בפסח יש ארבע מצוות שקשורות לחמץ, שלוש מצות ל"ת ומ"ע אחת: 1. שלא ימצא חמץ ברשותנו: "שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם" וגו' (שמות יב,יט). 2. איסור אכילת חמץ ושאור: "כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות" (שם,כ), "ולא יאכל חמץ" (שם יג,ג). 3. שלא יראה חמץ: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבולך" (שם,ז). 4. מצות עשה להשבית את החמץ: "אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם" וגו' (שם יב,טו). אולי זה כנגד שבגאולת מצרים התגלו שלושה יסודות באמונה בה'; שזהו האמונה שיש ה', ושה' משגיח, ושה' הוא בעל הכוחות ולכן יכול לצוות על האדם, שזה כנגד כפירתו של פרעה שאמר "ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (שמות ה,ב). (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). החמץ הוא כעין ע"ז ('כתיב (שם לד יז) "אלהי מסכה לא תעשה לך", וכתיב בתריה (שם יח) "את חג המצות תשמר", מאי עביד) האי לגבי האי? אלא הכי אוקמוה, מאן דאכיל חמץ בפסח (כאלו עביד ע"ז, למפלח לגרמיה, דהא רזא הכי הוא דחמץ בפסח), כמאן דפלח לע"ז איהו' [זוהר ח"ב קפב,א]), היפך מהמצה שהיא כנגד האמונה, ומרפא את האדם שיחול עליו האמונה (שהמצה היא רפואה ואמונה: ' ... כך כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנות. אמר קודשא בריך הוא: יטעמון ישראל אסוותא, ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא, למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא' וכו' [שם קפג,ב]) שזהו היפך מהע"ז, לכן בכל ארבעת המצוות מופיע בסמוך על אכילת מצה. לכן כנגד שלושת הכפירות של פרעה, שכנגדם ה' פעל במכות מצרים לגילוי שלושת יסודות האמונה, כנגדם ה' ציוה על שלושה איסורים, ואילו המ"ע זה כעין שאחרי שמתגלה על ידנו האמונה בה', בביטול טענות פרעה כעובד ע"ז, אז עלינו לבא ולהפיץ זאת בעולם כולו, וזהו המ"ע להשבית את השאור, לבער אותו מהעולם. שזה נעשה במכת בכורות שיצאנו ממצרים: 'ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם' (מלבי"ם שמות ז,יד), שזהו יציאה לחירות, כדי להיות עבדי ה', לקבל את התורה ולגלות את האמונה בה' בעולם כולו. הל"ת שלא ימצא חמץ, כנגד שפרעה טען שאין ה', כביכול שאינו נמצא, וכנגד זה ה' הביא את שלושת המכות הראשונות לגלות שיש ה'; לכן כנגד זה הצטוינו שלא ימצא חמץ, שלא יהיה גילוי של ע"ז וכפירה במציאות ה'. הל"ת של איסור ראית חמץ, כנגד שפרעה טען שה' לא משגיח בעולם, וכנגד זה באו שלושת המכות השניות לגלות את השגחת ה' בעולם, ולכן כנגד זה הצטוינו איסור ראית חמץ, כנגד שה' רואה ומשגיח. הל"ת של איסור אכילת חמץ, כנגד שפרעה טען שה' לא יכול לחייבו מה לעשות, וכנגד זה באו שלושת המכות השלישיות שה' בעל היכולת והכח ולכן יכול לחייבו; לכן כנגד זה איסור אכילת חמץ שה' מחייב אותנו שלא לאכול חמץ (שזה יותר בולט שמחייבנו במעשה, שאכילה זהו מעשה ממשי, להבדיל ממציאות ברשותו שאינו מעשה שעושה אלא רק נמצא ברשותו, וכן ראיתו אינו כ"ך מעשה ממשי שפועל בראיתו את החמץ. בנוסף, איסור אכילה הוא אף בכל שהוא, להבדיל מבל יראה ובל ימצא שזה מכזית, ולכן באיסור אכילה יש יותר חומרה שמחייבנו בעשיה ואף מרמז על חומרה והחוזק כעין חומרת כוחו הגדול של הקב"ה). או שאיסור ראיה כנגד שה' בעל הכוחות, שהראיה היא מהכח שה' נתן בנו: 'והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין' וכו' (נידה