ה' מודיע למשה שבנ"י יצאו ברכוש גדול ממצרים: "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כא-כב). ובהמשך אומר ה' למשה לומר לישראל: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות יא,ב). וכך בנ"י עשו: “ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (שמות יב,לה-לו). אומרת הגמ': '"דבר נא באזני העם" וגו'. אמרי דבי ר' ינאי: אין "נא" אלא לשון בקשה. אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב. שלא יאמר אותו צדיק: (בראשית טו, יג) "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם. אמרו לו: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין, ונותנין לך ממון הרבה. ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום' (ברכות ט,א-ב). ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמביא הרחבה בעניין זה (ב'הגלות והגאולה', "בא", "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול...'). חז"ל קישרו את היציאה בממון לאברהם, והדגישו בטענתו שאומר שה' קיים בנו את הגלות ולכן גם צריך לקיים את ההבטחה לצאת בממון רב. אולי כרמז שהגלות קשורה לאברהם, כעין עונש על מעשיו, ולכן גם היציאה עם ממון יש בה גילוי כנגד הטעם של הגלות. ז"א בנ"י ראויים לקבל את הממון כתשלום לעבודתם וכיציאה עם ממון כמו שעושים לעבד משוחרר, ואברהם כעין עומד ודורש זאת במיוחד כיון שהגלות קשורה כעונש למעשיו, ולכן הוא גם זה שעומד על הפיצוי ביציאה מהעונש. לכן נראה שיש בהסברים מדוע היה ראוי שיקחו כסף ביציאתם ממצרים כעין דימוי וגילוי כנגד הסיבות של הגלות - של חטא אברהם, שלכן הוא הדורש לפיצוי על הגלות בעקבות מעשיו. מה היה הפגם שבגללו נגזרה הירידה למצרים? אומרת הגמ': אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר "וירק את חניכיו ילידי ביתו". ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר "במה אדע כי אירשנה". ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר "תן לי הנפש והרכוש קח לך"' (נדרים לב,א). כך נראה שכנגד הסיבה שעשה עבודת מלך (אנגרייא) בת"ח, כנגד זה הסיבה לקבלת הממון בשל שמצרים שיעבדו את ישראל, וזהו עבדות שיעץ והוביל פרעה ולכן זהו כעבודת מלך, ושיעבדו את בנ"י שהיו צדיקים (בהתחלה, ואף במהותנו יש מעלה של דבקות בתורה) שזהו כרמז לת"ח. כמובא הטעם בגמ': 'שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות יב, לו) "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום", תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס. אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם. ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן. אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה! אמר להן אלכסנדרוס מוקדון: החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה' (סנהדרין צא,א). אולי כרמז שגביהא אמר לחכמים שיתנו לו רשות לצאת, ולטעון במקומם, כך שזה כעין גילוי לת"ח, וכן הדגיש שהוא מביא ראיה נגד המצרים מהתורה (ואף הם טענו מצד התורה), וכן אומר שיגידו 'תורת משה רבינו נצחתכם', שזה כהדגשה של כח התורה, שזהו כעין כנגד הסיבה לגלות שקשורה בת"ח לומדי התורה (וכתוצאה מזה בנ"י יכלו להתקיים בשביעית, מגידולי הנכרים שברחו, כיון שיש גם טעם של טענה בקשר לא"י, לכן בגלגול מזה נעשה הנאה ליושבי הארץ, וכח לקיום בארץ אף בשמירתם את השמיטה). כנגד הטעם שהפריז על מידותיו של ה', ששאל "במה אדע כי אירשנה", שזה קשור לירושת הארץ, כנגדו הטעם שהשאירו שדות ובתים במקומם: '"כלי כסף וכלי זהב” - במקום שהניחו ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת עמהם, שהרי היו להם לישראל נחלות במצרים, כדכתיב: "ויאחזו בה”' (חזקוני; שמות יא,ב). שזהו שעכשיו הולכים לנחול נחלה בארץ ולא במצרים, ולכן השאירו את השדות והכרמים שבמצרים; וכן במקום הבתים והשדות שהיו להם במצרים, עם הכסף שקיבלו במקומם יוכלו להשתמש בהם כדי לפתח את הבתים והשדות שבא"י (ובכלל את ישוב הארץ). (כאגב לזה יש את ההסבר של ראב"ע שהכל של ה' והוא החליט להעביר את הממון ממצרים לישראל ולכן אין בזה בעיה: 'ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו. ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה, ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל והוא נתן עושר למי שירצה, ויקחנו מידו ויתננו לאחר; ואין זה רע כי הכל שלו הוא' [ראב"ע; שמות ג,כב]. שזה כעין שאברהם אמר למלך סדום: "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם" [בראשית יד,כג], שלכן כנגד זה כאן מתגלה שה' הוא הנותן). כנגד הטעם שאברהם לא גייר את אותם השבויים שנשבו ע"י ארבעת המלכים והוא הצילם, כנגד זה הטעם שהכסף הוא החזר למה שהנשים שילמו כדי להציל את ילדיהם שנולדו להם: 'למה מצוה זו נאמרה לנשים? שכיון שגזר פרעה "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו", היו בנות ישראל משחדות מתכשיטיהן לעבדי פרעה, ומשחדות למצרים שלא יגלו; ומשליכין מבניהם מקצת ומניחין מקצת... וצוה הקב"ה ושאלה אשה משכנתה כדי שיחזור הדבר לישנו להחזיר להן מה שנתנו להן ואין בזה גניבת דעת אלא החזרת חפץ לבעליו' (תורה שלמה; שמות ג,כב [מספר חמדת הימים]). שהגר שמתגייר כעין קטן שנולד: 'גר שנתגייר כקטן שנולד דמי' (יבמות צז,ב), לכן זה כעין כנגד הנעשה בקשר לנולדים (כדי שיחיו, כמו גר שנולד לחיים חדשים; וכן ' ... ואם כן שגיירו למה אמר "עשו"? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו' [ב"ר לט,יד], שזהו כמו שילדו ודאגו שיתקיימו בעולם כעין שבגיור בראו לקיום בעולם). נראה שנאמר לקחת כלי כסף כלי זהב ושמלות, כנגד שלשת העניינים האלו (שהרי זה בא כעין אות שכופר הפגם ועכשיו בא בטהרה לצאת ממצרים ולנחול את הארץ עם ממון לשימוש לקדושה כתשלום על הנעשה קודם ככפרה, שלכן עכשיו בא איתה בשלמות לקבלת תורה ונחלת הארץ). כלי כסף כנגד שהפריז על מידות ה' בקשר לא"י, שכך כסף כרמז בשמו לכיסוף - שיש כיסופים לארץ (וזה כלי כסף, כנגד שא"י היא כלי להשארת שכינה וקיום התורה בשלמות; ואף הכיסופים לא"י עד כדי כך שמביאים למעשים, זה מביא את הגאולה [הכוזרי ה,כז], כך שזהו כלי להבאת הגאולה). כלי זהב כנגד שעשה אנגריא בת"ח, שנאמר בהמשך בקשר לשימוש בהם: '"וירק את חניכיו ילידי ביתו" - ... ושמואל אמר: שהוריקן בזהב' (נדרים שם) (הוריקן בזהב - כדכתיב "בירקרק חרוץ", דהיינו זהב; כלומר: שנתן להם זהב הרבה כדי שילכו' [ר"ן]). (וזה כלי זהב, כעין שהת"ח הוא כלי לתורה). שמלות כנגד שלא גייר את השבויים, שהגוף באדם כעין שמלה לנשמתו (שהיא הצד החיצוני שמכסה). אולי גם לכן נאמר שלוש פעמים על לקיחת כלי כסף וזהב ממצרים. ובכל מקום גם נרמז כנגד מה: "ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים" (שמות ג,כא-כב), שנרמז משכנתה וגרת ביתה, שישראל יוצאים משם לא"י, כנגד ההפרזה של אברהם על מידות ה' כשנאמר לו על ירושת הארץ. (ופס' אח"כ: "ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" [ד,א], כרמז כעין חוסר אמונה שהיה בהפרזה של אברהם על מידות ה'). "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (יא,ב-ג), שמודגשת מאוד מעלת משה (מעבר לחן העם), כנגד שאברהם היה חשוב כמלך, ולכן שמעו לדבריו ויצאו כאנגריא של מלך (ובפס' שאח"כ נאמר על מכת בכורות, כעין שיצאו להילחם במלחמה, שבזה יש גם גילוי מוות). "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים" (יב,לה-לו), שמודגש חן העם, כעין רמז לכך שהיה אברהם צריך לגייר את השבויים ובכך להפוך אותם לאהובים ביותר לפני הקב"ה כבנ"י (ואח"כ בפס' נאמר על שבנ"י יצאו ממצרים, ומספרם, כרמז שהגרים מתווספים לישראל; וכן נאמר על הערב רב שיצאו אתם, שהם באו להתגייר ['"ערב רב" - תערובות אומות של גרים'; רש"י שמות יב,לח]. כך שמרמז לגרים, כרמז שכנגד שאברהם לא גייר את השבויים).