"כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר ה' אלקיך נתן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם. שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר ה' אלקיך נתן לך לרשתה. תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלקיך והיה לנוס שמה כל רצח" וגו' (דברים יט,א-ג). התורה מצווה להקים בארץ שלוש ערי מקלט (בנוסף לשלוש שבעבר הירדן), בפשטות הסיבה שזה דווקא שלוש ערים זה משום שאז יש מרחק תקין (כשמשלשים את אורך הארץ) שבו יכול הרוצח בשגגה לברוח ולהגיע לעיר לפני שגואל הדם יספיק לתפוס אותו. שזהו: "פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום. על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך" (פס' ו-ז). לכן גם כאשר ה' ירחיב את הגבול והשטח יהיה גדול יותר, אז יוסיפו עוד שלוש ערי מקלט: “ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך … ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים" (פס' ח-י). כמו"כ כמות ערי המקלט היא על בסיס כמות הרוצחים שיגיעו לשם, שלכן שלוש מספיק בארץ, ובעבר הירדן צריך עוד שלוש כי שם יש יותר רוצחים (מכות ט,ב-י,א), ולכן צריכים להיכנס לערים יותר אנשים, והעיר צריכה להיות בינונית ולא גדולה ('ותניא: ערים הללו אין עושין אותן לא טירין קטנים, ולא כרכים גדולים, אלא עיירות בינוניות' [מכות י,א]), ולכן יוצא שצריך ומספיק שלוש ערים שבהם יכנסו מספיק רוצחים בשגגה. אולם נראה שזה לא רק מצד המרחק וגודל העיר, אלא יש בזה גם גילוי ולימוד לישראל להתחזק במהות שלנו, ודרך כך להיות יותר זהירים במעשינו שלא נגיע לידי פגיעה באחר ואפילו בשגגה. לכן השטח מחולק בין שלוש ערים, כרמז לשלושת הסימנים שיש בבנ"י (ויוצא שיש ארבעה רבעים של חלקי הארץ ששלושת ערי המקלט נמצאים ביניהם, כרמז לארבע אמהות, שהיהדות עוברת דרך האם, וכך אנו נולדים כיהודים שיש בנו בתוכנו [כעין שיש באמצע את ערי המקלט] את שלושת הסימנים שבנו), שכאשר זה מתגלה בשלמות אז יותר זהירים בעשיה חיובית לאחר ומרחמים עליו ולכן ודאי שנזהרים שלא להגיע לידי פגיעה. אולי זה נרמז שזה ההיפך מהגוים שלכן הם קרובים להרג, שמסופר על הגבעונים כשדוד בא לפייסם: 'נתינים ניקרינהו ונפייסינהו – (שמואל ב כא, ב) "ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם: מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'? ויאמרו לו הגבעונים: אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש" וגו' "יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה'” וגו'. מיפייס ולא פייסינהו. אמר: שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו' (יבמות עט,א). אמנם כאן מדובר שלקחו להרוג אותם במזיד ולכן מוכח שאינם רחמנים כישראל, אולם אולי יש בזה גם רמז להבדל שבין ישראל לאומות, שיש קשר בין פגיעה באחר לריחוק משלושת המידות שיש בבנ"י. לכן מחלקים את הדרך לשלוש ערים, כדי להדגיש בזה לימוד לכולם שיש להתחזק בגילוי חזק של שלושת הסימנים שיש בישראל שכך לא נגיע לפגיעה באחר, שהרי רוצח בשגגה מדובר על שגגה ולא באונס, שמדובר שלא נזהר ולכן פגע בחברו. אולם לא מחלקים את כל רוחב הארץ לשלוש כמו את האורך, אלא יש שלוש ערים בעבר הירדן המזרחי ושלוש בעבר הירדן המערבי, מעבר לפשט שברוחב זה יותר גדול ולכן צריך להוסיף, ולכן מוסיפים עוד שלוש, יש גם הבדל בין המקומות, שא"י קדושה יותר מעבר הירדן, שיש בה גילוי בית שכינה: 'אֶרֶץ כְּנַעַן מְקֻדֶּשֶׁת מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ כְּנַעַן כְּשֵׁרָה לְבֵית שְׁכִינָה וְאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן כָּשֵׁר לְבֵית שְׁכִינָה' (במדבר רבה ז,ח). לכן גם הגילוי של קדושת בנ"י מתגלה בצורה פחותה יותר. לכן מובן שבעבר הירדן נעשה שיש יותר רוצחים (מכות ט,ב-י,א). לכן גם כשה' ירחיב את הגבול שיכלול גם את 'ארץ קני וקנזי וקדמוני' (רש"י; פס' ח), אז מוסיפים עוד שלוש ערים, מעבר לפשט שהשטח גדל ולכן צריך עוד ערים כדי שיוכל להגיע לשם הרוצח בשגגה, יש גם סיבה של גודל הקדושה, ששם עוד יותר פחותה גילוי הקדושה, ולכן שם צריך עוד שלוש כדי ללמד לחזק עוד יותר את הקדושה והמידות שבנו, שמה שהיה מספיק כהתחזקות במקומות הקודמים זה לא מספיק כאן ולכן צריך להתחזק יותר. לכן שלוש ערים בא"י (וכך תוספת שלוש בכל חלק נוסף) כרמז לשלושת