מובא מרס"ג שבתקיעת השופר יש עשרה עניינים: 'הענין הראשון - מפני שהיום תחלת הבריאה שבו ברא הקב"ה העולם ומלך עליו, וכן עושים המלכים שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום תחילת מלכותו וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא יתברך ביום זה, וכן אמר דוד: "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'”. הענין השני - כי יום ר"ה הוא ראשון ליו"ד ימי תשובה, ותוקעין בו בשופר להכריז על ראשינו כמי שמזהיר ואומר: כל הרוצה לשוב ישוב, ואם לאו אל יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים מזהירים את העולם תחלה בגזירותם, וכל העובר על האזהרה אין שומעין לו טענה. הענין השלישי - להזכירנו מעמד הר סיני, שנאמר בו "וקול שופר חזק מאד", ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם "נעשה ונשמע". הענין הרביעי - להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו לתקיעת שופר, שנאמר (יחזקאל לג ד) "ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה והוא נזהר נפשו מלט". הענין החמישי - להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, כמ"ש (ירמיה ד יט) "כי קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה”. וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת השם על בנין בית המקדש. הענין השישי - להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשינו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה. הענין השביעי - כשנשמע תקיעת שופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד, כמ"ש (עמוס ג ו) "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". הענין השמיני - להזכירנו יום הדין הגדול וליראה ממנו, שנאמר (צפניה א יד) "כי קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד" וגו' "יום שופר ותרועה". הענין התשיעי - להזכירנו קבוץ נדחי ישראל ולהתאסף אליו, שנאמר (ישעיה כז יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור" וגו'. הענין העשירי - להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה, שנאמר (שם יח ג) "כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו"'. כל עניין מהעשרה עניינים שרס"ג הביא מובן כשלעצמו שהשופר מרמז עליו; אולם אולי אפשר שיש בטעמים אלו משום קשר ורמז לדברים נוספים. בעשי"ת שמתחילים בר"ה ה' קרוב אלינו, שעל זמן זה נאמר "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה,ו; ר”ה יח,א) לכן בתקיעת שופר מגלים כנגד ירידת ה' לעולם, שמובא בחז"ל שהם עשר: 'עשר ירידות ירדה שכינה על העולם: אחת בגן עדן, שנאמר: (בראשית ג) "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן". ואחת בדור המגדל, שנאמר: (שם יא) "וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל". ואחת בסדום שנאמר: (שם יח) "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי". ואחת במצרים, שנאמר: (שמות ג) "וארד להצילו מיד מצרים". ואחת על הים, שנאמר: (תהלים יח) "ויט שמים וירד". ואחת בסיני, שנאמר: (שמות יט) "וירד ה' על הר סיני לעיני כל העם". ואחת בעמוד הענן שנאמר: (במדבר יא) "וירד ה' בענן". ואחת במקדש, שנאמר: (יחזקאל מד) "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח" וגו' "כי ה' אלקי ישראל בא בו". ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג, שנאמר: (זכריה יד) "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים"' (אבות דר"נ לד,ו). כנגד הירידה לגן עדן מתגלה בשופר הטעם שיום זה הוא תחילת הבריאה, שכך מה שה' ירד לגן עדן היה בתחילת הבריאה ביום השישי. כנגד דור מגדל בבל מתגלה בשופר (הטעם השני) שמכריזים לשוב בתשובה, שזהו כרמז בדור מגדל בבל שניסו ע"י המגדל להילחם בה' כביכול. כנגד הירידה בסדום יש בשופר עניין להזכיר את יום הדין הגדול, שכך סדום נחרבה בעקבות שה' דן אותם לחובה וכיליון. כנגד מצרים מתגלה בשופר העניין להזכיר את