"מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעים בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעים בים כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה"

"שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה", גיטין, נ"ז, ב':

הזכור אסור באשר הוא בישראל מדאורייתא, ולמטה מט' ויום מדרבנן וחמור רבנן מדאורייתא כי עושה נזק לנפש הילד ובעייה פסיכוטית לכול החיים וליפעמים עוקר אותו ממעגל הפרייה ורבייה שחושב בנפשו שמיועד רק לזכור ואם מפגעים בו מילדות את הפגע הזה משתמד בסוף על הזכור ומאבד עיניין בפרייה ורבייה תכלית המצווה הראשונה בתורה לא לתוהו בראה לשבת יצרה, על כן הקל וחומר הזה של קטני ישראל בימי תנאי ואמוראי שרומי העתיקה הרישעה הייתה משומדת על העריות האלו על הפדופיליה ולכן עשו ילדי ישראל מסירות של הנפש על הדבר הזה.

אך היום היתדקדקה הקליפה ויש ילדים שיוצאים מזה בסוף לכן דנים את רוח העועוים המודרנית שגם עדיין קצת משומדת על פדופיליה בניזקין שישלמו טבין ותקלין על הנזק בושת שבת רפוא וקלון לישראל על שמחדירים בהם את זוהמת הפדופיליה עץ הדעת רע הזה העברה על הלא בשורשו לאכול מעץ הדעת רע כי דעת 474 ולחלק ל6 79 יחלאל בן זבולון הוא פרק תחתון דמעיים בו מתבצעת העברה הזו בהחדרת האבר לשם והוא עץ הדעת רע האסור גם מגזרת מעשה גן עדן.

אלה שהיום חוטפים אותם מחוץ למירשם האוכלוסין עושים בהם מעשה קלון ומעלימים אותם והם ניצוצות ועיבור ובחינה משל הפשטה מליצה חידה של ה400 ילדים מישראל האלו שעשו יחידה שבנפש על מעשה הקלון הזה של הפדופיליה, -  ומשתמשים בהם כבני אדם לשימוש חד פעמי ואחר כך זורקים אותם ומעלימים אותם ומטאטאים את השטח מהם להשמיד ראיות למעשה התועבה של הפדופיליה והעוון הזה נזקף שוב על הציליויזאציה הזו להאבידה ליכדי פוסט מודרניזים.