בס"ד.

ה"פינפונג" שבין השכל ללב.

------------------------------------

ידועה ההתלבטות האנושית  האם ללכת ולפעול על פי מה שמורה השכל או מה שמרגיש הלב.

 והנה לתורה היה חשוב ודווקא בעיקרים : האמונה וקיום התורה, לנהל במדוייק  משטר של הכרעה. את השקלא וטריה הזו בפינפונג שבין השכל ללב.

 לכתחילה לנסות  "לערבב" ביניהם למצוא האיזון המיישב גם את השכל וגם את הלב.

 ובלבד שטכנית,לסוף ה"כדור" יימצא  בכל זאת בחלקת הלב .

  ולו גם  במשקל פרוצדוראלי פעוט של נוצה. 

 

הנה כי כן ,זו הדינאמיקה שצריכה להתקיים :

 לכתחילה יש לקיים במלא  את הציווי : "וידעת היום" :

 כלומר אם השיקולים המדעיים או הרציונאליים של השכל , אותם העכשוויים בבחינת : "היום",

מכתיבים במלא תשובה  . יש לקיים  : "וידעת היום".

 לקבל עמדת השכל.

 ואם נותר בכל זאת ספק ולו בשביב, המצווה היא שיש לשוב ולקיים :

 "והשבות אל לבבך"  - ולהתחשב ולמצות שוב גם בו בלב ורגשותיו.

  והסיבה היא  כי אין בשמיים ממעל ועל הארץ מי שמסוגל  לקבוע מסמרות מוחלטות שבשכל .

 האדם תמיד הוא בעיקר "מרכיב" של הלב........

 

ודוק .הפעולה לבסוף של : " והשבות אל לבבך", אינה הכתבה לקבל לבסוף את "תכתיב" המלא  של הרגש והלב, אלא לשוב ואך לבחון שוב את מה שהלב מבקש להכריע ולהורות .

 כלומר עדיפות היחסית של הלב לבסוף היא אך בחזרה לבחון "עמדתו"  : לאור כל תמונת המכלול .

 

ובהחלט שלאחר השיקול הנוסף כאמור תגבר בכל זאת אותה הידיעה המשקפת את השכל :

 לקבוע את  "היום" . ויש לפעול על פיה בלבד.

משה אהרון