"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד" (שמות כז,כ). '"ואתה תצוה" – לא הזכיר משה בזה הסדר משא״כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם, משום שאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפי׳ על תנאי באה, ונתקיים בזה. … "תצוה" בגימטריא נשים, צוה רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת … "נר תמיד" – בגימטריא בשבת' (בעל הטורים [הקצר]). ' … וי״מ: לפי שרצה לצוות על ענין הבגדים לאהרן, ומשה עתיד להיות כהן גדול, והיה לו עגימת נפש להזכירו אצל הבגדים שהיו ראוים לו ונלקחו ממנו … "ויקחו אליך" – בשבילך, כי איני צריך לאורה, וכן הי׳ שהי׳ מאיר מחוץ למשכן' (בעה"ט הארוך [הארוך]). משה לא הוזכר בפרשת תצוה בשל אמירתו "מחני נא מספרך אשר כתבת", וכן בשל עוגמת הנפש בשל בגדי הכהונה. הרמב"ן מסביר (ומפרט בהרחבה) שבגדי הכהונה הם בגדי מלכות ('"לכבוד ולתפארת" - שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב "כחתן יכהן פאר" (ישעיהו סא י). כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה' וכו' [רמב"ן; שמות כח,ב]). נראה שרמזה התורה בפרשה זו שמתחילה במצוות הדלקת המנורה, על המסירות נפש של משה (שאמר "מחני" וגו' כדי לכפר לבנ"י על העגל) ועל בגדי מלכות (שלכן לא מופיע שמו), כדי לרמז שיש קשר בין מלכות לבין הדלקת אור לישראל ומסירות נפש על ישראל. שהנה מובא בתנחומא שהמנורה היתה מאירה לירושלים: 'אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים הייתה משתמשת לאורה. לכך נאמר: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית”' (תנחומא “תצוה” סימן ג), שזה כמרמז על הדלקת אור לכל מקום, גם למבואות האפלים, ומובא על זקנו של שאול שהיה מדליק אור במבואות האפלים ולכן בזכותו זכה שאול למלוכה: 'אמר רבי שמעון בן לקיש: מפני מה זכה שאול למלכות? מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין. כתוב אחד אומר: "ונר הוליד את קיש" ( דה"א ח לג), וכתוב אחד אומר: "וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל" (ש"א יד נא). הא כיצד? אביאל שמו, ועל שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים נקרא שמו נר' (שם, ח). ומובא ביעב"ץ על אחאב: 'כי כל מה שיקשה לך כהצלחת אחאב וכדו', במיתתו יתבאר לך. פירוש: כי עמד על המרכבה בכח אדם מוכה כל היום למען לא ינוסו ישראל ויפלו, על כן שמהו ה' נגיד לעמו' (פירוש החסיד רבי יוסף יעב”ץ; אבות ה,כב [זה מופיע במשנה כה, שבה מופיעה המשנה שאצלנו מופיעה במשנה כב: 'בן בג בג אומר וכו'']). אולי זהו רמז “ויקחו אליך” לשכמותך (ולכן לא מופיע שמו, כרמז שזה גם לדומים לו כעין גילוי כמותו), שאתה מלך (זבחים קב,א), שכך יתגלה בהמשך הדורות גילוי מלכות (שזהו רמז בבגדי כהונה כבגדי מלכות) בשל הארת מבואות אפלים (מלכות שאול, כהארת המנורה בכל ירושלים), ובשל מסירות נפש על ישראל (מלכות אחאב, כאמירה "מחני נא מספרך”). נראה שהתורה החילה כביכול את כילוי שמו של משה דווקא בפרשתנו שמתחילה במנורה, כדי לרמז על מעלת משה (שלכן דווקא כאן ראוי שיתבצע, כיון שיש בזה רמז למעלתו במעשיו), שבמנורה יש גילוי חיבתם של ישראל לפני הקב”ה: '"ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך”. אמרו ישראל: ריבונו של עולם, "באורך נראה אור” ואתה מצווה שנדליק לפניך נרות?!. אמר רבי יצחק: לבית מלא פנסא; אמר בעל הבית לעבדו: הדלק לנו בתוך החצר נרות. אמר לו: כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות?!. אמר ליה: הדלק בשביל העבדים, שיהו מאירין להם. וכך הוא אומר: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במד' ח ב). אמר הקדוש ברוך הוא: לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חיבתכם לפני. תדע, שהרי כתיב: "ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ לה), והוא אומר שידליקו לפניו נרות?! אלא בשביל חיבתכם אמרתי לכם' (תנחומא שם, ד). לכן כיון שיש במנורה גילוי מעלת חביבותם של ישראל, זה מסביר את מעשיו של משה שהסכים לאבד עצמו בשביל בנ”י, בשל מעלתם שלכן הם חביבים לפני הקב”ה; שלכן ה' רמז לו שיכול לבקש סליחה לבנ”י, כשאמר לו "הרף ממני ואשמידם" וגו' (דברים ט,יד), שזה בשל חביבותם של ישראל, שלכן ה' רצה שמשה יבקש שיסלח לבנ"י. לכן ביקש מה' שיבטלו מקיום אם לא יסלח לבנ”י, שזהו רמז בנרות שמרמזות על נשמת האדם ("נר ה' נשמת אדם” [משלי כ,כז]), שמשה ביקש להיאבד ובלבד שה' יסלח לבנ”י, וכן להיאבד מהתורה, שגם זה נרמז בנר ואור ("כי נר מצוה ותורה אור” [שם ו,כג]). זה מראה את מעלתו של משה, שהיה מוכן לאבד הכל בשביל בנ”י שהם חביבים לפני הקב”ה. 

אולי אפשר ברמז שכאן מרומז על נרות שבת (כמו שמביא בעה”ט), ולמדו מכאן: 'הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, שנאמר (שמות כז, כ) "ויקחו אליך שמן זית זך”' (ברכות נז,א); שבכך מרמז על הדלקת נרות שבת: 'אמר רב הונא: הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים' (שבת כג,ב). 'בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) "כי נר מצוה ותורה אור", על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה' (רש"י). שכך נרמז כאן על נרות שבת (וכן נרות חנוכה שקשורים לנרות המנורה – כנגד שדלקה המנורה בנס בחנוכה) שמביא לגילוי מאור תורה, ולכן יהיו לו בנים ת”ח.