'(בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו". א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", רב ושמואל. חד אמר: לעשות מלאכתו ממש. וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס. "ואין איש מאנשי הבית" וגו', אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא. אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. (בראשית לט, יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר" וגו', באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. אמר לו: יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? דכתיב (משלי כט, ג) "ורועה זונות יאבד הון".  מיד (בראשית מט, כד) "ותשב באיתן קשתו" א"ר יוחנן משום ר' מאיר: ששבה קשתו לאיתנו. "ויפוזו זרועי ידיו", נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. "מידי אביר יעקב", מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. "משם רועה אבן ישראל", משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהלים פ, ב) "רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף"'. (סוטה לו,ב). 'באותה שעה באתה דיוקנו של אביו. כתב רבינו משה הדרשן: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", דמשמע דוקא מאנשי הבית לא היה שם, מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג מתורת אנשי הבית היה שם. וזהו דמות דיוקנו של אביו. ותימה קצת מנלן דנראית לו בחלון? ושמא מדכתיב "בבית" דמשמע בבית לא' (תוס' ד"ה 'באותה'). בפשטות מה שראה את דמות יעקב שהזהירו שיאבד את חלקו מישראל, הכוונה שנזכר ביעקב, שזהו התורה שלמד מאביו שהיא זו שעמדה לו לעמידה בניסיון (ראה בהרחבה ב'מעשי אבות - ב' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). עוד נראה שזה רומז על כך שה' עזרו שלא יחטא, כיון שבכך יאבד את חלקו בשכינה, שכיון שקודם התנגד לשכב עם אשת פוטיפר, כמו שמובא בפס' הקודמים (פס' ז-ט), אז ה' עזרו כיון ש - 'בא ליטהר מסייעים אותו' (שבת קד,א). ובכלל תמיד יצה"ר מנסה להחטיא וה' עוזר: 'אמר רבי שמעון בן לקיש: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר  (תהלים לז, לב) "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"; ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו, שנאמ' (תהלים לז, לג) "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו"'(סוכה נב,ב). וכן התורה שלמד (והוא מלא בתורה ולכן נזכר אז במה שלמד על אבני האפוד ומה הם מסמלים) עוזרת לו: 'תנא דבי רבי ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ. אם אבן הוא נימוח, דכתיב (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים", וכתיב (איוב יד, יט) "אבנים שחקו מים". אם ברזל הוא מתפוצץ, דכתיב (ירמיהו כג, כט) "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע"' (שם), כיון שנעשה בכך דבק בה' שמחובר עם התורה, ולכן ה' עוזרו. שזהו רמז בדמות אביו שנאמר עליו שהוא כדמות אדם שבמרכבה ('תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה' וכו' [חולין צא,ב]. 