כותב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן: "כשאדם צריך לרחמים, השם יתברך שולח לו רחמנות שהוא ירחם על אחר, ועל ידי זה מרחמין עליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו".

כדי שיפתח לאדם נתיב הרחמים הוא צריך בעצמו לרחם. תנועת הנפש בעת עשיית החסד שוברת את השגרה. זוהי תנועה של התגברות עצמית על הטבע האנושי המרוכז בעצמו, ובעצם על החוקיות של הטבע בכלל, הגואלת את האדם מההתכנסות בתוך עצמו, ומפנה אותו לעשייה ערכית שיש בה פנייה מחדש לראיית הזולת ולהשפיע טוב על האחר.

לכן מגלה לנו רבי נחמן שכשהאדם זקוק לרחמים, הקב"ה שולח לו הזדמנויות לרחם על אחרים, ואם הוא שם לב לכך ומצליח ל'צאת מעצמו' ולרחם על אחרים, אזי נכנס הוא להקשר של רחמים והרחמים יגיעו גם אליו.

(הרב דב זינגר)