"ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו" (בראשית מא,מב). '"וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם". ר' יודן בשם ר' בנימין אמר: בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה. נסן שוה: "ויהי כדברה אל יוסף יום יום", (אסתר ג) "ויהי באמרם אליו יום ויום". "ולא שמע אליה", (שם) "ולא שמע אליהם". וגדולתן שוה: (בראשית מא) "ויסר פרעה את טבעתו", (אסתר ח) "ויסר המלך את טבעתו". "ויתן אותה על יד יוסף", "ויתנה למרדכי". "וילבש אותו בגדי שש", (שם ו) "ונתון הלבוש והסוס" וגו', "ויקח המן" וגו'. "וישם רביד הזהב על צוארו", (שם ח) "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן". "וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו", (שם ו) "וירכיבהו [על הסוס] ברחוב העיר", "ויקרא לפניו אברך", "ויקרא לפניו ככה" וגו'' (ב"ר פז,ו). נראה שמעבר לכך שיש דימוי בין בני רחל, יש גם כרמז של מעשה אבות סימן לבנים, שמה שהתגלה אצל האבות הוא השורש למה שמתגלה בהמשך הדורות אצל הבנים; שכך מה שנעשה אצל יוסף התגלה בהמשך הדורות במעשה פורים, ולכן מתגלה דימוי ביניהם. יוסף הגיע לכלא בעקבות אשת פוטיפר שרצתה לזנות איתו, ומשם יצא לשלוט על מצרים, שבכלא הוא היה עם שרי פרעה ובכך התחנך ולמד איך להתנהג במלכות (שלכן מודגש שהיה בבית סוהר של המלכות: "ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי [אסירי] המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר" [בראשית לט,כ]), כך שהיה בזה שורש לעלייתו למלכות. כך גם מרדכי עלה לגדולה אחר שאסתר נלקחה לאחשוורוש שרצה אותה (כעין אשת פוטיפר שרצתה את יוסף), ובדרך עד גדולתו היה למרדכי צרה מהמן, כעין צרת יוסף בבית הסוהר. וכמו שליוסף היה קצת נחת בבית פוטיפר, בין צרת המכירה לצרת בית הסוהר, כך למרדכי היה קצת נחת כשנלקח על הסוס ברחבי העיר בכבוד עם בגדי מלכות (והיה בזה קידוש השם). אחשורוש ציוה: "והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש" (אסתר  א,ח), שציווה - '"על כל רב ביתו" - על כל שרי הסעודה: שר האופים, ושר הטבחים, ושר המשקים' (רש"י). שזהו כמו אצל יוסף שנפגש איתם, שהיה עבד אצל שר הטבחים, ובבית הסוהר נפגש עם שר המשקים ושר האופים. יוסף עלה לגדולה דרך חלום פרעה שחלם בשנתו, כך בדומה מרדכי החל לעלות לגדולה דרך זמן השינה, שאחשוורוש לא נרדם, שאז קראו לפניו בספר הזכרונות והתגלגל מזה שהמן ירכיב את מרדכי על הסוס, שזה היה ההתחלה של עליית מרדכי (ונפילת המן בהתאם) כמו שאמרו להמן חכמיו ואשתו, וכן מיד קרה שנקרא אל משתה אסתר שם נפל ומרדכי עלה: "ויספר המן לזרש אשתו ולכל אהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. עודם מדברים עמו וסריסי המלך הגיעו ויבהלו להביא את המן אל המשתה אשר עשתה אסתר" (אסתר ו,יג-יד). עוד מובא דימוי בין יוסף לציון: 'בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון. ביוסף כתיב: "וישראל אהב את יוסף". בציון כתיב: (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון". ... ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות. ביוסף, "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה". וציון - "יפה נוף משוש כל הארץ" (תהלים מח)' וכו' (תנחומא "ויגש" סימן י). אולי זה בא לרמז שכל הנעשה ביוסף נועד להביאו לגדולה במצרים שדרך זה נעשה קידוש השם (שדרך המלכות היה מתפרסם לכל האנשים), ולכן זהו גילוי כמו ציון שדרכה מתקדש שם שמים בעולם; וכך גם באסתר נעשה קידוש השם גדול, שהוכח כמה ה' שומר על בנ"י (ולכן גם רבים התגיירו: "ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" [אסתר ח,יז]). בנוסף, ירידת יוסף למצרים היתה כדי להקל על הירידה למצרים: 'א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב (הושע יא, ד) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל"' (שבת פט,ב). ממילא בכך שירדו בכבוד לא היה ביזוי לציון שישראל יורדים ממנה בביזיון. כך גם נראה שמתגלה בפורים, שבמעשה פורים נעשה ע"י מרדכי שהוא קשור למעלת ציון, שהיה חוזר לירושלים כל הזמן: '"אשר הגלה מירושלים" וכו׳ – אמר כאן הגלה ג׳ פעמים: ״אשר הגלה מירושלים״, ״אשר הגלתה״, ״אשר הגלה״, להודיע חיבת ארץ ישראל עליו, שבכל פעם חזר לירושלים והיה נגלה ג׳ פעמים; וזהו שאמרו (בגמרא יג, א) שגלה מעצמו, כלו׳ מדעתו, שחזר לארץ ישראל, משום כך נגלה פעם שנית, וכן פעם שלישית' (אדרת אליהו לגר"א; אסתר ב,ו). כמו כן, צרת המן באה גם בגלל שישראל חגגו שלא יעלו לארץ (לשיטת המדרש [אסת"ר ז,יג. אמנם שם מובא שזה היה חטא של זנות שבסעודה, אולם בחטא הסעודה היה גם חגיגה על אי גאולתם], וכן לתלמידי רשב"י [מגילה יב,א. אמנם רשב"י ענה שאין זה הסיבה אלא הסיבה היא שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. אולם אפשר שכוונתו שטעם מה שחגגו בסעודת אחשוורוש זה לא מספיק שיחול על כל העולם אלא שחגיגתם הזכירה חטא אחר שלהם, שלכן היה ראוי גזרת מיתה בכל העולם; שלכן דווקא עכשיו אחרי עשרות רבות בשנים מחטא צלם נבוכדנצר עלה הדין על חטאם, כיון שעכשיו בעקבות שחגגו בסעודת אחשוורוש עלה הדין על הסעודה, ומזה התגלגל גם עליית הדין על שהשתחוו לצלם אצל נבוכדנצר]), שזהו היה עניין הסעודה שאחשוורוש עשה חגיגה על שישראל לא יגאלו (מגילה יא,ב-יב,א). כך ששורש פורים קשור לביזיון לציון, ולכן קיבלו על כך עונש בגזרת המן. ובנוסף בעקבות מעשה פורים נולד מאסתר ואחשוורוש המלך דרויש שאישר לישראל לחזור ולבנות את המקדש (רש"י; עזרא ד,כד), כך שבמעשה פורים יש קשר לציון. ממילא זהו כמו שאמרנו שיוסף מגלה את 'מעשה אבות סימן לבנים' של פורים.