"וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה" וגו' (בראשית כט,א-ג). 'דָּבָר אַחֵר: "וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה”, זוֹ צִיּוֹן. "וְהִנֵּה שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן”, אֵלּוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים. "כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ”, שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה”, זוֹ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: לָמָּה הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה? שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים”, בָּאִים "מִלְּבוֹא חֲמָת וְעַד נַחַל מִצְרָיִם”. "וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן" וגו', שֶׁמִּשָּׁם הָיוּ שׁוֹאֲבִים רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. "וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן”, מֻנָּח לָרֶגֶל הַבָּא' (ב"ר ע,ח). 'באר בשדה זה ציון. פי' שדה זה ציון כד"א "ציון שדה תחרש”, והבאר הוא מי השלוח שמשם שואבים מים לנסוך המים. אלו ג' רגלים ופי' ג' עדרי צאן, ג' זמנים של קבוץ ישראל הנקראים עדרי צאן. שמשם היו שואבים רוה"ק שעל ידי השמחה הנעשית בבית השואבה היתה רוה"ק שורה עליהם. זו שמחת בית השואבה שהיתה שמחה גדולה, ובדרך משל אמר על השמחה הגדולה והאבן גדולה שהיא חשובה כאבן יקרה מאד' וכו' (עץ יוסף). חז"ל דרשו על ה"באר בשדה" שהיא רומזת על ציון בשל שנאמר "שדה" כמו שנאמר "ציון שדה תחרש". אולי גם למדו כרמז שיעקב הלך לכיוון בית לבן בשליחות ששלחו יצחק אביו (“וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי" וגו' [בראשית כח,ה]), ובדרך הגיע לבאר בשדה, ולכן רמזו בזה שבבאר יש מים (שמשם לוקחים מים), ומים רומזים לתורה ("הוי כל צמא לכו למים" [ישעיהו נה,א]), שכך מרמז על המקום שבו מעלת התורה וממנו יוצאת תורה לכל העולם, וזהו ציון: “כי מציון תצא תורה" (שם ב,ג), כך שרומז לציון; וזה נאמר "באר בשדה”, כיון שיעקב הגיע לשם בשליחות יצחק, ואצל יצחק נקרא מקום המקדש "שדה" ('ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה"' [פסחים פח,א]), לכן רמזו "באר בשדה" ששניהם מרמזים על המקדש. חז"ל דרשו ששלושת העדרים רומזים לעליה לרגל שלוש פעמים בשנה ושם היו שואבים רוה"ק, נראה שרמזו שלזה רומז, כיון שבאו לדרוש שיעקב ירד לשם כדי להקים את עם ישראל שיעודנו זה קידוש שם ה' בעולם (ע"י התורה שנרמזת במים שבבאר, כתורה שבמקדש), לכן רמזו ששרתה עליהם רוה"ק שזהו חיבור לה', כעין נבואה; ורמזו זאת ע"פ ההמשך של האבן גדולה שרומז לבית השואבה ששם שאבו רוה"ק, ממילא גם קודם זה מתגלה ברוה"ק. אולי גם דרשו "וירא והנה באר בשדה", שהיתה כאן ראיה, שזה רומז לנבואה, שהנביא היה נקרא "הראה" (שמואל א ט,ט), לכן למדו לרמז בהקשר לבאר בגילוי של רוה"ק שזה כעין נבואה. אולי גם רמזו בעומק שיעקב מתגלה כאן לאחר שברח בשל גניבת הברכות, ולאחר סיפור חלום הסולם, שכך זה מרמז כנגד שלושת הרגלים שהושלמו עכשיו. גניבת הברכות היה בפסח (רש"י; כז,ט). אח"כ בהליכתו ישב בבית המדרש של עבר 14 שנה (מגילה יז,א) וכן חלום את חלום הסולם שהוא מרמז על מתן תורה (ב"ר סח,יב), כך שזה מרמז על חג מתן תורה – חג שבועות. ואח"כ הגיע לבאר שבו יש רמז על שמחת בית השואבה, כך שזה כנגד חג סוכות. ממילא יוצא שהופעתו של יעקב בבאר (בהיותו שם מכח שיצא בשל גניבת הברכות, ובדרך למד תורה וחלם את הסולם, ועכשיו הגיע ליד הבאר) קשור לגילוי של שלושת החגים. בסוף גללו חזרה את האבן שזה רומז להפסקת רוה"ק בסוף העליה לרגל, אולי זה מרמז שאמנם נפסקה מהם רוה"ק אבל ההתעלות שקיבלו בזמן היותם ברוה"ק זה השפיע להם לאורך זמן, שהם חזרו לביתם ולכן נפסקה מהם רוה"ק, אולם מכוח החיבור למעלת רוה"ק שהתקדשו בזה במקדש יוכלו לקדש אח"כ במעלה גבוהה את העולם; עד הפעם הבאה שיבואו שוב ברגל הבא. שזה בא לרמז כאן שיעקב יצא מהארץ ובכך התרחק מגילוי מעלת התורה (והקדושה) שעיקרה בארץ (ספרי "עקב", מג), אולם מכח מה שהיה מקודם בא"י ולמד תורה ועתיד לחזור לארץ זה עשה שימשך כעין השפעה מכח א"י שיצא