"ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן לוט. ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו. ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע. ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה. ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע. ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה. ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" (בראשית יט,כט-לו). 'ואמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן קרחה: לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה קדמתה ארבע דורות לישראל; עובד ישי ודוד ושלמה, ואילו צעירה עד רחבעם, דכתיב (מלכים א יד, כא) "ושם אמו נעמה העמונית"' (ב"ק לח,ב). 'שֶׁבִּשְׁבִיל לַיְלָה אַחַת שֶׁקִּדְּמָתָהּ בְּכִירָה לִצְעִירָה, קִדְּמָתָהּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל. קשה כיון דקדמתה לילה אחת ראוי שתקדם לה דור אחד ומה טעם בארבעה דורות? ונראה לי בס"ד כי אמרו בגמרא (ברכות ג.) ארבעה משמרות הוי הלילה, נמצא כל לילה חלוקה לארבעה ולכן קדמתה ארבעה דורות כנגד ארבעה משמרות. ובזה נראה לי בס"ד טעם הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה "חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ" (תהלים קיט, סב) שדקדק לקום להודות בחצות לילה ממש כי ארבעה הדורות הם כנגד ארבעה משמרות ודוד המלך ע"ה היה דור השלישי שהוא משמרת שלישית אשר מתחלת בחצות לילה לכן הוא קם בחצות לילה להודות' (בן יהוידע). 'זָכְתָה וְקִדַּמְתָּהּ אַרְבָּעָה דּוֹרוֹת. נראה לי בס"ד טעם למספר ארבעה דורות והיא לא קדמתה אלא לילה אחת ולא ארבעה לילות? ונראה לי בס"ד הטעם כי הלילה נחלק לארבעה משמרות כדאיתא בריש ברכות (ברכות ג.) ארבעה משמרות הוי הלילה. אי נמי הלילה נחלק לשני חצאין והיום גם כן נחלק לשני חצאין הרי ארבעה חלוקות בלילה ויום שאחריו עד שהגיעה לילה שניה ולכך קדמתה ארבעה דורות' (בן יהוידע; נזיר כד,ב). אולי אפשר שבנותיו של לוט עשו לשם שמים ואילו לוט התכוון לעבירה: 'משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצוה "וצדיקים ילכו בם", הוא שנתכוין לשם עבירה "ופושעים יכשלו בם" ... תנא משום רבי יוסי בר רב חוני: למה נקוד על וי"ו (בראשית יט, לג) "ובקומה" של בכירה? לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע. ומאי הוה ליה למיעבד? מאי דהוה הוה! נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא' (נזיר כג,א). שכיון שידע שבתו היתה אתו בלילה הראשון לא היה לו לשתות יין בלילה שני, אלא שזלזל במחשבה שמקסימום תבוא עליו שוב. לעומתו בנותיו חשבו לשם שמים – להציל את העולם: 'כיון שבאו המלאכים הוציאו לוט ואת שתי בנותיו היו בנות לוט סבורות שמא שחרב את העולם כדור המבול, והן עומדות ומשקות אביהן (וישכבו) [ושוכבות] עמו ומתעברות הימנו, כמה שכתב "ותשקין את אביהן" (שם שם ל"ג). א"ר אלעזר: אף על פי שאין דרך האשה לעבר מן בעילה ראשונה, אלא אלו שלטו בעצמן ועיברו מן בעילה ראשונה, ולא מתבקשות לזנות את אביהן אלא אמרו לא ברא הקב"ה את האדם אלא על פריה ורביה והרי הוא חרב כדור המבול, מהיכן יש לו להתקיים? הוי לא מילט אותנו הקדוש ברוך הוא אלא לקיימו ממנו. ולא היו יודעים שסדום בלבד חרבה, אבל היו יודעים שאמרו המלאכים "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה" (שם שם י"ג)' וכו' (פסיקתא רבתי, מב). ממילא יוצא שבנותיו עשו לשם שמים במחשבה שעליהם לקיים את העולם בשל שנחרב כמו לאחר המבול, והנה לאחר המבול נח חטא בכך שנטע ענבים ובעקבות זה התגלגל ששתה והשתכר: '"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". אמר רב חסדא אמר רב עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין' וכו' (סנהדרין ע,א). ובעקבות כך נעשה בו שנרבע והסורס: '''וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן" רב ושמואל, חד אמר סרסו, וח"א רבעו. מאן דאמר סרסו, מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי. ומאן דאמר רבעו גמר "וירא וירא", כתיב הכא "וירא חם אבי כנען את ערות אביו", וכתיב התם (בראשית לד, ב) "וירא אותה שכם בן חמור" וגו'. בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי, אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא? הא והא הואי' (שם). לכן כשסדום נחרבה