"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים" (תהלים קכו,א). מו"ר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א היה נוהג רבות להביא את הפס' הזה בהקשר ליום העצמאות, והיה מביא על זה את שלושת הפירושים בראשונים והיה מוסיף את פירושו (מופיע ב'לזמן הזה', ניסן, “הינו כחלמים"): הראב"ע פירש שהגאולה עצמה היא כחלום: ' … כן יאמר ישראל בשוב השם שבותה, אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה רק בחלום'. הרד”ק פירש בשם אביו שבגאולה הגלות תחשב בעינינו כאילו היתה חלום רע שעבר: '"היינו כחולמים – כחלום יעוף יהיו בעינינו צרות הגלות, מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו. כן פירשו אדוני אבי ז״ל'. המאירי פירש שבזמן הגלות חלמנו על הגאולה: 'ויש לפרשו על שלא נתיאש מן הישועה, אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד. ואמר שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים ענין הגאולה, כלומר, שלבנו ודעתנו עליה, עד שמרוב השתקע דמיוננו עליה אנחנו חולמים עניניה'. והוסיף על זה מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א שממציאות דורנו אפשר ללמוד פשט נוסף, כמו תלמיד שיושב בשיעור וחולם בהקיץ ובכך מנותק מהשיעור, כך גם אנו נמצאים בתהליך הגאולה, ובכ"ז חולמים בהקיץ ומתעלמים מגודל השעה, שמתמקדים בבעיות שיש ולא רואים את המציאות בגודלה האמיתי. אולי אפשר להוסיף על דבריו שלכן הפס' הבא הוא: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" וגו', שזה מה שצריך וראוי להיות, לא להתעלם מהמציאות הגדולה אלא לשמוח על מה שה' עושה לנו. אולי אפשר גם כעין שנאמר כאן, שמתייחסים לגאולה כעין חלום, “הינו כחולמים" – התייחסנו לזה כעין שזה חלום, שאנו לא מתרגשים מחלומות, כיון ש-'דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין' (סנהדרין ל,א). שכך גם אנו מתעלמים ח"ו מהגאולה שה' עושה לנו, כאילו שלא נעשה לנו כלום, לא עליה ולא ירידה. שזה בשל שאנו מתעלמים ח"ו מהגאולה הנפלאה שה' עושה לנו, וממילא לא שמחים בזה, לכן מדגיש מיד מה היחס הנכון, שזהו "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רננה”, ולא רק אנו אלא גם במקביל זה משפיע על האומות לראות את המציאות באמיתיותה, ולכן גם הם: "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה". כמו כן לצערנו במקום לשמוח יש שרואים את חו"ל כאילו היא ח"ו עדיפה על הארץ הטובה והקדושה. יש שרוצים לגור בחו"ל מהצד החומרי שחושבים ששם טוב יותר, ויש שמדמיינים שבחו"ל המצב הדתי טוב יותר, שזה נרמז בחלום שנאמר עליו: 'אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא' (נידה ל,ב) [שנמצא כאן וחולם על ספרד]. שכך בדומה כביכול אדם יושב כאן וחולם על היותו בחו"ל, כאילו שם טוב לו יותר (או כאלו שמתגעגעים לזמן שהיו פעם באירופה). דבר זה נובע מאי חיבורו למעשי ה', הוא מתעלם מהמציאות הנפלאה ומעלת הקדושה והיראה שה' שב איתנו מהגלות, שזהו ההתחלה: "בשוב ה' את שיבת ציון", כעין הנאמר בתורה "ושב", ודרשו חז"ל: ' ... ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר (דברים ל, ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך", והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות' (מגילה כט,א). שכך היה ראוי לראות את הגאולה כמו שהיא באמת, שזה דבר אדיר וגדול, אלא שלשם כך צריך להביט בשכינת ה', שזהו כעין להביט בנבואה, שגם זה ישנו בחלום: 'חלום אחד מששים לנבואה' (ברכות נז,ב). אלא שרבים לא רואים זאת בשל שלא רוצים להתחבר לזה, על אף שרבים מהם גדולים וחכמים, בכ"ז הם