והנה הפלא הגדול. טומאת הלידה מחייבת הייתה לתחילה כפילות של ימי הטומאה הן ביחס לילוד זכר והן ביחס לילודה נקבה. והנה,באה המילה של הילוד זכר ביום השמיני , לקצר את ימי הטומאה וכן את ימי הטהרה.

 בנקבה הכל כפול לסמל גם את טומאת העתיד של הנקבה הילודה בהיותה היולדת לעתיד..

 ובכל זאת האיפכא היא  [או החידוש],שיש וגם ביסוד הטומאה,צד חיובי  .

שאין לך כמצוות פרו ורבו המזמינה את האיש והאישה להביא ילודים לעולם [לממש הזכות והחובה להסיג גבול כאמור] למלא את הארץ פיזית ורוחנית  ועד כדי ומלאה הארץ דעה את ה' .

ועוד מילה או שתיים על עניין הסגת גבול האלוהים השלילית .

 המשפט לאלוהים הוא ורק לאלוהים. והנה ביקש גם כאן הקב"ה להריחיב את גבול האדם להסיג  מעט את גבול האלוהים גם במשפט : בהאצלת סמכות השיפוט ל"אלוהים הקטן" - לדיין. 

מכאן שהדיין למעשה נחשב תדיר כשכן של הטומאה ועליו להיות במסע בלתי פוסק של "טהרה".....] כך או כך לשאר בני האדם נאסרת מלאכת השיפוא לכל סוגיה ועל כן על כל בן ישראל להימנע מלשפוט איש את זולתו.

 כי המשפט לאלוהים הוא. וכל "הרמת כפפה" לעניין זה מערבת בהיכרח גם את בעל המשפט - האלוהים

 [כשם שהשכינה מצויה בכל משפט בבית דין].

  ואזי השפיטה האלוקית  בראייתה הכוללת והאין סופית , חלה גם על האדם "השופט" . ביחד עם האדם ש"נשפט" על ידי זולתו . הזמנת משפט שכזה לא כדאית לאף אדם .......

משה אהרון