בהפטרת פרשת ויחי קוראים על צוואת דוד המלך לשלמה בנו לפני מותו, שזה כעין הפרשה שמספרת על צוואת יעקב לפני מותו ליוסף. ואף בשניהם נאמר בדומה: "ויקרבו ימי ישראל למות" וגו' (בראשית מז,כט), "ויקרבו ימי דוד למות" וגו' (מלכים א ב,א). בין הדברים שדוד מצוה לשלמה זה לגלגל את הריגת שמעי בן גרא; ראה בהרחבה ב'מעשי אבות - ב', 'צוואת דוד לשלמה", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. אולי גם יש כעין דימוי בין שניהם, כעין מעשה אבות סימן לבנים, שדוד למד לצוות לבנו המלך, כמו שיעקב ציווה ליוסף בנו שהוא משנה למלך. ויש גם כדימוי בעומק, שיעקב מבקש שיעלהו ויקברהו בארץ מפני שלושה טעמים: '"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי), ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)' (רש"י; בראשית שם). שכך בין הצוויים של דוד לשלמה הוא אמר להמית את שמעי בן גרא, ויש כמה טעמים לזה : א. ששמעי היה מורד במלכות ולכן ראוי להרגו. ב. שמעי היה רבו של שלמה, ולכן חשש דוד שהוא ילך אחרי שמעי שינסה להזיקו. ג. בזה תהיה כפרה לשמעי וכך יזכה לבוא לעוה"ב. כך נראה שכנגד שיעקב חשש שיעשוהו לע"ז שזה מרידה במלכות ה' כך בשמעי הוא היה מורד במלכות (ובפרט שזהו כעין מרידה במלכות ה' כיון שהמלך כיושב על כסא ה': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" [דה"י א כט,כג]). כנגד כינים שיזיקו לו, כך בשמעי היה חשש שהוא יזיק לשלמה. וכנגד גלגול מחילות לעתיד בשמעי זה כדי שיהיה לו לכפרה לעוה"ב. נראה שבפרשה מסופר על ברכת יעקב לשבטים, שזה בעצם גילוי ייעודם שיעשו בעתיד, כך שגם בזה יש כעין צווי דוד לשלמה לעשיה בעתיד; וכך כמו שיעקב כעין קילל את שמעון ולוי, כך דוד אמר לפגוע בשמעי (וכמו שיעקב בירך את השבטים כך דוד אמר לשלמה להיטיב לכמה אנשים). יעקב הוא אב לכלל בנ"י ולכן יש בזה כעין מלך שהוא מייצג את כלל ישראל. ולפניו היו אברהם ויצחק אבל אצלם לא התגלה בשלמות כלל ישראל, שלא כמו יעקב שנולדו לו השבטים - כך שכעין אצלו מתגלה בשלמות; כך לפני דוד היה את שאול המלך אבל הוא לא היה מיהודה (ואף ניטלה ממנו המלוכה) ולכן כעין שלא היתה מלכותו שלמה, לעומת דוד שמלכותו היתה שלמה. ושלמה הוא שפעל למעשה להמתת שמעי כדי שלא יזיק, והוא המלך השלישי (שאול, דוד ושלמה), כך זה בדומה ליעקב שהוא האב השלישי שהוא ציווה ששבט לוי יהיה כעין מנותק משאר ישראל כדי שלא יזיק: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט,ה-ח). ושלמה שם את שמעי בירושלים כדי ללמד תורה, שכך שבט לוי הופרש מישראל להיות אחראי על לימוד תורה. לוי היה מסוכן ליוסף, שיעץ (עם שמעון) להרוג את יוסף בסיפור מכירת יוסף (שם,ה; רש"י), וביוסף יש גילוי מלכות (שהיה משנה למלך במצרים, וממנו עמדה מלכות ישראל, והיה בחשיבות גדולה בבית יעקב), ולכן יעקב הפרידו (בשל היותו מסוכן, שאחד מהם מתגלה בסכנת יוסף), וזהו כמו שדוד הזהיר את שלמה מפני שמעי בהיותו מורד במלכות ומסוכן למלכות (וכן לוי היה נגד יוסף בשל החלומות ובשל הקנאה שיעקב נתן כתנת פסים ליוסף; כך שמתגלה בזה כעין מרידה במלכות - נגד מעשי יעקב שהוא אב לכולם כעין מלך, ונגד גילוי המלכות בחלומות יוסף). דוד לא הרג את שמעי, וציווה לשלמה שימיתו לאחר שיפסיק להוליד, כיון שממנו יוולד מרדכי; ובפורים נעשה השלמה למתן תורה, שקיבלו מרצון (שבת פח,א), שזהו גילוי שלמות במתן תורה, כך שזה דומה לשבט לוי שלא חטא בעגל כך שכעין יש בו גילוי של שלמות בקשר למתן תורה. דוד לא פגע בשמעי בשל היותו בנפילה אז (בשל המרד), ולכן מחל בלית ברירה, אבל ציוה שבהמשך שלמה ימיתהו; שזה כעין שעכשיו יעקב מברך את בניו מה יתגלה בעתיד, שעכשיו הם בירידה במצרים שזה נפילה במעלתם, אבל בעתיד יעלו ויתגלה אחרת. וכמו ששמעי יעמיד את מרדכי שקשור למתן תורה, ולכן כרגע יש לסלוח על הביזוי שעשה, כך גם הירידה למצרים יש בה קשר לעתיד, שמתוך הגלות הקשה ילמדו את ערכה של דרך ארץ ותורה וכך יהיו ראוים בהמשך למתן תורה.