"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,י). (השבוע היה ט"ו באב שאחד מטעמיו הוא יום שהובאו הרוגי ביתר לקבורה [תענית לא,א]). 'אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ, כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר; דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה' (ברכות מח,ב). למה תיקנו כנגד הרוגי ביתר את הטוב והמטיב בברהמ"ז, מה הקשר בין זה לבין ברכת המזון? יהושע דוד ושלמה תיקנו כנגד א"י וירושלים והמקדש, שכל זה בא"י, כנגד הפס' “ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטבה אשר נתן לך" (דברים ח,י), שמודגש גילוי של א"י; וכן מובא בהמשך: 'תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת" זו ברכת הזן. "את ה' אלקיך" זו ברכת הזמון. "על הארץ" זו ברכת הארץ. "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר (דברים ג, כה) "ההר הטוב הזה והלבנון". "אשר נתן לך" זו הטוב והמטיב … רבי אומר: אינו צריך, "ואכלת ושבעת וברכת" זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון (תהלים לד, ד) מ"גדלו לה' אתי" נפקא. "על הארץ" זו ברכת הארץ, "הטובה" זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון". הטוב והמטיב ביבנה תקנוה' (ברכות שם). הרי שלמדו רמז לברכת הטוב והמטיב מ"אשר נתן לך" שזו א"י; לרבי אמנם אין מקור בתורה לברכת הטוב והמטיב אבל היא תוקנה בברהמ"ז שמקורה בפס' שמחבר לא"י וירושלים. לכן תיקנו על הרוגי ביתר שהם נלחמו נגד הרומאים על א"י, ולכן ראוי להזכירם בעניין שמזכירים את א"י, שזה בברהמ"ז (ולכן רמזו ב”אשר נתן לך”, שניתן לבנ”י ולא לרומאים ולכן יצאו להילחם נגדם). אולי גם כרמז שהצער על ההרוגים היה כה גדול שכעין לא היה תיאבון לאכול מרוב צער; ועכשיו שהובאו לקבורה ואף התגלה שלא הסריחו זה הביא לשמחה (שלכן זה חלק מהסיבות לקביעת ט"ו באב כיום שמחה) ולכן יכולים לאכול ולברך את ה' על כך. אולי גם ראו בנס שלא הסריחו כעין רמז לתיקון על החטא שבשלו מתו; שמובא ביר': ' … וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף. (תהלים ס, יב) "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו". שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום … אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה? א"ל: לא כלום. יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא) "הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה", הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה' וכו' (יר' תענית ד,ה). מהסיפור הזה נראה שמקור הפגם היה שזלזל מול ה' ואמר שיכול להסתדר בכוחות עצמו, דבר זה גרם בסוף שהעיז לבעוט ולהרוג את ר"א המודעי כי לא הבין שהוא זה שמצילו, ואז נגזרה הגזרה שימות ונפלה ביתר והוא נהרג (אמנם בהמשך מובאת סיבה אחרת לנפילת ביתר, אלא שנראה שזהו שני דברים שבגללם נפלו. אמנם אפשר שכאן זה סיבה לנפילת בר כוכבא ובהמשך זה הסיבה לנפילת כל ביתר [וגם לפי זה אפשר לומר את מה שאנו מסבירים עכשיו, כיון שהרוגי ביתר קשורים לבר כוכבא שהיה מנהיגם, כך שיש גילוי בנפילתו גם עליהם]). ר"א המודעי ישב בשק ואפר שזהו גילוי של תענית, וממילא לא אכל מאכל, ובר כוכבא חטא שהתגאה בכוחו. לכן זה מזכיר את הנאמר בפס' של ברהמ"ז, שיברך ויזכור שאת הארץ ה' הוא "אשר נתן לך", ולא מכוחך (ולכן למד הת”ק מזה על ברכת הטוב והמטיב, כיון שמזכיר את חטאם). לכן אם לא תקפיד על ברהמ"ז כראוי, שבה אתה מתחבר להכיר ביד ה' הטובה שפועלת בעולם ומשפיעה עליך, אז תגיע ל"השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך … פן תאכל ושבעת … ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך … ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" וגו' (דברים ח,יא). שזה מה שקרה אצל