"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית יב,א-ג). 'אמר רבי לוי: שתי פעמים כתיב "לֶךְ לְךָ", ואין אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם הראשונה. ממה דכתיב (בראשית כב, ב): "אל ארץ המוריה" הוי השנייה חביבה מן הראשונה. אמר רבי יוחנן: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" מארפכי שלך, "וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" זו שכונתך, "וּמִבֵּית אָבִיךָ" זו בית אביך, "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. הוא דעתיה דרבי יוחנן, דאמר ר' יוחנן: א"ל: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו: "אשר אהבת". א"ל: ואית תחומין במעיא? א"ל: "את יצחק". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך "אל הארץ אשר אראך", "על אחד ההרים אשר אומר אליך", (יונה ג, ב) "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך", (יחזקאל ג, כב) "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אֹתְךָ"' (ב"ר לט,ט). לכאורה לא מובן, וכי היה לנו ספק שהעקידה קשה מההליכה לארץ? בפשטות זה בא לחזק את ניסיון ההליכה לא"י, לומר שזה היה קשה ביותר שכעין מזכיר את העקידה בקושי שלו; שלכן התורה אמרה את שניהם באותו לשון לדמותם. וכן ממשיך המדרש ומביא שגם בדיבור לאברהם נאמר בדומה, בצורה שלא גילה לו מיד. אולם אולי יש בזה גם עומק שבא לחבר בין שניהם, לומר שנרמז לאברהם שעל ישוב א"י נצטרך להקריב יהודים קדושים וטהורים, ולכן היה בזה כעין גילוי כניסיון העקידה. שאולי נרמז בפס' "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך"; '"ואעשך לגוי גדול" - לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון וממעטת את השם. לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם. (ס"א: וזהו "ואגדלה שמך", הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם. ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם. ברש"י ישן). "ואברכך" - בממון (ב"ר)' (רש"י). שבפשט זה נאמר בשל שהדרך ממעטת שלושה דברים אלו, אולם אולי נרמז לו שגם בהליכתו לא"י היה נראה כאילו שיפסיד ממון ויתמעט זרעו (שיוולד לו וימות) וירד שמו, שבא"י יש ניסיונות קשים, וצריך מסירות נפש גדולה: 'תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא … ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכתיב בתריה "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה"' וכו' (ברכות ה,א). נראה שבאותם יסורים יש מסירות נפש (אולי לכן בפס' נאמר כעין רמז להמשכיות: “איש את בנו”, לרמז על שהיסורים זה גם במיתה), ומתמעט הממון ומבזים אותנו בעולם. (שכל זה נובע מכוחות הטומאה שנלחמות נגד הקדושה הגדולה והאדירה הזו, של ישוב א"י; וכן כדי לטהרנו שנזכה לקבל את הקדושה הגדולה הזו של חיבור לא”י). לכן מבטיח הקב"ה לאברהם שאע"פ שבצורה מסויימת נראה שיפול בכל אלו, בכ"ז דווקא מכח החיבור לא"י יזכה להתרבות וממונו יגדל ויצא שמו בכל העולם. כך שבזה כעין נרמז לו כמו על ניסיון העקידה, שעל א"י ימסרו את הנפש, ולכן באו חז"ל וחיברו ביניהם (וכן היה ניסיון שהיה פעמיים רעב, שזה היזק בממונו; וכן היה כביזוי לשמו שזלזלו ואמרו שיצחק אינו בנו ['היו כל אומות העולם מרננים ואומרים: ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא. ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם' וכו' (ב"מ פז,א)]. וה' הצילו מכל אלו וריבה את ממונו והגדיל את שמו [ועוד מתוך המכה צמחה הישועה; בעקבות הרעב התעשר – שפרעה נתן לו ממון רב. וכן בסעודה שעשה התגלה לכולם שיצחק הוא בנו – שראו כולם שדומה לו וששרה מניקה]). וכמעשה אבות סימן לבנים, כך גם בדורותנו שחזרנו לא"י, ומתגלה שיש קושי כספי והאומות טוענות נגדנו טענות שקר מעוותות (כמו שרואים כיום שטוענים שאנו עושים רצח עם ומתעללים), ומעל הכל אנו נאלצים לשלם מחיר יקר של יהודים קדושים וטהורים שנהרגים (ואף יש שנפצעים ונשארים נכים, ויש שנפגעים בנפש), כעין העקידה; אולם בזה הם מזכים אותנו שנזכה להתחבר לא"י בשלמות, ונזכה שבהמשך יהיה שפע כלכלי (ואף שמעתי שכיום בכל העולם יש בעיות של כספים [שהערך נופל; ויש שחייבים המון כסף, כדוגמת ארה"ב] ורק בישראל המצב יחסית טוב), ושמנו הטוב יתפרסם בעולם (ואף כיום רבים מביטים בנו בהערצה, אותם שאינם עיוורים משקיעתם בטומאה), ובנ"י יתרבו מאוד (ואף כיום בארץ הילודה היהודית עולה, להבדיל מחו"ל שיש קהילות [בעיקר רפורמיות] שנכחדות מהעולם). גם אצלנו מתגלה חיבור של יום הזיכרון ויום העצמאות, כגילוי שאנו בארץ בזכות אותה מסירות נפש של חיילנו זיע"א, שהם קיבלו את שיא היסורים ובזכותם אנו מקבלים את המתנה הגדולה של א"י, שהיא בידנו, תחת שליטתנו שזהו קידוש השם הגדול ביותר. להבדיל מהגלות, שתחת יד הגוים יש חילול השם: "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). '"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי, ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם: עם ה' אלה ומארצו יצאו, ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). אלא מתקיים בנו קידוש השם: “וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אדנ'י ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (שם, כג-כד). '"וקדשתי את שמי" - ומה הוא הקידוש? ולקחתי אתכם מן הגוים' (רש"י). שם ה' מתקדש על ידנו, שרואים בעולם שה' נותן לנו כח לעשות חיל. זה מתגלה כשישראל חוזרים לארץ ושולטים כאן (שאז הגוים לא יכולים לומר שה' לא עוזרנו שלכן אנו תחת יד האומות), אז מתרבה שם ישראל ומתוך כך נעשה קידוש השם. יש שמתקרבים לקדושה ע"י כך, לעומת אלו שנלחמות בזה בשל הטומאה הקשה שהם שקועים בה, כעין שנאמר באברהם: “ואברכה מברכיך ומקללך אאר", שיש שמברכים ויש שמקללים. דבר זה מתגלה תמיד, אבל במיוחד בדורנו שהגאולה מתקדמת ונעשית, שאז השטן מנסה בכל יכולתו להילחם בנו, וכן הדבר המתחזק כיון שהעולם צריך להתקדש לקראת הגאולה השלמה המתקרבת. שזה נרמז בכך שאברהם עלה לארץ כמו שאנו חוזרים מהגלות, וכן נאמר ברמז לאברהם שישתנה שמו לאברהם, שאז 'ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם' (רש"י ישן), כרמז לחזרה מהגלות שהינו בה כעצמות יבשות, שעכשיו כעין קמו לתחיה: “ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר אדנ'י ה' הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (יחזקאל לז,יא-יב). (וכן עד שכבשנו את הרי יהודה וירושלים היו עושים על החורבן קריעה, מצער הרב שהיה לנו, כעין קריעה על המת, ועכשיו בשל שלטוננו שם לא עושים קריעה, שזהו כעין שהמת קם לתחיה). זהו שנרמז לאברהם שבשל עליתו לארץ יחשב בהמשך כעין אברים שלמים, שכך כעין רמז לגאולתנו שמעצמות קמנו לתחיה, לאדם שלם באבריו. אנו לא יודעים חשבונות שמים (אולם כבר לימדונו חז"ל שבזמן הגאולה יהיו מלחמות ושזה קשור לגאולה: 'בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' [מגילה יז,ב]. 'אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו, באה הגאולה לאברהם' [ב"ר מב,ד]), אולם אע"פ שה' לא מגלה לנו, וזה נסתר מעינינו, בכ"ז אנו סומכים בשלמות על הקב"ה, ובסוף נדע מדוע כך וכך נעשה, שנדע כיצד זה קירבנו לשלמות, כעין שהובא במדרש: 'דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: משהה הקדוש ברוך הוא ומתלא עיניהם של צדיקים, ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר'. יהי רצון שנזכה בקרוב לגאולה השלמה.