אבלות על תלמידים ולא על קדושי השואה.

--------------------------------------------------------- .

 נקדים ונאמר כי תלמידים ויהיו מי שהיו, שהגיעו לכלל אי כבוד זה בזה  ועוד כולם כאחד.

 משמע תורתם הייתה  פגומה, או שאינה מתוקנת דיה. 

מנגד בין מליוני קדושי השואה נספו עילויי קדושה רבים  רבים מאד . 

ומה נתקפחו אלה מול אלה. ?

 ומה פשר הפראדוקס הלזה ?"

הפשר הוא פגם יסודי ביותר ,שדבק ביהדות .

 פגם גם שהאריך את הגלות לכלל אלפיים שנות ואפילו יש והיה גורם נכבד בעצם קרות השואה האיומה...................

היהדות בהשפעת רוחות קשות של גלות וחורבן, ואיבוד פרופורציות , תמרנה עצמה לכלל פארדוקסים  מעין אלה. [ה"עם לבדד ישכון" . חיבל בהרבה ערכים אחרים]

 נופפו בדגלים שגרמו לקיפאון מחשבתי ולסגירות מופרזת.  טפחו את הפחד הקמאי מפני מי המכונים :"גדולי ישראל" וכל מאמר של גדול שכזה, הפך ברבבות השנים למסר וציווי,שאומה שלמה נתלית בו וחוששת לסגת ממנו או לשנות אותו.- ויהיה המחיר אשר יהיה........

 כך נקלענו לפרודקסים מופרכים כמו נטישת ארץ חמדה אלפיים שנה נתעטפנו בקיפאון עד אם נהיה ראויים לביאת משיח , לצורך כך גם נהגו מדרשים מופרכים.

 וכך  קידשנו את "ה' אחד" ודלגנו על : "ה' אלוהינו" , שמשמעותו גיבוש העם והעלאתו לדרג ראשון במעלה .

וכך גם  "מוסמר" הפרדוקס שבפתיח :

 כאילו נוהגים מנהגי אבל על תלמידים . שלא היו גדולי תורה באמת, שבכלל מתו בקרב  מופרך הניזון מרוח משיחית , כנראה גם של רבם הגדול . [ואילו אברכים כיום בעבור הצלת ישראל מסרבים להתגייס להציל את עם ישראל].

 וכך מאות בשנים, אומה שלמה מדקדקת לנהוג מנהגי אבלות על מותם של תלמידים, אולי אלפים ומפנה עורף לזוועת השואה של מליוני אחינו,אשר לא רק שלא נוהגים אבל על מוראותיה הקשים ביותר של השואה , קשים מאין כמוהם בכל ההיסטוריה שלנו. [אולי רק בקללות שבתורה]

  אלא אפילו בימי האבל האלה של ספירה מדלגים עליהם כאילו השואה לא ארעה בזו הפלנטה .

 ולא אירעה לנו - לעם היודי - כעם.

 

לפיכך ,מוצע בענווה להמיר את ימי האבל הללו של ימי הספירה לאבל על קדושי השואה או לפחות לצרפם במעמד שווה [לבושתינו] למיתתם של תלמידים.........

 

 ועוד תורה שנלמדה כך שהתוצאה היא שכל לומדיה [אומרים רבבות] לא נהגו כבוד זה בזה .

 סימן מובהק הוא כאמור, שלא הייתה תורה שלמה ומתוקנת ........

[שבין השאר שינה רבם המהלכת הלל הזקן ,כי כל התורה אומנם על רגל אחת כולה  ואהבת לרעך כמוך . בכלל,לא מצמית רעיונית שהמילה "כולה" הפכה ל"כלל]

ואילו רבם צמצם את הציווי הכולי הזה אך ל"כלל" .

אומנם כלל גדול  אך רק "כלל". 

וכך כל תלמיד העמיד מול כלל גדול זה כללים גדולים אחרים משלו . וכך הגיעו לאן שהגיעו]

 

בואו בבקשה ,נקדיש את מנהגי האבלות של ספירת העומר , בעיקר לנספים - קדושי השואה.

 

משה אהרון