קיבוץ הגלויות, שזהו כמו שה' ירד לגאול את ישראל ממצרים ולהעלותם לא”י. כנגד הירידה בים מתגלה בשופר עניין הנביאים, כעין שבים סוף בנ"י התנבאו (שמות טו,ב; רש”י). כנגד הירידה בסיני מתגלה בשופר העניין להזכיר את מעמד מתן תורה. הגר"א מתקן (כדי שיצא עשר ירידות) שהיו שתי ירידות בסיני ושתי ירידות באוהל מועד (במקום 'בעמוד ענן' גורס הגר"א 'באוה"מ'), ומוחק את 'אחת במקדש' כיון שזהו מה שנאמר אח”כ 'שעתידה להיות' (שני אליהו). לפי זה נמשיך: ירידה אחת בסיני כנגדו זכרון מתן תורה, שזהו הירידה של "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט,כ) שנאמר בהקשר למתן תורה. הירידה השניה בסיני שנאמרה ב"וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם" וגו' (שמות לד,ה), כנגד זה בשופר יש עניין לירא לפני ה', שכך בפס' שם בהמשך נאמר שה' אומר למשה באותו מעמד: “ … וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עשה עמך" (שמות לד,י), שזה מביא לידי יראה (שהכוונה שם שקרן אור פניו, וישראל יראו בשל כך לגשת אליו, כך שמדובר על דבר שמטיל יראה מה', שנתן לו קרני אור ומזה יראו, אז ק”ו שיראו מה' עצמו). שתי ירידות באוה"מ כנגד שני עניינים בשופר, עניין אחד זהו להזכיר את העקידה, כיון שהמקדש הוקם במקום העקידה, והמקדש הוא המשכו של המשכן (וכנגד זה באוה"מ זהו הירידה ששם ניתנה רוח הקודש לשבעים זקנים [במדבר יא,כה], שזהו כעין העקידה שיצחק התעלה בקדושה בעקבות העקידה; והזקנים הלכו ממחנה ישראל לאוה”מ, כעין שלעקידה הלכו מביתם למקום המקדש – הר המוריה); ועניין נוסף זהו לזכור חורבן הבית, שהמקדש הוא המשכו של המשכן (וזה כנגד הירידה כשמרים דיברה לשוה"ר על משה [במדבר יב,ה], שזה דומה קצת לחורבן הבית, שבית ראשון נחרב על שלוש העברות, ונאמר שלשוה"ר כנגד שלושתם [ערכין טו,ב], ובית שני נחרב על שנאת חינם, ולשוה"ר גורם לשנאה). כנגד הירידה שלעתיד לבא זהו בשופר כנגד תחיית המתים שלעתיד לבא. שכך מרמזים בשופר על ירידת השכינה לעולם, ומקשרים לגילוי שכינה שה' קרוב אלינו בעשי"ת ומשפיעים בזה לחבר את הירידה לארץ שישפיע ויקבע קדושה בעולם כנגד מעשינו בקדושה (שתוקעים בשופר ומגלים ומתחזקים בעשרה עניינים חשובים לקדושה בעולם). אולי אפשר עוד לומר שעשרת העניינים רומזים כנגד עשר ההתרחקויות של השכינה, שאנו פועלים לקרב חזרה את השכינה לעולם. שמובא בגמ': 'אמר רב יהודה בר אידי א"ר יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה … מכפרת לכרוב (ומכרוב לכרוב) ומכרוב למפתן, וממפתן לחצר, ומחצר למזבח, וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר, ומעיר להר, ומהר למדבר, וממדבר עלתה וישבה במקומה, שנאמר (הושע ה, טו) "אלך אשובה אל מקומי"' וכו' (ר"ה לא,א). כנגד ההתחלה שנסעה מהכפרות לכרוב זה כנגדו בשופר העניין שהיום תחילת הבריאה, שכך כאן זהו ההתחלה של הנסיעה. ועוד שהכרוב מרמז על ה', ועל עבודת ישראל את ה' (שהכרובים מראים את החיבור בין ה' ובנ"י, האם בנ"י עושים את רצון ה' או שלא [ב"ב צט,א], כך שמתגלה בזה עבודת ישראל וכן כעין שאחד הכרובים מייצג את ה'), וזה במקדש מקום כסא מלכות ה' בעולם, שזהו כגילוי מלכות ה' בעולם, שהוא מלכנו ולכן אנו עובדים אותו – עושים את רצונו; ובפרט שזה מרמז על בריאת העולם, שהעולם נברא מאבן השתיה שנמצאת שם ('תנא: שממנה הושתת העולם' [יומא נד,ב]). כנגד מכרוב למפתן זה בשופר העניין להזכיר מעמד הר סיני, שמשה שמע את ה' מדבר אליו בקול שיצא מהכרובים לאוה"מ, כהמשך מתן תורה (רש"י; במדבר ז,פט). כנגד ממפתן לחצר זה בשופר העניין שנירא מלפני ה', שעומד בחצר ורואה את העשן שעולה מהמזבח ובנס לא זז מהרוח (אבות ה,ה), וזה נותן לאדם הבנה בגדלות ה' ולכן נופל עליו יראת ה'. כנגד מחצר למזבח זה בשופר להזכיר את עקידת יצחק שנעקד על המזבח. כנגד ממזבח לגג זה בשופר כנגד דברי הנביאים, שהם דיברו לרבים בשם ה', ולכן זהו כעין בגג – שעומד במקום גבוה כדי שישמעו את דבריו הקהל הרב שנאסף לשמעו, וזה קשור