ספרדי הנמצא במקום בו אומרים סליחות בנוסח אשכנזי או להיפך רשאי לאומרה עמהם, וכל שכן אם יש לו התעוררות והתעלות לאומרה עמהם.

הרב שי טחן

הנה בתפלה יש לכל אחד לנהוג כמנהג עדתו ולא לשנות, דהיינו ספרדי ינהג כמנהג ונוסח הספרדים, ואשכנזי כנוסח האשכנזים. ולכן ספרדי המתפלל במנין אשכנזי יתפלל כנוסח הספרדים וכן להיפך. אכן בסליחות יש להקל אם ספרדי נמצא במנין אשכנזי ולהיפך להתפלל עם הציבור, אף שהסליחות הם בנוסח שונה לחלוטין.

וראיתי שהגאון הרב יצחק יוסף שליט״א כתב (ימים נוראים עמוד סב) שאין לספרדי לשנות את נוסח הסליחות לאומרם בנוסח אשכנזי, ולכן בן ישיבה ספרדי הנמצא בישיבה אשכנזית יאמר עמהם הסליחות אך בנוסח הספרדי, ודימה זאת לנוסח התפילה שהובא בספרים שישנם י״ב שערים ברקיע שדרכם עולים התפילות, ולכל שבט יש שער מיוחד שבו נכנסת התפילה, אולם התפילה הספרדית בוקעת ונכנסת בכל י״ב שערים שברקיע.

אכן אחר המחילה, נראה שדברים אלו נאמרו לעניני תפילה בלבד ולא לסליחות שהם פיוטים ופזמונים. וכך כתב המגן אברהם (סימן סח): ״האר״י ז״ל לא היה אומר פיוטים ופזמונים אלא מה שסידרו הראשונים, כגון הקלירי שנתקנו ע״ד האמת. אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י״ב שערים בשמים וכו’." הנה לפנינו מעשה רב מהאר״י ז״ל שיש חילוק בין פיוטים ופזמונים לתפילה.

וחשוב לציין שעיקר הסליחות הם י״ג מדות רחמים שנאמרים אצל כל עדות ישראל.

וכיון שענין סליחות הוא לעורר את הלב לתשובה, לכן אם אדם מרגיש התעלות בנוסח האחר ודאי שיש בזה טעם לשבח לאמרם באופן שהדברים משפיעים עליו מאשר לאמרם בנוסח אחר שאינו מעורר אותו. וכתב הגר״ע יוסף (חזו״ע ימים נוראים עמוד כ) שעיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה ובנחת ובמיתון ובהכנעה יתירה. ואלה שאונסין עצמם מן השינה ובאים לבית הכנסת להשמיע במרום קולם בקול רינה ואומרים הסליחות בקול רם ונישא כדרך ששרים פיוטים ונגינות הרי הם יורדים תרתי גהנום, שמאבדים שינתם ללא תועלת, ויוצא שכרם בהפסדם כי הלא זה שמם ’סליחות’, ולא ’צעקות’.

ומסופר על הגאון רש״ז אורבעך (ר״ה עמוד ב) שהיה מחזר אחר בית כנסת שמתפללים בהתעוררות ובמתינות שאז יכל לכוון טוב יותר באמירת הסליחות, ולמדנו שהעיקר הוא כוונת הלב.