אלוהים נשבע, הבטיח, זכר, ועזר לאבות ולאמהות כדי להגשים את הכנת העם הנבחר. כל אחד/ת היה/היתה חוליה הכרחית להצלחה.

הברכה הגדולה ביותר היתה קיום צאצאי אברהם לנצח, ככתוב "וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג טז), ולכן האמהות העקרות ילדו בעזרת יד אלוהים.

אלוהים נתן ברכות רבות ושונות לאברהם וזרעו, ונוצר מצב בו הברכות הביאו למבוכה בשינויים ובמשמעותם.

כאשר יעקב דרש מהאיש שנאבק עימו "לא אשלחך כי אם ברכתני" (לב כז), נוצר המצב שאלוהים רצה לאחד את כל הברכות, והאיש (מלאך אלוהים) אמר ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם ישראל" (לב כט).

הברכה היתה המילה "יִשְׂרָאֵל"

קראתי שהמילה ישראל כוללת בתוכה את כל האבות והאמהות: יצחק/יעקב, שרה, רבקה/רחל, אברהם, לאה (ולבן). כלומר כל האבות והאמהות הצטרפו לשם החדש של יעקב, וכל אחד/ת הביא/ה עימו/ה את הברכות שאלוהים העניק לו/לה ולזרעו/ה.

המלאך רמז שזאת הכוונה, בדבריו: "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל" (לב כט), והן כל האבות שרו עם אלוהים ואנשים, וכולם הצליחו להביא זרע וברכה לעם, עושר והצלחה כלכלית, כבוד מלכים ונשיאים, בני ברית כנכבדי הארץ, נצחונות צבאיים, והכול כהבטחת אלוהים.

אומנם הברכה ניתנה בזכות העבר, אולם אין מוקדם ומאוחר בתורה, לכן ניתן להבין שמדובר גם בהווה ובעתיד - עם ישראל יתעמת וישרוד, יביא ברכה לעולם ולעצמו .

לכן ניתן להבין שהמילה "יִשְׂרָאֵל", היא ברכה עליונה הכוללת את כל הברכות לאבות ולאמהות. כל פעם שקוראים לנו בני ישראל, ישראלים, עם ישראל, ארץ ישראל, מדינת ישראל, זה כאילו שחוזרים ומדגישים את כל ברכות אלוהים לנו ולזרענו.

מחבר הספרים