למקדש (לגגו) כרמז שהנבואה באה מהשכינה שבמקדש (וזה בגג כרמז שזה נבואה משמים). מגג לחומה כנגדו בשופר זה העניין להזכיר את עשי"ת שמזהיר לשוב שאחרת יענש, שזהו בחומה כעין רמז להגנה מנזק (שהחומה מגינה). מחומת העזרה לעיר כנגדו בשופר זה להזכיר את חורבן הבית, שכך כעין יוצא ממקום המקדש כיון שנחרב. מהעיר להר הזיתים כנגד זה בשופר עניין תחיית המתים, שבהר הזיתים יש קברים. מהר למדבר כנגד זה בשופר עניין קיבוץ גליות, כרמז שיצאו לגלות – שיצאו מהעיר שלהם בלא כלום לגלות (כעין שיצא ונמצא עכשיו במדבר ללא כלום. וכן כעין רומז המדבר על גלות, כמו שבנ"י היו בגלות במדבר ארבעים שנה), והם יחזרו. ממדבר עלתה למקומה, כנגד זה בשופר להזכיר לנו את יום הדין הגדול, שה' יושב במקומו – בכסאו, ודן את כל העולם. כך בתקיעת שופר באים לתקן את העולם, ולהחזיר את השכינה חזרה למקומה בקה"ק בעולם. אולי אפשר עוד שאנו באים לגלות את השכינה בעולם, וזה נעשה ע"י א"י שכאן מקום השכינה, וכן מקום עיקר התורה (ספרי "עקב”, מג). לכן את דיני השופר למדים בג"ש מיוה"כ ביובל (ר”ה לג,ב), שיש בזה גילוי של מעלת הקדושה שבא"י שמתגלה בשיאה ביובל. לכן נאמר: 'אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה: אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה? עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר "דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד"' (מדרש תהלים, קה). אולי לכן יש עשרה עניינים בשופר בר"ה (שקשור לשכינה שמתגלית בעשי"ת) כנגד עשר קדושות בא"י: 'עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות. עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו. יצא, אין מחזירין אותו. לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו, שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו, שאין גוים וטמא מת נכנסים לשם. עזרת נשים מקודשת ממנו, שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה לשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה, שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם. ההיכל מקודש ממנו, שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. קדש הקדשים מקודש מהם, שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכיפורים בשעת העבודה' וכו' (משנה כלים א,ו-ט). (המעלה הראשונה אינה נספרת בעשר [ברטנורא]). כנגד עיירות המוקפות חומה זה בשופר העניין של תחיית המתים, כיון שמעלתם מתגלה בקבורת מת, שאם יצא לא מחזירים; וכן משלחין מצורע, והוא חי שחשוב כמת (נדרים סד,ב), כך שזה כרומז למת חי – שזהו רמז שהמתים יחיו. לפנים מן החומה כנגד זה יש בשופר את העניין של קיבוץ נדחי ישראל, שיעלו לארץ, כמו שעולים לירושלים לאכול את המע"ש בירושלים. הר הבית כנגדו בשופר זה העניין של יראה מלפני ה', שזה נרמז שלא נכנסות לשם נידות, ופחד יכול להביא לנידה (נידה עא,א). החיל כנגד העניין של חורבן הבית, שאין כניסה לגוים לשם, ובחורבן הגוים נכנסו. עזרת נשים כנגדו בשופר זה דברי הנביאים, שהם התרו בישראל לחזור בתשובה וליטהר מטומאת הע"ז, שזהו כרמז לטבול יום שטבל במקווה, כרמז כמו שנטהר מהע"ז. עזרת ישראל כנגדו בשופר זהו תחילת הבריאה שמראה על מלכות ה', שכך אין כניסה למחוסר כפרה, שעדיין לא הקריב קרבן לה', שעדיין לא הראה את אלוקותו – את מלכותו של ה'. עזרת כהנים שישראל נכנסים לשם רק לצורך סמיכה וכדו' שזה קשור לקרבן, כנגד זה בשופר זהו רמז לעקידת יצחק (שהקרבן במקום שהאדם יוקרב). בין האולם ולמזבח אין כניסה לבעלי מומים, כנגד זה בשופר רמז לאזהרה לשוב בתשובה שאחרת יענש, שזהו שיענש ויפגע ופעמים אף ייעשה מכך בעל מום. להיכל אין נכנסים ללא רחיצת ידים ורגלים שבזה מכין עצמו לעבודת ה', שכך בשופר זהו עניין מתן תורה שבעקבותיו אנו עובדים את ה'. לקה"ק נכנס רק הכה"ג ביוה"כ, ולכן כנגדו זה נרמז בשופר בעניין יום הדין הגדול, כעין שביוה"כ יש דין ולכן הכה"ג נכנס לכפר בקה"ק.