לא,א); ואיסור אכילה כנגד שה' רואה אותנו ומשגיח על מעשינו, ולכן מצוה עלינו שלא נאכל (וכך זה מסתדר ע"פ הסדר בפס', שאיסור אכילה מובא לפני איסור ראיה). אולי אפשר כרמז שביציאת מצרים התחייבנו שלא לחזור לשם (ראה ב'משנת המדינה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א על הליכה למצרים בימנו, שם מבאר את הדעות השונות מתי חל ובאיזה צורה לא חל האיסור), וכנגד זה איסור שלא ימצא חמץ, כעין כנגד שלא נמצא במצרים (שהם עובדי ע"ז טמאים). בקריעת ים סוף נאמר: "ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם" (שמות יד,יג), כנגד זה האיסור שלא יראה חמץ. הינו בגלות מצרים ויצאנו משם כדי להבין כמה רע יש ברשעות הע"ז, לעומת הטוב שיש בחירות - בהליכה כרצון ה', ולכן אנו מצווים בהרבה דברים זכר ליציאת מצרים או שמודגש שלא לעשות כרעת מצרים: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג); כנגד זה זהו איסור אכילת חמץ, שלא לפעול בחיינו בקשר לטומאה וע"ז ורשעות כטומאת מצרים (שאכילה מחיה את האדם). ואז אנו קדושים ויכולים להיות כהני ה' בעולם, לגלות את שמו בעולם ולבער את הע"ז והרשעה מהעולם, שזהו מ"ע לבטל את החמץ שמסמל ע"ז וגאוה (ושני אלו קשורים, שמגאוה של אדם נעשה מושחת ורע, וכך מתרחק מה' ומתקרב לע"ז: 'אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב"ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם, שנא' (תהלים קא, ה) "מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל' [סוטה ה,א]. 'א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים, כתי' הכא (משלי טז, ה) "תועבת ה' כל גבה לב", וכתיב התם (דברים ז, כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך". ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר (דברים ח, יד) "ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך וגו'' [שם ד,ב]. לכן מובן שהחמץ שמתנפח כרמז לגאוותן שמנפח את עצמו, זה מגלה כנגד ע"ז ולכן חמץ הוא כע"ז). אולי גם ארבעת המצוות כנגד ארבעת לשונות הגאולה ממצרים (ע"פ הרמב"ן): '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" - יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם. "והצלתי אתכם מעבודתם" - שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד. "וגאלתי אתכם" - כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר, וטעם בזרוע נטויה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם. "ולקחתי אתכם לי לעם" - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (להלן יט ה) "והייתם לי סגולה"' (רמב"ן; שמות ו,ו). איסור בל ימצא כנגד לשון "והוצאתי", שלא נהיה במצרים, שלא נמצא שם, שכך כנגדו שלא ימצא חמץ ברשותנו. איסור בל יראה כנגד לשון "והצלתי", שלא יעבדו בנו כלל, שלא יתנו עיניהם עלינו לשעבדנו כלל, אפילו לא למס עובד. איסור אכילה כנגד לשון "וגאלתי", שיעשה במצרים שפטים, והרי המכות היו כנגד מה שהם שיעבדו את בנ"י (ילקו"ש רמז קפב); שהמצרים פעלו ושיעבדו את בנ"י כדי לכלותם, ואף הרגו בהם, כעין אוכל שנאכל (שזהו הפעולה שעושים בו) ומתכלה בכך, כמו שהרגו בישראל בשעבוד הקשה (לכן האיסור כולל איסור הנאה מהחמץ, כמו שהמצרים נהנו מהשעבוד בבנ"י שעבדו להם בשדות וכדו'), לכן כנגד זה איסור אכילה. ומ"ע לבער חמץ כנגד לשון "ולקחתי", שזהו מתן תורה, שאנו פועלים בתורה לתקן את העולם, לבער ממנו את הטומאה.