'בדיוקנו של מעלה - פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב' רש"י]), שזהו רמז על הקב"ה שעל המרכבה שסייע לו שלא יחטא. וכן גם בנ"י הם כגילוי דמויות המרכבה בעולם (לקח טוב; במדבר ב,ב) שאנו מגלים את שם ה' בעולם. ושיא גילוי שם ה' זה במקדש. לכן דמות אביו זה כרמז שה' הזהירו שאם יחטא יאבד את חלקו בגילוי שם ה' בעולם, ולכן לא יהיה את שמו על אפוד הכה"ג שעובד במקדש. וזה נראה לו מהחלון שמכניס אור שמגיע מהשמש בשמים, כרמז לגילוי אור קדושה משמים לארץ, שה' נגלה אליו משמים שלא יתדרדר בגשמיות ויחטא ויאבד חלקו בגילוי שם ה' בעולם. אולי לכן גם נראה לו מהחלון כעין רמז להארת הקדושה החוצה לעולם מחלונות המקדש, ע"י אור המנורה: 'אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים, הייתה משתמשת לאורה' (תנחומא "תצוה" סימן ג). שכך בא להזהירו שיאבד חלקו בבנ"י מקדשי העולם. וזהו שיאבד שמו משמות בנ"י שבאבני האפוד שמדגיש שכל בנ"י מקדשים את שם ה' בעולם, כעין המתגלה במקדש שמאיר ומגלה את שם ה' בעולם. ונאמר על השמות שבאפוד (שהוא בגד בעבודת המקדש) כיון שבאפוד יש את שמות בנ"י וזה על הכה"ג, כמגלה שע"י האנשים בבנ"י מתגלה שם ה' בעולם (כאורה שמהמקדש), וכן השמות מזכירים את בנ"י לפני הקב"ה, לחברם לה', וממילא גם כדי לטהרם, וממילא לעזרם שלא לחטא אלא לקדש שם שמים. אולי זה במיוחד מודגש כאן שיוסף בא לעשות את עבודתו בבית, או שבא לחטוא עם אשת פוטיפר; שכדרכם של המדרשים שתי הדעות אמת ומשלימות זו את זו. שיוסף בא לעשות את עבודתו וגם לחטוא, ולכן זה מתגלה במיוחד כקלקול בגילוי שם ה' בעולם שע"י עבודתנו. כיון שיוסף במעשיו היה מגלה את שם ה' בעולם: "וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו. וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו. ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה" (לט,ג-ה). הרי שראו שהכל מצליח בזכות יוסף, והבינו שזה בזכות שה' מצליח דרכו, כך שהיה בזה גילוי שם ה' בעבודתו בעולם, ועכשיו כשבא לחטוא דרך זה בזנות (שבא כדי לעבוד ולזנות) זהו פגיעה בעבודתנו לגלות שם ה' בעולם, ולכן יש בזה במיוחד פגיעה בגילוי זה, ולכן יאבד את חלקו המגלה זאת (את עבודתנו לגילוי שם ה' בעולם) באפוד. בנוסף זה מתגלה באפוד שהוא בגד, שיאבד משם (כעין שיוצא משם) כמו שכדי לזנות היה צריך להוריד בגדיו; ובנוסף היה צריך להתאמץ בהקשר לבגד כדי שלא לחטוא, שאשת פוטיפר תפסה אותו בבגד: "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה" (פס' יב). (וכן בכלל בגד הוא לצניעות, להיפך מזונה שמאבדת את צניעותה). גם נראה שאשת פוטיפר באה לחטוא איתו בשל שהחל לטפח את עצמו: '"ותשא אשת אדוניו", (איוב לד) "לכן אנשי לבב שמעו לי", מה היא אומנתו של הקב"ה, "כי פועל אדם ישלם לו". ר"מ ור"י ור"ש: "ותשא אשת אדוניו את עיניה", מה כתיב למעלה מן הענין - "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה". לגבור שהיה עומד בשוק וממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומתלה בעקיבו, אמר: לי נאה לי יאי נאה גבור. אמרו ליה: אי את גבור אי את יאי, הא דובא קמך קום קפחינה' (ב"ר פז,ג). הרי שיוסף החל לטפח את עצמו ולכן אשת פוטיפר החלה לרצות לזנות עמו, כי כבר לא ראתה בו עבד בזוי אלא אדם מכובד ויפה, וברקע הם קשורים למלכות (שפוטיפר היה שר במלכות מצרים). לכן שורש הדבר קשור למראהו החיצוני שעשה, לכן מה שיחטא יתגלה כנגדו באפוד שהוא בבגדי הכה"ג