מידות בנ"י; וששת ערי המקלט הרגילות זה רמז לאדם שמחובר לתורה, שזהו אדם ועוד חמשה חומשים (שכך גם מתגלה בו גילוי תורה, שזהו התושב"ע, שהיא ששה סדרים, שזה חלק גילוי התורה שמתגלה בנו), ותשעה ערים סה"כ לעתיד לבא, כרמז להולדה (תשעה חודשים) להדגיש ששלושת המידות האלו נטועות בנו מלידה, ויש לחזקם ולגלותם חזק יותר ע"י חיבור לתורה. לכן נראה רמז שאומרת התורה: "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך. כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה" (פס' ח-ט), שבהקשר לתוספות של ערי המקלט נאמר על האבות שאנו מקבלים בזכותם את הארצות ועל שמירת תו"מ, כרמז לחיבור בין שלושת הסימנים שיש בנו כהמשך גילוי שיש בנו מהאבות (שהיו בעלי מידות ישרות והנחילו לנו) לתו"מ – שאז יש בנו כח חזק (וסיוע משמים כנגד מעשינו) שלא להגיע להרג בשגגה, שלא נצטרך להשתמש בערי מקלט. שזהו ערי מקלט שמטרתם זה חינוך לרוצח בשגגה להזהר היטב במעשיו, לכן בהקמת ערי מקלט יש רמז על הכח שיש בנו למנוע מהגעה לרצח בשגגה, שלכן מכח זה אנו גם יכולים לתקן את מי שלא היה בו גילוי שכזה, שזהו ע”י תו”מ שמחזקים את מידותינו: 'אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה' (אבות ג,יז); לכן נאמר בעניין תוספת ערי המקלט רמז על מידותינו ותורה, ללמד שזה הכח לזכות לימנע מפגיעה באחר עד כדי רצח בשגגה. דבר זה לא רק מתקן את עצמנו, אלא זה משפיע לעולם כולו תיקון, לכן גם תשע ערי מקלט כרמז להולדה, שכעין מולידים חיוב בעולם כולו. בספרי מובאת מחלוקת על כמה ערי מקלט מדובר לעתיד לבא: '"כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה ויספת לך". מכאן אמרו: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן, וכשבאו לארץ הפרישו עוד שלש, ולעתיד לבא עתידים להפריש עוד שלש; שלש על שלש הרי ששה, ועוד ג' הרי תשע. ר' נהוראי אומר: שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע, ועוד ג' הרי י"ב. אבא שאול אומר: שלש על שלש ועוד שלש הרי תשע. "על השלש" הרי שתים עשרה. "האלה" הרי חמש עשרה' (ספרי; דברים יט,ט). שבשלמות נחלתנו – בכל ארצות עשרת העממין, אנו משפיעים לכל העולם (שיש השפעה של בנ"י לכל העולם, כמו שרואים שכל העולם מתעסק ומביט בנו אע"פ שאנו מדינה קטנה כ"ך, אז ק"ו לעתיד לבא שנשלוט בשטחים ענקיים שאז יש בזה השפעה גדולה, כמו שיש למדינות גדולות מאוד [מעצמות], ממש כולם יביטו וילמדו מאיתנו. שזהו ארצות עשרת העממין כרמז לעשרת המאמרות שבהם נברא העולם, וכן עשרת הדברות, שאנו משפיעים אז תיקון קדושה לכל העולם). לכן יש גילוי של תשע כהולדת תיקון מוסר וקדושה בעולם, ויש גילוי של 12 כרמז לשבטי בנ"י, שכולם יביטו וילמדו מאיתנו איך להתנהג, שאנשי העולם שונים, וכך יש שבטים שונים, שכך כל אומה תתחבר ותלמד ממה שראוי לה – מהגילוי שבט שהכי קרוב אליה בהשפעתו בעולם. ויש גם גילוי של 15 כנגד השם י'ה, שה' נשבע בשם זה שימחה את זכר עמלק מהעולם ("ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר” [שמות יז,טז]), שעמלק הוא שורש הרוע והשחיתות בעולם, שבא להילחם ולהזיק לישראל בכח גם כשכולם פחדו; שגם כשהיה בעולם ריחוק מעשיית נזק בא עמלק ופעל לגלות נזקים בעולם. לכן גילוי של ההיפך מההרג, למנוע אפילו משגגה, זה במחיית עמלק, שהוא ההיפך מישראל ומלמד לכל העולם את דרכיו; שישראל ועמלק נקראו ראשית: "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד,כ), "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג), ששנינו כעין ראש – בסיס לכל אומות העולם. שנינו משפיעים לכל העולם, עמלק מושך לטומאה ושחיתות, ואילו ישראל מלמדים ומושכים את כל העולם ליושרה ולחיבור לה', שמתגלה בנו קדושה ומאתנו לכל העולם ("קדש ישראל לה'”, ומזה "ראשית תבואתה" אנו ראשית – להשפיע את הקדושה הזו לכל העולם). אולי יש לזה רמז בשמותם, מי שאומר 12 זהו רבי נהוראי, לשון אור, שזהו שבנ"י הם אור לעולם – מלמדים לכל העולם את הדרך הישרה, שהולכים לאורנו. מי שאומר 15 זהו אבא שאול, שאנו מושכים לטוב, ההיפך מעמלק; שזהו אבא שאול – שהעולם נמשך או אחרינו שזהו לחיבור לאבא – לקב"ה אבינו שבשמים, או אחר עמלק שמושך לטומאה ולכן מביאם לשאול – לחורבן בעולם ולגיהנום. לדעת ת"ק זהו תשע שזהו מהותנו, ולכן בלי שם כרמז לכלל בנ"י, שכולנו משפיעים ליצירת עולם (כהולדה מחדש) מתוקן במידות ויושרה.