ובנות לוט באו להקים את העולם, שחשבו שנעשה כמו דור המבול, היה זה כעין תיקון לנעשה אצל נח, שלעומת חם שסירס את נח כדי שלא ירבה בעולם (ויביא בן רביעי) הן באו להרבות בעולם. לכן יש כאן גילוי תיקון כנגד המעשה שנעשה אצל נח, שנח פגם ביין וכך גם לוט פגם ביין, וחם קלקל שמנע ריבוי בעולם, ואילו הן תיקנו והרבו זרע בעולם (בהיותן עם אביהם לשם שמים, שלא כמו חם שרבעו בחטא). לכן מהן יוצאות נשים (כמו שהן נשים [כעין בפסיקתא שמביא ששכרן היה שלא נאסרו עמונית ומואבית לבא בקהל ה']) שמתחברות למלכי ישראל, שהם שולטים ומרבים קידוש השם בכל העולם, כעין כנגד שנח עשה את כנען להיות עבד לבני שם שמביאים את שם ה' בעולם, כך הן מתחברות למלכים שיש תחתם עבדים, ובפרט למלכי ישראל ששולטים על האומות כעבדים תחתם, כמו שאומות בני כנען עבדים לבני שם. וזהו בחיבור למלכי ישראל שמביאים קידוש השם בעולם (שמייצגים את כסא ה' [דה"י א כט,כג]) כמו שהן באו לקדש את שם ה', שהתכוונו לשם שמים. לכן זכו להתחבר למלכי דוד, בצורה שהן הנשים שמהן יוצא זרע בית דוד, כעין שפעלו להוציא המשך זרע לשם ה' אצל לוט. לכן כשכר על זריזותה של הבכורה היא זכתה להקדים בארבע דורות את אחותה בחיבור למלכים, כעין כמו שזה התגלה תיקון למה שאצל נח היה פגם בבן הרביעי, שקילל את הבן הרביעי שיוצא ממנו בשל שמנע ממנו בן רביעי ('רבי הונא בשם רבי יוסף: אמר לו: אתה מנעת אותי מלהעמיד בן רביעי, לפיכך אני מארר בן רביעי שלך' [ב"ר לו,ז]) [וזהו בדורות, שקילל את בנו שזה בדור שאחריו] אצלה התגלה זכות של [דור] רביעי, שזהו שקדמה בארבע דורות לחיבור למלכים (להיפך מכנען שנעשה לעבדות). אולי אפשר שזכתה להקדים בארבעה דורות כנגד שאמרה שאין לשתיהן עם מי להעמיד את העולם: "ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ", כך שיוצא כעין שאמרה שצריך להזדרז להקים זרע בעולם (שזהו שאמרה שלוט זקן, שלכן בקושי יכול להביא זרע לעולם ולכן יש להזדרז) כגילוי לארבעה שהיו צריכים להעמיד, שזה שתיהן ועוד שני בעלים שאין להם, ולכן כעין אמרה שיש להזדרז בשביל ארבעה שהיו אמורים להעמיד את העולם (שזהו את כלל הדורות הבאים, ולכן מתגלה בדורות); לכן זכתה להקדים בארבעה דורות. אולי זה התגלה בארבעה דורות כנגד שבמעשיהם היה גילוי של ארבעה דברים – שהשקו את לוט יין, באו אליו בשביל הקמת זרע בעולם, וחשבו בזה גם בשביל להעמיד מי שיביא תיקון לעולם ('"לכה נשקה את אבינו יין" וגו'. ר' תנחומא משום רבי שמואל: ונחיה מאבינו זרע, ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא ונחיה מאבינו זרע, אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. ואי זה? זה מלך המשיח' [ב"ר נא,ח]. לכן גם מובן שזכו להתחבר לבית דוד שמביא את המשיח בעולם), ועשו מעשה כדי שיתעברו מלוט על הפעם הראשונה ('"ותהרין שתי בנות לוט מאביהן", אמר ר"א: לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה. אתיבין: והא כתיב "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן"? אמר ר' תנחומא: שלטו בעצמן והוציאו ערותן ונתעברו כמביאה שניה' [שם,ט]). לכן כיון שיש גילוי במעשה הבאת הזרע מלוט גילוי של ארבעה דברים, ולכן זכתה בשל זירוזה לכך לשכר שמתגלה בארבעה דורות (וזה בדורות כעין שחשבו על הבאת המשיח בהמשך הדורות, כך שהיה גילוי שנעשה במשך דורות). אולי הבכירה ייעצה להשקות את אביהם ולבא אליו, ולא ביקשו ממנו כיון שזה דבר לא מכובד ('והנה היו צנועות ולא רצו לאמר לאביהם שישא אותן כי בן נח מותר בבתו (סנהדרין נח), או שהיה הדבר מכוער מאד בעיני הדורות ההם ולא נעשה כן מעולם' [רמב"ן; בראשית יט,לב]), לכן ייעצה להשקותו וכך "ולא ידע בשכבה ובקומה" ולא יתבייש, וכך ייעצה לאחותה לעשות למחרת, ובמה שהיא עשתה כך יום קודם היה בזה זירוז לאחותה, ולכן כעין עשתה מכח מה שאחותה עשתה יום קודם (והן לא ידעו שלוט ידע בקומה של הבכירה, שהיה נראה להן שהוא לא ידע גם בקומה). לכן זה מתגלה בארבעה, כנגד שכיבה וקימה (שזה שתים) כפול שתיהן (שכך זהו גילוי של ארבעה), ולכן זכתה משמים לגילוי שכר של הקדמה (כמו שהקדימה לאחותה) בארבעה דורות. אולי עשו זאת דווקא בלילה אע"פ שבשכרות לא משנה אם זה יום או לילה, אלא שעשו זאת בלילה כדי לשמור על צניעות וכבוד אביהם בכך. לכן בשכר שהקדימה לילה אחד והקפידה שעל אף הזריזות יהיה זה בכבוד אביהם, זכתה שיתגלה בארבעה דורות כעין גילוי של "לילה" בו יש ארבע אותיות.