך כעתודה - אך בשום פנים לא אגירת עושר .

 

הנה כי כן קיימת : אם כסף תלווה את עמי , זכור להתנהג גם בזהירות הראויה:

  לקיים את הצד השני של "העני עמך" .

כלומר אל תתן לעני להרגיש כאילו אתה ה"מורם" כגביר, אלא תיוותר עימו בגובה שווה בבחינת את :"עני עמך" - באותו הלוול האנושי 

 וודאי שאסור לך ליתן לו תחושה שאתה כ"נושה" ,אתה אך שליח .....

וודאי וודאי שאתה מנוע מלנשוך בבשרו החי, לבקש ריבית. 

שהרבית לא בכדי קרויה :"נשך". כאמור היא בבחינת נגיסה בבשר החי של העני. 

נשך שכזה הוא גם  בבחינת "תשימון עליו" .

שאתה ערים ושם עליו עוד משא כבד מאין כמוהו...

 משה אהרון