מסיעים עצמם מלברר את האמת, ובכח מכניסים את דעתם, שזהו כמו שנאמר על חלום שרואה מה שמהרהר בעצמו ביום: 'אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב, כט) "אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו". ואיבעית אימא מהכא: (דניאל ב, ל) "ורעיוני לבבך תנדע”"' וכו' (ברכות נה,ב). אולי אפשר שהפס' מרמז על תהליך הגאולה שהחל כשבנ"י החלו לעלות לארץ וליישבה, לבנותה ולשתול ולהצמיח, שכל זה מקרב את הגאולה, כמו שאומר הכוזרי: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי־עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי־בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־אֲבָנֶיהָ וְאֶת־עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". – רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). בעקבות המעשים הארץ קמה מחורבנה, ומגדלת פירותיה ואז מתגלה התחלת הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). עניין השתילה קשור לאמונה בה': 'אמונת זה סדר זרעים. מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע' (תוס' ד"ה 'אמונת', שבת לא,א). האדם זורע כיון שמאמין בה' שיעזרהו שיצמח ויגדל; דבר זה הוא כעין חלום שרואה את העתיד שיהיה ולכן כבר עכשיו זורע. אולי זהו עומק "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון", מה נעשה שהחלה זמן הגאולה? ע"י "היינו כחלמים", שבאנו למקום חרב יבש ושומם, כמו שהארץ היתה לפני שהגענו לכאן, ולא התייאשנו מהמראה שנגלה לעינינו אלא חלמנו על שנפעל והארץ תפרח, ובזה הבאנו לאתחלתא דגאולה. נראה שזה נרמז בדברי חז”ל בפרשתנו (פרשת "קדושים”): 'רבי יהודה ב"ר סימון פתח (דברים יג, ה): "אחרי ה' אלקיכם תלכו". וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא? אותו שכתוב בו (תהלים עז, כ): "בים דרכך ושבילך במים רבים", ואתה אומר "אחרי ה' תלכו"? "ובו תדבקון" וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה? אותו שכתוב בו (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה", וכתיב (דניאל ז, ט): "כורסיה שביבין דינור", וכתיב (שם, י) "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי"? ואתה אומר "ובו תדבקון"? אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הה"ד (בראשית ב, ח): "ויטע ה' אלקים גן בעדן", אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד "כי תבאו אל הארץ"' (ויק"ר כה,ג). שמעבר לפשט שזה מראה על חשיבות הנטיעות בארץ, זה גם רומז על הגאולה (שקשורה לדבקות בה'), שכאשר תעלו לארץ ותפריחו את הארץ: "וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט,כג), אז תהיו דבקים בשכינה, שהשכינה תחזור מגלותה, ותוכל להאיר מכאן כראוי בהיותה במקומה, ונעשה בזה קידוש השם ודבקות גדולה בה'. אמנם יש לצערנו רבים שסוגרים עיניהם ומתעלמים וטוענים שזה לא המציאות, גם כנגד זה נאמר כחלום, כרמז שיש שטוענים שזה אינו אמת אלא חלום של הטוענים כך, שאנו "הינו כחולמים" בעיניהם; טענתם נובעת בשל שרואים שחילונים פועלים בישוב הארץ וזה לא מסתדר עם תפיסת עולמם שלא יכול להיות שגאולה תהיה עם קשר לשאינם דתיים, ולכן עוצמים עיניהם מלראות את המציאות הגדולה, ומעדיפים לחיות בחלום שחולמים בעצמם כיצד צריכה להיות הגאולה כפי שהם דורשים מהקב"ה שיפעל. אולם הקב"ה וודאי שיודע היטב מה ראוי וכיצד ראוי להיעשות ופועל כדעתו העליונה מדעתנו. כרמז לזה עניין החלום מובא במזמור שעניינו: 'בזה המזמור התפלל המשורר שיזכו להיות בקיבוץ גלויות גם בלתי ראוים לזה' (ספורנו), שכביכול איננו ראויים ובכ"ז זוכים לגאולה.