בס''ד          פרשת וישב: האם אפשר להדליק נרות חנוכה בשטח

פתיחה

כפי שנראה השבוע בהרחבה, כדי שיהיה ניתן להדליק נר חנוכה, לדעת פוסקים רבים צריך שאותו המקום יהיה רשות המדליק. מוסכם שההולך לאכול אצל חברו ארוחת ערב, אינו יכול להדליק שם, שכן המקום אינו נחשב ביתו. כמו כן נפסק, שהישן בבית חברו יכול להדליק שם נרות. דנו הפוסקים, היכן ידליק במוצאי שבת, מי ששהה בבית הוריו בשבת וחוזר לביתו במוצאי שבת.

א. הגרש''ז אויערבך (הליכות שלמה תשרי - אדר, יד) סבר, שכיוון שישן בערב שבת אצל הוריו ובמוצאי שבת הוא נמצא שם בזמן ההדלקה, ממילא המקום נחשב כביתו, ועליו להדליק שם את הנרות. ב. הרב עובדיה (חזון עובדיה, עמ' קנה) חלק וסבר, שכיוון שבמוצאי שבת יישן בביתו ולא בבית הוריו, לכן עליו להדליק בביתו. ג. הרב וואזנר (מבית לוי י, עמ' יא) בדעת ביניים סבר, שאם יגיע לביתו בזמן ההדלקה ידליק בביתו, ואם לאו, ידליק בבית הוריו. ובלשונו:

''מי שמתארח בבית אחרים באכילה ושתייה ליום אחד בלבד, ידליק במקום שנמצא, ואינו צריך לשלוח שליח לביתו להדליק מפני החשד. הנוסע לשבת להתארח בבית אחרים, מדליק שם נרותיו בערב שבת. ולגבי מוצאי שבת, אם אינו חוזר מאוחר ימתין וידליק בביתו, ואם חוזר מאוחר ידליק היכן שנמצא במשך השבת.''

בעקבות המלחמה בעזה, חיילים רבים ישנים מחוץ לביתם בשטח ובאהלים. בעקבות כך נעסוק השבוע במחלוקת הפוסקים, האם יש להדליק נרות בכניסה לאהל. כפי שנראה, שאלה זו תלויה בייחודיותו של נר חנוכה, שלכאורה מצריך קשר בין האדם לביתו, דבר שאינו קיים במצוות אחרות. כמו כן נעסוק בשאלה, האם חייל יכול וצריך לצאת ידי חובה בהדלקת אשתו המדליקה בביתם.

הדלקה בשטח

הגמרא במסכת שבת (כא ע''ב) כותבת, שמצוות נר חנוכה היא 'איש וביתו'. נחלקו הפוסקים, האם מלשון זו ניתן להבין שחובה להדליק דווקא בבית, או שגם ניתן תחת כיפת השמיים:

א. הציץ אליעזר (טו, כט) סבר שניתן להדליק גם בשטח, ללא בית כלל, וראייה להבנתו הביא מנוסח ברכת ההדלקה. הגמרא (כג ע''א) כותבת, שכאשר מדליקים נר חנוכה יש לברך 'להדליק נר חנוכה', ותמהו חלק מהראשונים על נוסח זה, שכן כל מצווה שיכולה להיעשות על ידי שליח (כמו הדלקת נר חנוכה), יש לברך בנוסח 'על', ובנידון דידן היה צריך להיות 'על הדלקת נר חנוכה', ולא 'להדליק'.

