"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" וגו' (דברים א,יב). '"אֵיכָה יָשְׁבָה". שלשה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א, יב): "איכה אשא לבדי" וגו'. ישעיה אמר (ישעיה א, כא): "איכה היתה לזונה". ירמיה אמר: "איכה ישבה בדד". אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר: "איכה אשא לבדי טרחכם". ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: "איכה היתה לזונה". ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר "איכה ישבה" (איכ"ר א,א). (כנראה שזה המקור למנהג לקרוא את הפס' הזה במנגינה של איכה). מה בא המדרש לומר בזה שנאמרו שלושה "איכה" שונים? בפשטות בא לומר שיש קשר של כעין ג"ש "איכה" בין שלושתם; כאומר לראות מה יצא כתוצאה ממעשינו. שישבנו בכבוד ושלווה בזמן משה, שזה היה כשהלכנו אחר ה', אבל כשעשינו הרע בעיני ה' (כנאמר בישעיהו) אז התוצאה של זה היתה שירדנו לגמרי מכבודנו עד ניוול גמור שבחורבן (כנאמר בירמיהו). אולם נראה שיש בזה יותר עומק, שבא לרמז על שורש החורבן, שזה מתגלה בתורה (שהיא שורש נ"ך) ב"איכה" שמשה אמר, ולכן משה מספר זאת מיד לאחר מה שנאמר להם ליירש את הארץ, שירושת הארץ תלויה בכך (ראה ב'תורת המקרא' “דברים” אות ב, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). מימלא לכן כשיעברו על מינוי דיינים כשרים אז יגלו מהארץ וישלטו כאן הגוים שזהו חורבן א”י. שזהו שישעיהו אומר: “איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים … שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם" (ישעיהו א,כא-כג), שאין דיינים כשרים, ולכן התוצאה היא בנאמר בירמיהו: "איכה ישבה בדד" – שנחרבה העיר. עוד אפשר גם שמשה אומר כאן שאינו יכול לשאת את כולם ולכן שיביאו אנשים שאותם הוא יעשה לדייני ישראל. ממה שמדגיש שלא יכול לבדו לשפוט את כולם משמע שאילו יכל היה ראוי שכך יהיה כדי שיצא הדין בצורה הטובה ביותר. שזה רמז שהדיינים שמעמיד צריכים להיות כמותו שיהיו צדיקים באמת, כמו שמשה התחבר לתורה בענוה וביראה גדולה, שכך צריך להיות הקשר לתורה כדי לגלות את רצון ה' בצורה אמיתית כגילוי תורת ה' בעולם כראוי (אולי רמוז ב”איכה” גימטריה ל”ו, רמז לל”ו צדיקים רואי פני שכינה, שהם צדיקי אמת [סנהדרין צז,א]). דבר זה היה השורש של החורבן, שורש ההתדרדרות היה בשל זלזול בתורה, שאמנם למדו תורה והיו ת"ח אבל אין זה חיבור לתורת ה' כראוי: 'דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: (ירמיהו ט, יא) "מי האיש החכם ויבן את זאת"? דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב: (ירמיהו ט, יב) "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" וגו'. היינו "לא שמעו בקולי" היינו "לא הלכו בה"? אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה' (נדרים פא,א). 'דבר זה נשאל לחכמים וכו' ולא פרשוהו. מדכתי' "ויאמר ה' על עזבם את תורתי", מכלל דליכא דידע להדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד. ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ, דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו? והלא דבר גלוי היה וקל לפרש! אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ. עד שפרשו הקב"ה בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב, שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר: שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ"כ שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה. והיינו "לא הלכו בה" כלומר בכונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל והם נאים, ראויין למי שאמרם' (הר"ן). הרי ששורש החורבן זהו פגם בקשר לתורה, שלא למדו לשמה כראוי; וזה הביא להתדרדרות עד שנעשו חוטאים לגמרי (כמו שמסביר המהר"ל; ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', תמוז-אב, 'בין עובד אלקים לאשר לא עבדו", למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שזהו שאומר ישעיהו: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים" וגו' (ישעיהו א,כא) שהתדרדרו להיות כולם מושחתים, שהשורש לזה הוא ב"איכה" של משה, שלא למדו תורה כראוי. אולי גם רמז לנאמר: 'דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. אלא דיני דמגיזתא לדיינו? אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין' (ב”מ ל,ב). שזהו שמשה אומר להם ב"איכה" שאינו יכול לסבול את "טרחכם" וגו': '"טרחכם" - מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין' (רש"י בפס'). משה מדגיש שלא היו מסכימים למה שנאמר בדין אלא מתעקשים להמשיך ולדון כדי לנצח, ממילא ק"ו שלא היו רוצים ללכת לפנים משורת הדין, וזהו שנחרבה ירושלים בשל לא עשו בה לפנים משורת הדין. עוד אפשר בדומה שנאמר: 'א"ר יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח, שנאמר (דברי הימים ב לו, טז) "ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא"' (שבת קיט,ב). וכאן בפס' שמשה אמר איכה נאמר על ביזוי ת”ח: '"ומשאכם" – מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות' (רש”י בפס'). יהי רצון שנתקן ונזכה לראות את המקדש בבניינו וירושלים בשלמותה, בבי"א.