עשרת הדברות בשני מופעמים שונים. למה ?

=================================

פעמיים מופיעים עשרת הדברות בתורה. 

ובפעם שנייה באו לידי ביטוי גם שינויים ותוספות . 

הנה אם כן, הופעת המקור ישיר מפי הגבורה במעמד הר סיני בפרשת יתרו.

 ובפעם השנייה,כחלק מנאום הסיכום וההסתלקות של משה בחומש דברים - 

בפרשתינו.

 

הנה אם כן ,הופעתם בשנית של עשרת הדברות בנאום הסיכום מובנת גם מובנת  .

 אך לא ברור מדוע במופע השני לכאורה מפי משה, נפלו שינויי נוסח די מהותיים .

 הדבר מחייב התייחסות רצינית משני טעמים .:

 ראשית  כיצד זה משנים דברים שנאמרו ישירות מפי הגבורה במעמד הברית בין עם ישראל לאלוהיו.

 ושנית האם הדינאמיקה כאמור לא מצביעה על נתיב של שינויים  או "עידכונים" אפשרי בתורה.

 כך או כך,  עשרת הדברות  והלוחות האבן הנושאות אותם כפלטפורמה .

נדחקו הצידה משהו על ידי חז"ל ולא זכו למעמדם כיאה לתמצית הברית ולראשי הפרקים של התורה שנאמרו כפתיח לתורה מפי הגבורה.

 נתחיל בכך, שנכיר בעובדה  כי אין ספק כי המקור הראשוני שנאמר ישירות מפי הגבורה בקול שהלך מסוף העולם ועד סופו  הוא הוא המקור המחייב.

 המופע השני שנאמר לכאורה מפי משה,אינו אלא  המקור ועידכוניו .לאור הפרספקטיבה  שנרכשה בארבעים שנות התנהלות העם במדבר .

 מעמדו של המופע השני  להוסיף אך לא לגרוע

 

נקודת המוצא של ניתוח - זו הסוגיה .

היא התייחסות  לשינוי הרציני ביותר שנפל  במופע השני בפרשת ואתחנן.

 לא סתם בנאום הסיכום וההסתלקות של משה,מתכנס משה לדבר עם העם דברים 

 תחת הכותרת של :

 " הואיל משה באר את התורה הזאת  לאמור "

 האם יתכן כי במשך כארבעים שנה נוכח משה כי בתורה הזאת נפלו חלילה צללים וכי יש מקום ודווקא בטרם הסתלקותו  להאירם בזרקוק רב עוצמה . משל הוא חלילה כחליפו או שליחו של האל בבחינת "הואיל" דהיינו הוא כ"אל".

 הנה אם כן ,ולו כדי להקנות לדברים מימיד יותר משכנע  נתחיל או נכון יותר נעמוד על השינוי העקרי שהביא המופע השני והוא בעניין הדיבר - על יום השבת..

 עם שזקוק עדיין לעגל להדביק לו את נס יציאתו ממצרים  התקשה גם לעכל את מצוות יום השבת  ובמיוחד כשבמופע הראשון בפרשת יתרו מצוות השבת נתלתה כולה במעשה בראשית  דבר שלכאורה רחוק מהעם והוא מופשט וקשה לכאורה לתרגום מעשי ונורמטיבי. ועוד בעיני העבד הדבקת "מנוחה" לאל  מצביע לכאורה על הצורך של זה האל  במנוחה לאחר התעייפותו כביכול .

 

והנה בא משה במופע השני בפרשתינו  והוסיף למצוות השבת בסיס נורמטיבי ובסיס ציווי חדש .

 והוא עניין העבדות והיציאה ממצרים. כאמור להניח לפני העם  מקור נורמטיבי עדכני ומחייב שגם אינו זר להם כלל  נוגע בהם במובן של "מנוחתם" הם  וההשוואה בין גאולת מצרים לבשורת השבת .

 

ראו גם את השינוי בין :"זכור" ל"שמור", התומך לכאורה בגישתינו זו . 

 שהרי במופע המקור המצווה מצוות השבת נתלתה בזכרון הבריאה המופשטת והרחוקה  . בא משה ןבמופע השני המיר את הזיכרון  בצורך לפעולה מעשית של :  "שמור".

שוו בנפשכם באים לעם ואמרים לו שמור שבת לקדשו כי האלוהים נח בו במעשה הבריאה. 

זה פחות דיבר לעם העבדים  .

מנגד הציווי לכך שננוח בשבת ונשמור שבת לקדשו  כשהוא נעוץ במצרים וביציאה ממנה , בפוקרן במובן של "מנוחה" -  מדבר יותר וישיר לעם .

 אגב הזכור עדיין נשמר גם במופע השני .אך הוסב ל  : וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים .

 כך דומה גם הושלם תודעתית ערך הזיכרון כשהוסף לו גם זיכרון העבדות והיציאה ממנה.

נ.ב.

-----------

ברשימה משלימה נוספת נתייחס בעזר ה', למעמד עשרת הדברות מני אז ועד היום

 משה אהרון