שזהו כמלבוש המלכים של פעם (רמב"ן; שמות כח,ב), שזה כעונש מול שחטא בזנות בשל חיצוניותו שזה גם מבגדיו שהיו מטופחים וקשור למלכות (מצרים). (ולכן גם זה בפרט באבני האפוד, שאבנים יקרות זה במיוחד לעשירים ומכובדים ולא לסתם אדם). וזהו גם שיאבד קשרו לישראל שכתובים באבני האפוד, שאנו קשורים למלכות, שאנו בני מלך מלכי המלכים הקב"ה. כמו כן, יוסף התגלגל למצרים גם בעקבות בגד - כתנת הפסים (שאחיו קינאו בו על כך), שיעקב נתן לו בשל היותו: '"בן זקנים" - שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ד"א: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' (רש"י; בראשית לז,ג). שהבגד ניתן לו בשל היותו ת"ח שדבוק בקדושה, שזהו גם שהיה דומה ליעקב שהיה נראה כדמות האדם שבמרכבה. שהבגד העיד עליו שיש בו הרבה תורה, ולכן יכול לעמוד בניסיונות, ובדרך גם לקדש שם שמים (כדמות יעקב - אדם שבמרכבה). (לכן גם נרמז בכתנת הפסים על צרותיו: '"פַּסִּים", על שם צרות שהגיעוהו: פ"א פוטיפר, סמ"ך סוחרים, יו"ד ישמעאלים, מ"ם מדינים. ד"א, "פַּסִּים" רשב"ל בשם ראב"ע (תהלים סו, ה): "לכו וראו מפעלות אלקים" וכתיב בתריה "הפך ים ליבשה", למה וישנאו אותו? בשביל שיקרע הים לפניהם, פסים - פס ים' [ב"ר פד,ח]. כרמז שיכול לעמוד בניסיונות שמכרוהו כעבד [והמשיך להאמין בה' על אף צרתו שנמכר כעבד מיד ליד, וכן דרכם ירד למצרים כך שמרמז על כל הנעשה לו במצרים, שעמד בנסיונות שם], ולכן גם יבקע הים כנגד שעמד בניסיון אשת פוטיפר: 'שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים, שנאמר: "ויעזוב בגדו אצלה" וגו'. וכתיב: "הים ראה וינס”' [מכילתא מסכת ד"ויהי" פרשה ג. שמות יד, טו], שזהו שנרמז ב"פסים" על קריעת הים). לכן מתגלה כנגד זה באפוד שזה בגד של קדושה, מבגדי הכה"ג במקדש; שאם לא יעמוד בניסיון יתברר שלא היה ראוי לבגד כתנת הפסים. אולי גם רמז שבעקבות מעשה העגל נפסלו הבכורות והתכהנו הכהנים משבט לוי, ובעגל חטאו בע"ז וזנות: "וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו). '"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי"' (רש"י [ובזה גם רמז לקשר ביניהם, שהרי לומדים ממה שנאמר באשת פוטיפר "לצחק", אל חטא העגל שנאמר בו "לצחק", לומר שהיה בו גם זנות]), שכך כאן עמד לזנות עם אשת פוטיפר, וזה היה בזמן שכולם הלכו לעבוד ע"ז - שהיה זה יום חגם (ובעגל חטאו גם ברצח [שם] כמו שיוסף היה מאבד חלקו מישראל, כעין מת מצד בנ"י). ומי שהחטיא את ישראל בעגל היו הערב רב שיצאו אתם, שכך נרמז ליוסף שאם יחטא ישקע בטומאת מצרים ויהפך להיות כגוי, וכשיצאו ממצרים גם צאצאיו יבואו לצאת, שיבואו לצאת יחד עם שאר בנ"י, והם יחשבו כערב רב, ולכן יחשבו יחד אתם שיחטיאו בעגל ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' [רש"י; שמות לב,ד]). והמשכן בא ככפרה לפגם שנעשה בעגל (ראה ב'תורת המקרא' "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן בגילוי האפוד שהוא במשכן, ומולבש על הכה"ג (ששני אלו גילוי כפרה לעגל - המשכן ושהכהנים לא חטאו) יש גילוי לכפרת בנ"י מחטא העגל, ולכן יש את שמות בנ"י עליהם. יוצא שאם יוסף היה חוטא, וממילא היו צאצאיו יוצאים כערב רב הם לא היו כחלק מבנ"י, ובפרט לא היו ראויים להיות בשמות של בנ"י באפוד שמגלה כפרה על חטא העגל.