התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת בהעלותך

  ט,ז: ויאמרו האנשים ההמה אליו: ש: מדוע דווקא 'אליו' ולא 'אליהם' (שהרי קרבו לפני משה ולפני אהרן)? ת: בתחילה קרבו הטמאים עם שאלתם אל משה ולא נענו, ואז קרבו גם אל אהרן, ושוב לא נענו, כיוון שלמשה ולאהרן לא הייתה תשובה לשאלתם. משה הוצרך לשאול את ה' ("עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם"; פסוק ח'). רק משה יכול להבטיח תשובה מה' (עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ; יב, ז-ח), לכן הטמאים פונים בסופו של דבר רק אל משה, כי רק ממנו ניתן לקבל תשובה מוסמכת מפי ה', ולכן דווקא 'אליו'.

 י,יח: ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם: ש: מדוע דווקא 'מחנה ראובן' ולא 'מחנה בני ראובן', כפי שנכתב בכל יתר השבטים? ת: נראה שמנהיגותו של ראובן לא חלה על כל בני שבטו, ולכן רק בו לא נאמר 'בני ראובן'. חוסר המנהיגות ניכרת בצורה החריגה ''החונִם' בחיריק חסר (ראה ביאורי לבמדבר ב,יב), ולאחר מכן בעת הקרבת קרבנות הנשיאים (ז,ל) כאשר נשיא ראובן הקריב רביעי, ועתה (י,יח) בסדר המסעות, דגל ראובן הוא הדגל השני בלבד. בעת מחלוקת קורח ועדתו על משה, רק בני שבט ראובן הצטרפו אליו:(וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן; במדבר טז,א), וניכר שאותם מורדים עזבו גם את שטח שבט ראובן ועברו לשכון ליד קורח משבט לוי: וַיֵּעָלוּ, מֵעַל מִשְׁכַּן-קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם—מִסָּבִיב (טז,כט). מכאן שראובן לא היה שלם עם כל בניו, אלא חלקים מן השבט נפרדו ממנו.

 יב,א: ותדבר מרים ואהרן: ש: מדוע דווקא 'ותדבר' ולא 'וידברו'? ת: מרים יזמה את הדיבור, ואהרן נגרר אחריה, בהיותה האחות הבכירה, ובהיות נושא הדיבור אישי ומשפחתי ולא לאומי ומצוָתי. בשלב הבא של הדיבור אהרן כבר היה שותף מלא למרים ("ויאמרו"; פסוק ב'). אהרן לא נענש כמו מרים, כי ניכר שהיא גררה אותו לאותו דיבור.