ביישוב הקושיה כתב הציץ אליעזר על בסיס המהר''ח, ששונה מצוות נר חנוכה משאר מצוות שניתן לקיימן על ידי שליח. מצוות קביעת מזוזה (לדוגמא), אמנם חייבת להתבצע על ידי בעל הבית, אך חובה שיהיה בית כדי לקיים את המצווה. מצוות נר חנוכה לעומת זאת חלה אך ורק על גוף האדם, ללא קשר למיקומו, ולכן נוסח הברכה שונה. ובלשונו:

''לדעתי נראה להסביר כי חיוב הדלקת נר חנוכה הוא חיוב מוטל אקרקפתא דגברא מבלי שיהא קשור בהחפצא, ושונה היא מצוה זאת בזה גם ממצות מזוזה, דמצוות מזוזה אף על פי שחובת הדר היא אבל החיוב קשור עם חפצא, דהיינו עם שיעור בית שדר בו... מה שאין כן מצוות הדלקת נר חנוכה דהמצוה קשורה רק עם גוף האדם... ומסתבר שאפילו אם אחד יקבע לו מטה בפינה אחת מפינות הרחוב וישן ויאכל שם, שגם כן יהא חייב להדליק על ידו[1].''

ב. הגרש''ז אויערבך (מנחת שלמה ב, נח) חלק וסבר שכדי להדליק נר חנוכה חייבים בית, וכן נקטו להלכה הרב פרנק (מקראי קודש, יח) והרב עובדיה (חזון עובדיה קנו - קנח). עם זאת יש וסייגו, שאין הכוונה שמצוות נר חנוכה הינה כמצוות מזוזה, שדי בכך שייקבעו פעם אחת מזוזה כדי שכל בני הבית ייצאו ידי חובה, אלא במצוות חנוכה כל עוד המדליק אינו שליח של בני בית, עליהם להדליק.

ראייה להבנה שצריך בית כדי להדליק, הביאו מההלכה הקובעת שיש להניח על פתח הבית, וכן מלשון הרמב''ם הכותב שהמצווה 'שיהיה כל בית ובית מדליק'. עוד ראייה הביאו מדברי התוספות, שכתבו שהסיבה לכך שדווקא במצוות הדלקת נרות תיקנו חכמים שהרואה נר חנוכה יכול לברך היא, שלאנשים רבים אין בית והם אינם יכולים לקיים את המצווה, וכך ניתנה להם אפשרות לברך.

הדלקה באהל

לפי דעת הציץ אליעזר, וודאי שיש להדליק נר חנוכה בברכה כאשר ישנים באוהל, שהרי אפילו תחת כיפת השמיים יש להדליק בברכה. לפוסקים הסוברים שיש צורך בבית, השאלה היא האם יש צורך בבית ממש, כפי שיש צורך בבית כאשר קובעים מזוזה או ששונה נר חנוכה, וגם בבית ארעי כמו אהל, ניתן להדליק ולברך:

א. הגרש''ז אויערבך (שם) והרב אשר וייס (שיעור) נקטו, שגם באהל ניתן להדליק בברכה. ונימקו, שלמרות שהגמרא במסכת סוכה (ד ע''א) כותבת שגודל בית הוא ד' על ד' אמות, היא דנה שם רק בדברים הצריכים דירת קבע, כמו מזוזה ומעקה. הדלקת נר חנוכה לעומת זאת היא זמנית, שכן היא חלה רק שמונה ימים, ולכן ניתן להדליק גם בבית עראי. עם זאת למעשה הסתפקו מה הדין בבית הקטן מז' על ז' טפחים או בית ללא תקרה, שכן באופן זה אין אפילו דירת עראי. ובלשונו:

''לעניין הספק בבית שאינו מקורה, או בית שאין תוכו י' טפחים וכן אם הוא פחות מז' על ז' דאינו חשוב אפילו כדירת ארעי, אפשר דהוי כמדליק בחוץ ולא כמדליק בבית, אמנם יתכן דמה שנזכר בית הכוונה רק להדליק את הנר ברשות המיוחדת לו בלבד ולאפוקי ברחוב, ולכן אפשר שגם מקום אשר אין עליו אפי' שם דירת ארעי אלא רשות בלבד מהני.''

