'"הוצאתיך מארץ מצרים” - דא יובלא, כמה דתנינן: מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין כך חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא, חמשין יומין לקבלא אורייתא, חמשין שנין לחירו דעבדין' (זוהר; ח"ב [שמות] פה,ב). '"אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" כַּמָּה זִמְנִין, אֶלָּא חַמְשִׁין זִמְנִין אַדְכִּיר בְּאוֹרַיְיתָא יְצִיאַת מִצְרַיִם, לָקֳבֵל חַמְשִׁין תַּרְעִין דְּבִינָה, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לוֹן מֵאָן אֲתַר אַפִּיק לוֹן מִן גָּלוּתָא' (זוהר תיקון שלושים [עד,ב]). '"וקראו להם עם הקדש גאולי ה'”. אפשר לרמוז דגאולה העתידה מן' שערי בינה. וכתב הגאון החסיד מהר"ר אלעזר ז"ל בספר הנחמד מעשה רקח, דגאולת מצרים היתה ממ"ט שערי בינה, והיינו דקאמר בזהר הקדוש מסטרא דיובלא, אבל גאולה העתידה תהיה מן' שערי בינה. וזה אפשר רמז הפ' "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", קרי ביה ן' פלאות. וזה רמז קראין "גאולי ה'” גאולי גימטריא ן', ר"ל "עם הקדש" משך חכמה קדש על יד ן' שערי בינה. וזה רמז "ושנת גאולי באה" כב יכול כמ"ש בזהר ע"פ "לה' הישועה גאולי" גימטריא ן', רמז לן' שערי בינה. ורמז "ושנ"ת גאולי באה" פב"פ. ומגילוי ן' שערי בינה יבא ביטול ן' נחש, ון' יעשה מי בסוד הבינה, שח הנשאר מאותיות נחש עם מי, הם אותיות משיח. ובא לציון גואל, ואפס קצה קצת מהאמור בס' לחם תרומה ע"ש ודוק' (חומת אנך; ישעיהו סב,יב). יהודי אחד הראה לי את המקורות הנ"ל, שזה מלמד על שבועות שהוא היום החמישים, שזה רומז על הגאולה העתידה, שקשורה לחמישים שערי בינה (ואמר שמו"ר הרה"ג שמואל אליהו שליט"א העביר שיעור על כך השבוע [יש את שיעור ביוטיוב, 'הדרך לגאולה – פתיחת שערי בינה']). נראה ע"פ זה לומר עוד שמתן תורה שזה בזמן חג שבועות שהוא היום החמישים (אמנם לא פשוט בכלל שמתן תורה היה היום החמישים, ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים', מאמר 'חג השבועות כחג התורה'; אולם יש גילוי בשבועות כחג התורה וגילוי של יום החמישים שבסיום ספירת העומר כחג השבועות, ולכן מתגלה בו עניין חמישים), היה גילוי של הגאולה השלמה כיון שהיה בזה גילוי של חמישים שערי בינה. כמו שמובא בגמ': '(דברים ה, כה) "מי יתן והיה לבבם זה להם", לבטל מהם מלאך המות א"א שכבר נגזרה גזרה, הא לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם". … דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). ששני הדברים האלו (הפסק שעבוד מלכויות ואי מיתה) הם גילויים של הגאולה השלמה; שדבר זה התגלה כיון שהיה אז השיא של גאולת מצרים וחיבור לגילוי שם ה' וחכמתו (שבתורה), לכן התגלה אז כנגד הגאולה השלמה שהיא מיוסדת על יציאת מצרים שהיא השורש שלה כגאולה (כך שגם בה יש קשר לזה). אלא שבנ"י חטאו ולכן לא נשאר בעולם הגילוי הזה, אלא ירדו ממדרגתם ולא חזרו להיות ראויים לגאולה השלמה. אולי לכן נאמר על משה שלא זכה לשער החמישים: 'נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (ר"ה כא,ב). כיון שמשה לא היה אמור להביא את הגאולה השלמה כי בנ"י עדיין לא הגיעו לרמה של הגאולה השלמה (וזהו אולי שבחטא מי מריבה ה' העניש את משה שלא יכנס לארץ; שאמנם חטא רק במעט [בכעס או בהכאת הסלע], אבל כעסו נבע מטענות בנ"י שהיה בטענתם גילוי של חוסר אמונה, שבדבר זה התגלה שעדיין לא ראויים לגאולה השלמה; ולכן כשחטא ולא קידש את שם ה', "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" [במדבר כ,יב], אז נשאר בבנ"י פגם באמונה ולכן לא ראויים ליגאל אז, וזה נחשב קשור אליו – כעין בגללו), לכן משה לא נכנס לארץ, שבא"י יש קדושה וחיבור לשכינה ברמה גבוה, וכח חכמת ה', שלכן 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב), וכן: '"וזהב הארץ ההיא טוב”, מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד), וממילא אם היה נכנס היה מתעלה לשער ה-נ' בבינה מכח מעלת א”י, שהוא לא אמור להגיע לזה כיון שאינו גילוי של הגאולה השלמה. אולי גם אפשר שלכן האר"י אמר שר"ע הגיע לשער החמישים (מובא בשמו [מספר הגלגולים] בכמה מקומות), שזה מובן כיון שר"ע היה קשור לגילוי של הגאולה העתידית לכן היה בו גילוי של שער ה-נ'. שר"ע היה קשור לבר כוכבא (' … שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו' [רמב"ם הל' מלכים יא,ג]), שהיה בו גילוי של המשיח: 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד,יז) "דרך כוכב מיעקב", דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא' (יר' תענית ד,ה). כך שהיה ניצוץ של המשיח, אלא שחטא בדבריו ('וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף, (תהלים ס, יב) "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו"' [שם]) ולכן נפל. ממילא כיון שהיה אז ניצוץ גילוי של הגאולה השלמה ור"ע היה שותף בה, אז זכה להגיע לשער ה-נ' שהיא קשורה לגאולה השלמה. (אמנם אצל משה לא נשאר הקשר לשער ה-נ', אע"פ שהיה קשור בזמן מתן תורה. אלא שאולי יש להבדיל בין משה שהתורה נתנה לו במתנה [נדרים לח,א], ולכן כשלא נשארה הדרגה אז נשכח ממנו, לעומת ר"ע שהגיע לזה מיגיעה ולכן נשארה. בנוסף יש להבדיל בין משה שזמנו לא היה ראוי לגאולה, לבין ר"ע שזמנו היה ראוי לגאולה אלא שחטאו, ולכן כיון שר"ע לא חטא ויכלו להגיע אז להביא את הגאולה לו היו חוזרים בתשובה, ור"ע המשיך לדרוש את הבאת הגאולה השלמה, אז עדיין קיים קשר לכח הגאולה השלמה, ולכן נשאר קשור לשער החמישים).