פרשת אחרי מות

"וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם".

[ויקרא יח, כח]

מהפכה בהקאה

הקב"ה מזהיר את ישראל שישמרו על קדושתם. זוהי פרשת עריות.

ה' מזהיר שאם לא נשמור על מצוות הקדושה, הארץ תקיא אותנו, כמו שהקיאה את הגוים.

מעניין שבפרשת קדושים יש פרשה דומה, גם שם עוסקים בפרשת עריות, וגם שם יש איום שאם לא נשמור על הכללים הארץ תקיא אותנו.

למרות הדמיון הגדול, שמתי לב להבדל קטן בין שני המקרים.

אצלנו כתוב "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם", ובפרשת קדושים כתוב "וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ". מדוע התורה הפכה את הלשון כאן הקדימה את הארץ לאתכם וכאן הקדימה אתכם לארץ?

הנצי"ב כתב חידוש נפלא בספרו העמק דבר בפרשת קדושים: "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא וגו'. כבר ביארנו לעיל (יח, כו) דשמירת חקים ומשפטים שהוא הויות התלמוד משמר את האדם שלא יבא לידי עריות, וכאן הוסיף המקרא שאפילו חלילה הדור פרוץ בעריות וא"כ הוא סיבה לגלות הארץ כמש"כ שם, מכל מקום אם שוקדים בתורה מועיל זכות התורה שלא תקיא אותם הארץ, אלא יהיו נענשים אז בארץ, וכדאיתא בנדרים דפ"א ובאיכה רבתי על הפסוק על מה אבדה הארץ וגו' דבר זה שאלו לחכמים ולנביאים, ובא התשובה ע"י דבר ה' על עזבם את תורתי, אף על גב שידוע דבעת חורבן בית ראשון היה עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים כדאיתא ביומא (ט, ב), מכל מקום אי לאו הכי לא חרבה הארץ לגמרי, ובבבא בתרא דף ח' אמרו גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם אי תנו כולהו עתה אקבצם מן הגלות, מכל שכן שלא היו הולכים בגלות, אלא היו נענשים שמה, וזהו כוונת המקרא ושמרתם וגו' ולא תקיא וגו'. ומשום כך כתיב ולא תקיא אתכם הארץ, ולא כמו שכתב לעיל (יח, כח) ולא תקיא הארץ אתכם, אלא כאן דייק המקרא דוקא לכם מועיל זכות התורה וכמש"כ לעיל שם כ"ו:

הנצי"ב מחדש שהפסוקים שלנו מדברים בשבחה של התורה הקדושה. זכות לימוד התורה גדולה כל כך, עד שיש בה כח לבטל גזירת גלות, גם כשיש חטאי עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. כי המאור שבתורה יחזירם למוטב. ולא זאת בלבד, אלא כשכבר יצאו לגלות, יש כח בתורה להשיבם אל ארץ נחלתם, ולזכות אותנו בגאולת עולמים.

הנצי"ב כותב שהלשון בפרשת קדושים באה להדגיש שהמעלה הזו של התורה שייכת רק בעם ישראל, ולכן התורה הפכה את סדר הכתוב, כדי להדגיש מעלתם של ישראל.

התורה הקדושה שייכת רק לעם ישראל, זו מתנה מיוחדת שנתן לנו ה'. רק לנו. יהי רצון שנזכה להעריך את המתנה היקרה הזו, ולעסוק בה יומם ולילה, ונזכה על ידה לגאולה השלמה בקרוב.