ב. בשם הרב אליהו (מקראי קודש ט, כג) מובא שחלק וסבר, שכיוון שחלק מהגדרת הדלקת נר חנוכה היא 'בית', ממילא חובה שגודל הבית יהיה בגודל ד' על ד' אמות. נמצא שלשיטתו, אי אפשר להדליק בצבא באהל סיירים, שכן גודלו מצומצם (ויש לבקש שידליקו עליהם בביתם), אך ניתן כמובן להדליק באהלים גדולים, כמו אהל המכיל שנים עשר חיילים.

הדלקת אכסנאי

בעת המלחמה, רבים מהחיילים אינם יכולים כלל להדליק נרות חנוכה, אפילו לא תחת כיפת השמיים (דבר שכאמור אפשרי לדעת הציץ אליעזר). דנו הפוסקים האם ניתן להוציאם ידי חובה על ידי ההדלקה בביתם. על מנת לענות על שאלה זו, יש לפתוח בדין אכסנאי:

הגמרא במסכת שבת (כג ע''א) כותבת בשם רב ששת שתי הלכות; א. כאשר היה רווק והתארח בבית אחרים, כדי לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית, היה משתתף עימו בפרוטה וכך היה שותף להדלקה. ב. לאחר שהתחתן ובכל זאת נסע בחנוכה, לא היה משתתף עם מארחו, שכן אשתו הייתה מדליקה בביתו ומוציאה אותו ידי חובה.

מדוע היה צריך רב ששת להשתתף בפרוטה? ראשונים ואחרונים רבים ביארו, שאין הכוונה שרב ששת קנה חלק משמן הנרות, אלא שבאופן זה הפך לחלק בהדלקה. על בסיס זה כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ו, מג), שבמקרה בו יש אורח שאינו משלם על הארוחה והשינה, כגון המתארח אצל משפחתו, אין הוא צריך לשלם פרוטה כדי להיות שותף[2].

תלמידי ישיבה

כאמור לאחר שהתחתן יצא רב ששת בהדלקת אשתו, האם דין זה נאמר רק באשתו? נחלקו האחרונים:

א. הרב עובדיה (יחוה דעת ו, מג) סבר בעקבות המחזור ויטרי (סי' רלח), שגם אביו ואמו של אדם יכולים להוציאו ידי חובה, ולפי תירוץ זה צריך לומר, שכאשר רב ששת היה צריך להשתתף בפרוטה לפני שהיה נשוי, טעם הדבר היה שהוריו לא התכוונו להוציאו ידי חובה. על בסיס זה, חיילים רווקים הצועדים בשיטתו ונמצאים בחזית, יכולים לצאת ידי חובה בהדלקת נרות בביתם.

עוד הוסיף טעם מדוע תלמידי ישיבה הנמצאים בחנוכה בישיבה אינם צריכים להדליק, שכן להבנת הגנת ורדים (סי' מא), כאשר נפסק שאכסנאי צריך להשתתף בפרוטה או להדליק, דין זה נאמר רק כאשר הוא משלם על כל חלק וחלק בשהותו במקום, שאז עליו לשלם גם על ההדלקה. אך אם הוא סמוך לגמרי על מארחו בתשלום קבוע לחודש, וכתלמידי ישיבה הסמוכים על שולחן הישיבה לכל צרכיהם, גם בהדלקה הם שותפים עם 'בעל הבית', דהיינו בהדלקה המרכזית הנעשית בחדר האוכל. ובלשונו:

''בסיכום: בחורי ישיבה אינם צריכים להשתתף בפרוטות וכן אינם צריכים להדליק בפני עצמם אפילו אם יש להם חדרים בפני עצמם. ואם ירצו להחמיר על עצמם ולהיות מהדרים להדליק בחדריהם, אינם רשאים לברך, משום איסור ברכה לבטלה. אלא ידליקו בלא ברכה.''

