"וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר, ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" וגו' (ט,א-ב). 'כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ר' שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות. מאי טעמא דתנא קמא? שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני, שנאמר "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" וכתיב "ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם". ור' שמעון בן גמליאל אמר לך: איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא. מאי טעמא דרשב"ג? שהרי משה עומד בראש החדש ומזהיר על הפסח, שנאמר "החדש הזה לכם ראש חדשים" וכתיב "דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות" וגו' '.(פסחים ו,א-ב). 'ומזהיר על פסח שני- אע"ג שעל ידי שאילתו הוזקק לומר להן, מ"מ לא היה צריך להאריך אלא אל תעשו פסח ותו לא' (תוס' ד"ה 'ומזהיר'). מעיר הת"ת שלכאורה צ"ל את הפס' “ויעשו את הפסח בראשון בארבע עשר יום לחודש" (פס' ה') שבו מבואר שהיה זה בפסח ראשון. וניראה שבכוונה נאמר "ויעשו בנ"י את הפסח במועדו" שהמשכו אח"כ בפס' זה "ויעשו את הפסח" וגו', כך שכוונת הגמ' זה "ויעשו.. במועדו" וגו' שמתכוונים גם להביא את ההמשך, ומה שהביאו מ"ויעשו" זה בא לטעון נגד טענת רשב"ג שאומר 'שתי שבתות' וראייתו מכך שההזהרה על הפס' נעשה בר"ח ניסן, כך שזה שבועיים לפני פסח, ומה שאומר לטמאי מתים זה משום 'איידי דאיירי במילי דפסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא'. אם כן מה יענה לו ת"ק?- לכן הביא את הפס' “ויעשו בנ"י את הפסח במועדו" שלמדים מזה 'במועדו ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה' (פסחים עז,א), הרי שהפס' מתייחס לטומאה, שמותר לעשות פסח בטומאה כשהציבור טמא, ומימלא גם מה שמובא אח"כ בדין טומאה של יחיד זה חלק מהלימוד שצריך ללמד את הציבור, כך שאינו סתם מובא כדרך אגב אלא זה עצם העניין ולכן נילמד שיחש ללמד חודש לפני, כמו שמלמד את דיני פסח בטומאת היחיד. אלא שאם כך עדיין צריך להבין מדוע בפסח מדבר הצטוו רק שבועיים לפני ולא חודש קודם?- וניראה שקודם דובר בפס' על לקיחת הלוים לעבודה, כך שזה כחלק מתחילת המשכן, והקמת המשכן לוותה בעשיה מרובה של המילואים שניגמר בר"ח ניסן, ולכן אמנם בדר"כ מקדימים חודש לפני ללמד על החג, אולם כאן שהיו דינים קודמים לעשיה של הפסח לא היתה ברירה אלא לדחות את הלימוד עד ר"ח ניסן, ולכן אין ללמוד מכאן. ויותר מזה ניראה שלת"ק אין ללמוד ממה שמצוום בר"ח כיון שפסח מדבר אינו קבוע מהתורה אלא נעשה מדין הוראת שעה מיוחדת, כמו שמביא תוס' בקידושין (לז,ב. ד"ה 'הואיל') 'בפ' בהעלותך על "בחדש הראשון" פי' רש"י דפרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר, למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולמה לא פתח בזו? מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד. וא"ת ולמה לא הקריבו? וי"ל דסבירא להו כתנא דהכא דאמר שכ"מ שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה, ובפסח נאמר ביאה. וא"ת א"כ היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ? וי"ל שעשו ע"פ הדיבור'. מימלא היה לא שייך לצוות על הפסח חודש קודם כיון שעדיין לא הצטוו בדין הוראת שעה, שרק מר"ח הצטוו לקיים, ולכן ציוום רק מר"ח. אבל מרגע שהצטוו לקיים אותה שנה פסח, אז גם חל דין פסח שני לטמאים, ולכן למדים מפסח שני שלמדים חודש לפני החג. ומה שלא הצטוו להוראת שעה קודם ר"ח, אולי קשור למשכן, שבזכות המשכן היו ראוים להצטוות לעשות את הפסח, ולכן הצטוו רק בר"ח כשהוקם המשכן, ולכן גם הצטוו כהוראת שעה בפסח כשניכנסו לארץ, שכשבאה קדושה גדולה ראוי אז לעשות את הפסח שהוא בעל קדושה גדולה בקשר של בנ"י וה'.

לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א