בר כוכבא שטען לכוחי ועוצם ידי, וזה התגלה בשיא (ועליו נגזר הדין) בהריגת ר"א המודעי שישב בתענית וממילא לא אכל, כעין גילוי שיש קשר בזה לברהמ"ז. לכן כשהובאו הרוגי ביתר לקבורה היה בזה כגילוי תיקון לחטאם, ולכן כנגד זה קבעו ברכה בברהמ"ז שהיא שורש לתיקון וחינוך שלא להגיע לחטאם. בפרט שלא הסריחו שבזה הוכח הקשר שלהם לקדושה העליונה, שבזה התגלה שכופר להם על חטאם שעשו הפרדה מהקב"ה, ולכן ה' דאג להם שלא יסריחו שזה נס על טבעי. נראה שזה גם קצת מזכיר את ברכת הזן שמשה תיקן על המן, שהוא מאכל שמימי: 'תנו רבנן: (תהלים עח, כה) "לחם אבירים אכל איש", לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו, דברי ר"ע. וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל, אמר להם: צאו ואמרו לו לעקיבא: עקיבא טעית! וכי מלאכי השרת אוכלין לחם?! והלא כבר נאמר (דברים ט, ט) "לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי"! אלא מה אני מקיים "אבירים”? לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים' וכו' (יומא עה,ב). שלדעת שניהם זהו מאכל שקשור בעל טבעי (בין לר"ע שזה קשור למלאכים, ובין לר"י שנבלע באברים ולא מוציא פסולת), כך התגלה בהרוגי ביתר שלא הסריחו, שהיה בזה על טבעי; שלא הסריחו אבריהם והיו כעין מלאכים שלא מסריח גופם (שהרי הם רוחניים ולא בעלי גוף). שזה מעבר לפשט שגם המן קשור לגילוי א"י כיון שגידולי הארץ הם כעין המן (ראה ב'לזמן הזה', שבט, 'פירות א"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). אולי גם ראו לקבוע ברכה בברהמ"ז כעין רמז לגילוי קשר לגידולי הארץ שהם קדושים, שכך בברהמ"ז אנו מעלים את המזון שיתקדש בכח גידולי א"י (ולכן זה מתגלה בפס' בקשר לארץ. ובמקרה שזה מדגן חו"ל אז מברכים בקישור וחיבור לגילוי דגן הארץ, להעלות את של חו"ל בחיבור לכח קדושת א”י). זה התגלה בהבאת הרוגי ביתר לקבורה, שלא הסריחו שבזה התגלה התקדשותם מכח א"י (שמתו על קידוש השם במלחמה על א"י), וכן הבאתם לקבורה זה לאחר שלא נתנו לקברם אלא השתמשו בהם כחומה לשמירת כרם, שזה דבר שקשור לגידולים בארץ (בכרם): 'כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי. והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים. ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו' (יר' שם). עוד נראה שראו בהבאתם לקבורה ושלא הסריחו כעין כפרה על חטאם, ומהו חטאם? מובא ביר' בהמשך הסברו של ר"י: 'תני ר' יוסי אומר: נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בהמ"ק, ולמה חרבה? על שהדליקה נירות לאחר חורבן בהמ"ק' וכו' (יר' שם). ממילא חטאם היה בזלזול בירושלים, ולכן כשהובאו לקבורה ולא הסריחו היה בזה גילוי שהתכפר להם ולכן נעשה להם נס. בשל כך חיברו זאת לברהמ"ז בה מברכים בונה ירושלים על ירושלים והמקדש, כרמז שנתחזק בקשר לחיבור לירושלים והמקדש (ולא נחטא כמו שעשו בביתר). אולי גם כיון שביתר היתה סוף המרד אז באו לחזק את הקשר לארץ, שזה נעשה כשהובאו הרוגי ביתר לקבורה, שזה נתן קצת רגיעה מהחורבן שנעשה, שראו שהתבטלה הגזרה שמנעו מלקברם והיה נס שלא הסריחו; לכן באו חז"ל וקיבעו זאת בברהמ"ז בסמוך לברכת הארץ ובונה ירושלים, כדי לחזק את הרצון להתחבר לא"י וירושלים (שלא נתייאש מחזרה אליהם), ולהראות שאין להתייאש כי בסוף נגאל ונחזור לשלוט בארץ ובירושלים ויבנה המקדש. זה נרמז בטוב והמטיב, שלא הסריחו והובאו לקבורה. הבאתם לקבורה מרמזת על מעלת הארץ (שיש בה גילוי של קשר למקדש, ולכן זה נלמד מהמזבח): 'אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' (כתובות קיא,א). מזה שההרוגים לא הסריחו יש כעין רמז לירושלים והמקדש: 'ולא הסריח בשר הקדש מעולם' (אבות ה,ה) [שבשר הקדשים כולל גם בשר קדשים קלים שנאכלים בכל ירושלים]. שבזה קבעו בברהמ"ז חיזוק לקשר לארץ לירושלים ולמקדש.