ב. הרב זילבר (אז נדברו ג, נג) חלק וסבר, שתלמידי ישיבות צריכים להדליק נר חנוכה בישיבה, ושבני הבית פטורים מהדלקה רק כאשר הם נוכחים בהדלקת אביהם. ראייה לדבריו הביא מכך, שרק לאחר שרב ששת נשא אשה הוא סמך על הדלקת אשתו, ולפני כן השתתף בהדלקת מארחו, למרות שבפשטות אביו ואמו הדליקו נרות חנוכה בביתם.

הדלקה עצמאית

האם אורח הפטור מהדלקה, יכול להחליט שאינו יוצא בהדלקת בעל בית ולהדליק בעצמו? כפי שראינו בעבר (מקץ שנה ד') נראה שנחלקו בכך הראשונים האחרונים, בעקבות הגמרא במסכת שבת (כא ע''ב). הגמרא דנה כמה נרות יש להדליק בחנוכה, וכותבת שיש לחלק את הדיון במצווה זו לשלוש דרגות: א. יציאת ידי חובה. ב. מהדרין. ג. מהדרין מן המהדרין:

א. יציאת ידי חובה: לכל השיטות, מספיק להדליק נר אחד בכל יום כדי לצאת ידי חובה. ב. מהדרין: אין מחלוקת שיש הידור שכל אחד מבני הבית ידליק נר כל יום. ג. מהדרין מן המהדרין: בית שמאי סוברים שיש להתחיל בשמונה נרות ולרדת במספר הנרות עם הימים החולפים,. לדעת בית הלל יש להתחיל בנר אחד, ובכל יום יש להוסיף נר נוסף. ובלשון הגמרא:

''תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.''

אין מחלוקת בין הראשונים שהלכה כבית הלל, שהרי כך קובעת הגמרא בעירובין. אלא שיש להתלבט כיצד להבין את המהדרין מהמהדרין. האם מדובר בתוספת לשלב המהדרין, ואז בעוד שבמהדרין כל אחד מבני הבית מדליק נר, במהדרין מהמהדרין כולם מדליקים כל יום נר נוסף. או שמדובר בתוספת לעיקר הדין, ואז רק בעל הבית ידליק כל יום נר נוסף. על כך נחלקו הראשונים:

א. הרמב''ם (חנוכה ד, א - ב) והריטב''א (ד''ה והמהדרים) נקטו שמדובר בתוספת על שלב ההידור, כך שבמקרה בו רוצים לקיים רמת מהמהדרין מן המהדרין, כל אחד מבני הבית ידליק את מספר הנרות. ב. התוספות (ד''ה והמהדרין) חלקו וסברו, שההלכה כדעה הסוברת שרמת המהדרין מהמהדרין מבטלת את טעם ההידור, ולכן רק בעל הבית צריך להדליק מספר הנרות.

מחלוקת האחרונים

כשם שנחלקו הראשונים בפסק ההלכה, כך נחלקו השולחן ערוך והרמ''א: השולחן ערוך פסק כדעת התוספות, כך שלמעשה, הצועדים כשיטתו נוקטים שרק בעל הבית מדליק בכל יום נרות כמספר הימים שעברו מתחילת חנוכה, ושאר בני הבית אינם יכולים להחמיר ולהדליק. ב. הרמ''א צעד בעקבות הבנת הרמב''ם, שכל אחד מבני הבית מדליק בכל יום כמספר הימים שעברו.

כשם שנחלקו בהדלקת נר איש וביתו, כך נחלקו בהלכות אכסנאי רווק ונשוי: לדעת השולחן ערוך, היוצא ידי חובה בהדלקת ביתו אינו אינו יכול להחמיר על עצמו ולהדליק, וכך גם פסק הרב עובדיה (שם), שבני ישיבות אינם יכולים להחמיר ולהדליק בברכה. לדעת הרמ''א והאשכנזים בעקבותיו, ניתן להחליט שרוצים להדליק בברכה, ולא להיפטר בהדלקת בעל הבית או האשה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...