"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם"

(ויקרא יט, כו)

מהו האדם? מצד אחד, נשמה עליונה שבאה לידי ביטוי בכוחות רוחניים כבירים, ברוח ששואפת למעלה, בעובדה שהעולם החומרי, לא משנה עד כמה יהיה מושך, אין בו כדי למלא את רוח האדם במשמעות ולאורך זמן, כפי שדרשו חז"ל את הפסוק (קהלת ו, ז): "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" - על אדם שמנסה למלא את הנפש והשתוקקותה בעניינים חומריים בלבד. אבל מצד שני - אין להתכחש לכך שאנו פועלים בתוך מסגרת חומרית, גשמית, שדורשת את שלה: אוכל, מנוחה, רצון בהנאה ובתענוגים.

על הפסוק מהפרשה: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", כתב ה"שפת אמת", רבי יהודה אריה לייב אלתר זצ"ל (שפת אמת, אחרי מות, תרנ"ח): "דכתיב (בראשית ב, ז): 'וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר' - וזה נפש בהמיות, ואחר כך: 'וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים' - נשמת חיים... ובכוח המצוות יכול להמשיך החיות ואז נקרא אדם... לכן דרשו חז"ל: 'לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם', קודם שתתפללו על דמכם. כי הא' מ'אדם' היא המשכת החיות מרוח ונשמה על הדם להיות נקרא אדם... כי השלמת האדם על ידי המצוות".

בתוך האדם פועלים בעת ובעונה אחת שני כוחות שסותרים זה את זה: עפר מן האדמה, ונשמת חיים שנפח בו בוראו. ולשני הכיוונים הללו רומזות שתי היו"דים במילה "וַיִּיצֶר" שבפסוק: "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים".

אומר לנו ה"שפת אמת" שהמורכבות הזאת באה לידי ביטוי גם בשם "אדם". האות אל"ף, שרומזת לראשית, לחלק האלוקי שבו, ואחריה אותיות "דם" - הרומזות לצד החומרי והגופני. עניין זה בא לידי ביטוי בהלכה ידועה האוסרת על האדם לאכול לפני שהתפלל. חז"ל דורשים הלכה זו על סמך הפסוק: "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ומבארים: לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אנחנו מתפללים על הדם שיזכה לכך שהאות אל"ף תדבק בו ותהפוך אותו לאדם. ובמילים אחרות, אנחנו מתפללים על עצמנו, שסך כל חיינו לא יהיה רק חיים קיומיים שעוסקים בצדדים החומריים, אלא שמבעד לחומר תאיר הארת הנשמה.

התורה והמצוות באות לתת לנו את האפשרות לחיות. לחיות חיים מלאים ושלמים, שבהם הגוף לא מושך למטה והופך אותנו לחומריים, אך גם הנשמה לא משתלטת והופכת אותנו לפרושים ולמעין מלאכים. הדרך להגיע לחיים שלמים היא באמצעות המצוות. המצוות פונות אל העולם החומרי דווקא. התורה לא מסתפקת בידיעות מופשטות או מעורפלות. בסופו של דבר כל ידיעה ולימוד מתורגמים למעשה מדויק שפועל בתוך העולם שלנו. למעשה הזה יש גדרים, זמנים וכללים מדויקים אשר נקבעים על פי ההלכה שנמסרה לנו מדור לדור.

המצוות הופכות את האדם לכלי ראוי להופעת השכינה, ורק אז הוא נעשה אדם הראוי לשמו - אדם. המורכבות הופכת להשלמה, וחלקיו השונים של האדם, במקום להתגושש זה עם זה, אחד מושך כלפי מטה ואחד כלפי מעלה, מסייעים זה לזה. הגוף הופך לכלי שעליו יכול אור הנשמה להופיע. והנשמה - היא מכוונת את האדם לחיים של משמעות, ונותנת לחומר תכלית וערך. ובכך הופכות המצוות את החיים שלנו לבעלי תכלית, ולא רק לחיים של קיום בסיסי, הישרדותי, ותו לא.

הרב אייל ורד, מהספר: "אל שפת האמת - על פרשת השבוע"