"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה" וגו' (במדבר לב,א). לבני ראובן וגד היה הרבה מקנה ולכן רצו להשאר בעבר הירדן המזרחי ששם הארץ מתאימה למקנה. בחסידות דרשו על הפס' כרמז שהם רצו להשאר שם כדי להשאר יחד עם משה רבם שלא נכנס לארץ, זהו "מקנה רב" – מקנה ברבם (ראה ביהודי הקדוש). נראה להוסיף על דרך זה עוד כמה דברים. מי שאמרו זאת היו שבטי ראובן וגד, נראה שהם מרמזים על הקשר לרב, על ראובן נאמר: “ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי” (בראשית כט,לב), בפשטות אמרה שה' ראה את עוניה ולכן נתן לה בן כדי שיאהבה יעקב; זה מרמז על הקשר לרב, שהתלמידים נקראו בנים: '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! – אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו"' (ספרי; דברים ו,ז). כמו שכתוצאה מהולדת ראובן יעקב אהבה, כך גם ע"י דבקות ברב מתקדשים ומתעלים ונעשים אהובים יותר לפני הקב"ה. חז"ל (ברכות ז,ב) דרשו את שמו כאמירה שיש לראות את התנהגותו, ששונה מעשו, כמו שמביא רש"י (את דברי חז"ל בקצרה): '"ותקרא שמו ראובן" - רבותינו פירשו: אמרה: ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו; ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן הבור' (רש"י; בפס'). שזה מבטא את התנהגותו החיובית של ראובן, שזה העניין בהידבקות ברב, לא רק להיות בחברתו לברכות או אפילו להידבק בקדושתו, אלא העיקר זה שע"י הדבקות יתקדש ויתקן האדם את עצמו להיות אדם מתוקן וקדוש. על גד נאמר "ותאמר לאה בגד [בא גד] ותקרא את שמו גד" (בראשית ל,יא). 'וטעם גד — "גדוד" (בראשית מט, יט), כי יש לה גדוד בנים. ויש אומרים שפירוש גד – מזל טוב, כאשר הוא בלשון ישמעאל, וכמוהו: "העורכים לגד שלחן" (ישעיהו סה, יא); והוא כוכב צדק. והנכון להיותו כמו גדודי השמים' (ראב"ע). ע"י דבקות ברב מתעלים ומתקדשים עד שנעשה כעין גדודי השמים, מתקדש כעין מלאך, וזה ע"י שמצדיק את עצמו לפני בוראו, שנעשה צדיק ע"י הדבקות ברבו. וכך מביא מזל טוב לעולם, שמביא שפע ברכה לעולם מהקדושה שמתגלת דרכו. ויש לו גדודי בנים – שמשפיע הרבה תורה בישראל, וכשמלמד אחרים הם נקראים בניו, ולכן כעין שיש לו גדודי בנים - תלמידים. "והנה המקום מקום מקנה", אולי רמזו בזה שרוצים להתחבר לרב שבכך מתקשרים לקב"ה. שהקב"ה נקרא מקום: '"ויפגע במקום". ר"ה בשם ר' אמי אמר: מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום? שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות לג, כא): "הנה מקום אתי" הוי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו' (ב"ר סח,ט). כך כעין שמרמז "והנה המקום" הזה של סמיכות לצדיק, "מקום מקנה" (כעין שנאמר 'מקנה מקום', שלשון הקניין חל על ה"מקום" שנאמר קודם) הוא מקנה לו קשר למקום – לקב"ה שנקרא מקום. כמו שנאמר בחז"ל: '"ולדבקה בו". וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד) "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"! ואומר (דניאל ז) "כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק"! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר (תהלים סח) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם"' (ספרי; דברים יא,כב). וכן: '(דברים ד, ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום". וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (דברים ד, כד) "כי ה' אלקיך אש אוכלה"? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר (דברים ל, כ) "לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו" וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה' (כתובות קיא,ב). בני ראובן וגד מזכירים תשעה מקומות כמקום המקנה ("עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען" [פס' ג]), כעין רמז שבדבקות לצדיק דבקים בתורתו, שבכך כביכול הוא כעין נולד מחדש (שנעשה דבק בתורה ובכך כעין נעשה אדם חדש בטהרתו וקדושתו), שלכן זהו תשעה מקומות כרמז לתשעת חודשי לידה, שהמלמד תורה כאילו ילדו: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' (סנדהרין יט,ב). משה תוקף אותם על בקשתם שלא להיכנס לארץ, וכן על שמשמע מבקשתם שלא יבואו לעזור לבנ"י: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה. ולמה תנואון [תניאון] את לב בני ישראל מעבר אל הארץ אשר נתן להם ה'" וגו' (פס' ו-ז). כרמז שאם בחיבור לצדיק מתגלה ריחוק מא"י או מחיבור ועזרה לכלל ישראל, סימן שאין זה גילוי קדושת אמת (לכן גם מפרט על חטא המרגלים, כרמז שמי שגרם לזה היו המרגלים, שהם היו ת"ח גדולים וצדיקים ובכ"ז חטאו בהתנגדותם לכניסה לא"י. אולי מזכיר "ויעלו עד נחל אשכול" [פס' ט], כרמז לאשכול ענבים שממנו עושים יין, ויין מרמז על חכמה הקשורה בזקנים [עירובין סה,א], לרמז שיש שהם ת"ח גדולים בתורה, אבל בכ"ז בעניין א"י הם נופלים ולא רואים ישר כדעת התורה, ופועלים נגד רצון ה' בדברי תורתם [שבעניין זה לא מתגלה אצלם תורת אמת]). בני ראובן וגד אומרים: "ויגשו אליו ויאמרו גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל" וגו' (פס' טז-יז), ומשה מתקנם: "ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה' למלחמה" וגו' (פס' כ), "בנו לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם" (פס' כד) [והם מתקנים את דבריהם ע"פ דברי משה (פס' כו-כז)]. אולי רומז שאדם יכול לחשוב בעיקר על קדושת עצמו שלכן מתחבר לצדיק, קודם המקנה – קניין לעצמו, ואח"כ בניו; אולם האמת היא שצריך קודם לדאוג להיות במקום שבו יגדלו ילדיו הכי טוב לחיבור לתורה, שזהו עיקר לימוד תורה, הלימוד לבניו (וללמד תורה) ולא לימוד לעצמו: "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" (דברים יא,יט), ולכן קודם לדאוג שיהיה במקום שבניו יתדבקו בתורה. לפעמים האדם נדבק בצדיק בשביל שיהיה לו טוב גשמי, או אפילו טוב רוחני שרואה את החיבור לצדיק בשביל עצמו שיתקדש כראוי לו וכמוטל עליו בהיותו מבנ"י (זה נרמז "לפני בנ"י"), אולם זה חסר, שהעיקר זה שידבק בצדיק כדי להיות דבק בתו"מ ובקב"ה, כדי לעשות נחת רוח לבוראו.