וישפיע אליו בחו"ל, שילווהו גם כשאינו בא"י (שכך מתחייבים בחו”ל במצוות כדי שלא ישכחו ויהא להם כחדש בחזרתם לארץ, שזה מכח המשך של קדושת א”י שבה התורה בשלמות, ולא בחו"ל, ולכן כעין שיש השפעה מא”י שמגיעה לחו”ל כדי שיתחייבו במצוות, כמו שלרוה”ק יש השפעה עד הפעם הבאה). נראה שדווקא עכשיו בבאר התגלה הקשר לעליה למקדש, משום שהצטוו על המקדש לאחר חטא העגל (רש"י שמות לא,יח), לכן עכשיו לאחר שיעקב ירד לחו"ל, שירידה לחו"ל זהו כעין עובד ע"ז (כתובות קי,ב), אז עכשיו מתגלה עליה למקדש, שהוא (המקדש) נצטווה לאחר החטא של ע"ז (העגל, כמו שעכשיו זה לאחר הירידה של יעקב לחו”ל שכעין ע”ז). לפני שיעקב ירד ללבן הוא ישב ולמד 14 שנה בבית מדרשו של עבר, שהי"ד שנים זה כנגד י"ד ה' הגדולה שנאמר בקריעת ים סוף: “וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד,לא). יעקב יורד ללבן לאחר "יד" שנות לימוד כדי לכוון כנגד הגאולה ממצרים, שעכשיו הוא יורד לגלות וכך בניו ירדו בהמשך למצרים (כמעשה אבות סימן לבנים), ולכן הוא מגלה גם גילוי כנגד הגאולה מגלות מצרים. ובפרט שעכשיו יורד ללבן ויתקיים: "ארמי אבד אבי וירד מצרימה" (דברים כו,ה), שזהו שלבן שינה בין רחל ללאה, ולכן נגרם שכאשר יוסף קיבל את הכתנת אחיו קינאו בו כיון שלא היה הבכור (ולכן לא היה מגיע לו יותר מהם), ובשל כך מכרוהו והתגלגל מזה שירדו למצרים (כמו שמסביר האלשיך הקדוש והיהודי הקדוש את הפס'); לכן עכשיו שהולך ללבן ונעשה השורש לגלות מצרים, הוא מגלה ומחזק קודם את השורש של הגאולה שתהיה ממצרים. כך יוצא שבגניבת הברכות שזה היה ע"י קרבן פסח (שנתן ליצחק) זה גילוי כנגד עשרת המכות, ששיאם זה מכת בכורות שאז אוכלים את קרבן הפסח (וזה כנגד “והצלתי” שפסק השעבוד לגמרי); וזה בא יחד עם הקשר לקניית הבכורה (כמו שעשו אמר ליצחק), שזהו כרמז שגם קודם למכת בכורות, בתחילת המכות נגרם הפחתה של צרת הגלות הקשה (שזה כנגד “והוצאתי”), שזה נרמז בקניית הבכורה שהבכור מקבל יותר מאחרים, ולכן כנגד זה פסקה הגלות הקשה שגם תבן לא נתנו להם, כעין שהבכור מקבל, שזהו שאת זה הצעיר לא מקבל וכך הם לא קיבלו קודם. הלימוד (י"ד שנים) בבית מדרשו של עבר זה כנגד קריעת ים סוף (“וגאלתי”). חלום הסולם כנגד מתן תורה (“ולקחתי”), ולבסוף הבאר כנגד סוכות שזה כנגד א"י (שזהו "והבאתי". שסוכות כנגד הסוכות שנעשו כשכבשו את הארץ, ראה עוד ובהרחבה ב'לזמן הזה', תשרי, 'סוכות וארץ ישראל', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א); שכך זהו כנגד חמשת הלשונות שנאמרו על גאולתם ממצרים (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי). את האבן מהבאר היה קשה להזיז בשל גודלה, ולכן זה כמרמז על התאמצות, והאבן הגדולה מרמזת על שמחת בית השואבה שזה בסוכות שכנגד א"י; ממילא יוצא שמרמז שיש להתאמץ הרבה כדי לקבל את א"י: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא' וכו' (ברכות ה,א). אולי שלושת הדברים רמוזים ברגלים: סוכות כנגד א"י, שבועות חג מתן תורה כנגד תורה, והעולם הבא נרמז בפסח שזה היסוד להיותנו בני חורין שרק כך יכולים להיות עבד ה' ולקבל עוה”ב. אולי לכן יש מצווה לעלות לרגל ברגלים, שזהו התקרבות לה' שנעשית במאמץ (של העליה לרגל) ובכך הוא זוכה להתחבר ולקבל את המתנות האלו ולהתדבק בה' (במקום שיקבל יסורים קשים כדי לזכות בהם). אולי אפשר שרמזו על שלושת הרגלים בשלושת העדרים שבאו לבאר מים עם אבן גדולה, שחז"ל דימו זאת ברוחם לאבן השתיה שבמקום הארון (כעין המשך לאבנים ששם מראשותיו שהם נהפכו לאבן השתיה [פרקי דר"א, לה], ולכן האבן שכאן כעין מתדמה לה ורומזת על מקום קה”ק), ששם (קה"ק) זה שורש המקדש, ולכן העדרים שבאים לבאר עם האבן הזו זה כעין עדרי ישראל שבאים למקדש, שזהו עליה למקדש ע"י בנ"י, שזה נעשה בשלושת הרגלים, שזהו שהעדרים שבאים לבאר מתגלים בשלוש. או שהאבן שמעל הבאר מרמזת על החסימה שהיתה על שיתין שמנעו מהמים לפרוץ החוצה כעין כאן שלא ניתן היה להגיע למים בשל האבן; והשיתין היו במזבח שבו היו מקריבים עולות ראיה כשבאו ברגלים, ולכן זה רומז בשלושת העדרים שבאו לשם כדי לשתות על עולי הרגל בשלושת הרגלים (לעדרי ישראל שבאים למזבח בשלושת הרגלים) שבאו להקריב עולות ראיה.