"וְעָשִׂיתָ מְנֹורַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" (שמות כה, לא)

בעניין המנורה יש דבר יוצא דופן מכל הכלים האחרים במקדש, כדברי רש"י (שמות כה, לא): "תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה - מאליה, לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה: השלך את הכיכר לאוּר (לאש) והיא נעשית מאליה. לכך לא נכתב 'תַּעֲשֶׂה' ". המנורה היא הכלי היחידי במשכן שהיה צורך שתיעשה מאליה. וצריכים אנו להבין למה דווקא המנורה היתה צריכה להיעשות מאליה. כדי להבין זאת אנו צריכים להבין מה מסמלת המנורה.

מובא בגמרא (מסכת בבא בתרא כה, ב): "אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים - ידרים, ושיעשיר - יצפין, וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום". לפי הגמרא, המנורה שהיתה מוצבת בבית המקדש בדרום, מסמלת לנו את החכמה. רואים אנו שבעשיית המנורה, שהיא הסמל לחוכמה, כדברי רש"י: "היה משה מתקשה בה", ולבסוף נעשתה ע"י הקב"ה. בכך מראה לנו הקב"ה מהי מהות ה"חכמה".

אומר לנו הנביא ירמיהו (ט, כב): " כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ", ורש"י במסכת  ערכין (י, ב) מסביר: "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם - שחכמתו אינה אלא מקלקלת", כלומר חכם שמתהלל ומתגאה בחכמתו כאילו שהיא שלו, אזי חכמתו אינה אלא מקלקלת.

הרה"ג דסלר זצ"ל מסביר בספרו "מכתב מאליהו" את העניין דרך משל: משל למה הדבר דומה, למלך ששולט בהרבה ארצות קרובות ורחוקות. ולארץ מאוד מרוחקת ומנותקת המלך שלח את אחד מעבדיו הנאמנים לשלוט. העבד כשהגיע נהנה מאד מכבוד והערצה שנתנו לו תושבי הארץ, אבל הבין שהכבוד והערצה באו לו בגלל המלך. וכך הנהיג את הארץ במשך השנים הראשונות. אבל אט אט נכנסה בו המחשבה שהוא השליט האמיתי וכך החל להצהיר וכך החל להתנהג. וכשבא המלך לביקור אחרי זמן רב וראה שעבדו מתנהג כמלך, מיד הורידוהו מגדלותו ואף שם אותו בכלא וענש אותו.

והנמשל הוא, שאדם שחושב שחכמתו היא שלו ויכול הוא להתגאות בה, ולא מבין ש"אפילו" חכמתו היא מתנה מהקב"ה כדי שיעבוד את אדונו ביכולות המיוחדות שניתנו לו, בכך "מקלקל" הוא את החכמה שניתנה לו במתנה, ויותר מכך חוכמתו "מקלקלת", כי היא תגרום לאיש להתנהג לפי חכמתו המעוותת.

ולכן דווקא המנורה, סמל החכמה, ניתנה בצורה שאי אפשר להבין אותה בלי עזרת ה', כדי ללמד אותנו שהחכמה נובעת מהקב"ה.

הרב משה פריד