"כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אתם וישבת בארצם" (דברים יב,כט).  מובא על זה בספרי: '(וירשת אותם) [וישבת בארצם]. מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן, שהיו יוצאים חוצה לארץ, והגיעו לפלטום [מקום בח"ל], וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: "(וירשת אותם) וישבת בארצם", וחזרו ובאו למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ומעשה ברבי אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, שהיו הולכים (בנציבים) [לנציבים] אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה. והגיעו לציידן, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו המקרא הזה: "וירשת(ם) אותם וישבת(ם) בארצם", חזרו ובאו להם למקומם. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה'. למה ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות, ואיך למדו זאת בפס'? אומר התורה תמימה: 'לא נתבאר טעם דבר זה, ויתכן לומר משום דבכלל אי אפשר לקיים כל המצות כולן שבתורה רק בא״י, מפני שהרבה מהם תלויות בה, כנודע, ואפי׳ מצות התלויות בגוף, כל עיקרם ותכליתם לא נתנו אלא לקיימם בא״י, כמבואר כ״פ בתורה בכמה מצות כי תבאו אל הארץ וכדומה מן הלשונות, וקיומם בגולה הוא רק שלא ישכחו לעת בואם של ישראל לארץ, כמבואר בספרי פ׳ עקב י׳ י״ח בפסוק ושמתם את דברי אלה, אמר להם הקב״ה לישראל, אע״פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו״ל אעפ״כ היו מצויינים במצות, כדי שכשאתם חוזרים לשם לא יהיו לכם כחדשים, ע״כ. ולפי״ז ממילא מתבאר דמצות ישיבת א״י שקולה כנגד כל המצות, כיון דהיא היסוד והבסיס לקיום כל המצות. ומסמיך זה לסמיכות לשון זה להפ׳ הקודם שמור ושמעת את כל הדברים אשר אנכי מצוך'. העיקרון שא"י שקולה כנגד כל המצוות בשל שבה עיקר התורה, כמובא ספרי, כבר נאמר ברמב"ן: 'והנה, הכתוב שאמר (דברים יא יח): "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה" וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ) "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא לב) - ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה". וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב)'. לפי נוסח הרמב"ן מובן בפשטות הפס' כיצד למדו שישיבת א"י שקולה כנגד כל מצוות התורה, שהרי זה ממש סמוך בפס': "כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה. ושמרתם לעשות את כל החקים ואת המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום" (דברים יא,לא-לב). (אולי בספרי העדיפו ללמוד מהפס' בפרק יב כיון שבו מדובר בפרשיה על לאחר שכבשו שלא ילמדו מהגוים, כך שזה חל גם על כלל הדורות, לעומת זאת בפרק יא מדובר על הזמן שכובשים את הארץ שאז גם עושים את מעמד הר גריזים והר עיבל כך שלא מוכח במפורש שחל גם לדורות בהמשך). שמעתי לפני שנים טעם לכך שמצוות ישוב א"י שקולה ככל המצוות ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שהביא בשם הרב קוק זצ"ל שכיבוש א"י דוחה פקנ"פ, וכל המצוות כולם נדחים מפני פקנ"פ, ממילא יוצא שמצוות ישוב א"י שקולה כנגד כל המצוות כולם. לפי זה אפשר להסביר שלמדו בפס' הזה שמתחיל בהכרתת הגוים וממשיך בירושה וישיבה, שזה נעשה ע"י מלחמה, וממילא מזה עצמו מוכח ששקולה מצוות ישוב א"י כנגד כל מצוות התורה, והפס' מחבר לישיבת הארץ "וישבת בארצם", להדגיש שבישיבת הארץ (ולא רק כשנלחמים) יש כנגד כל מצוות התורה (שזה מובן בעצמו, ובכ"ז יש הדגשה נוספת בזה). (אולי רמז לזה שמובא בתוספתא: 'ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחוצה לארץ אפילו בעיר שכולה ישראל. מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה. והקבור בארץ ישראל כאילו הוא קבור תחת המזבח' [תוספתא ע"ז ה,ב], שהסמיכו שישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות לנקברים בה וכאילו תחת המזבח, כרמז למתים במלחמה [שהם נקברים] שהם כעין קרבן שהוקרב על המזבח [שהקרבן במקום האדם שמקריבו, וכאן זה ממש האדם עצמו עולה כקרבן]). אולי אפשר שלמדו שבפס' מובא מיד שלא לטעות אחר הע"ז של יושבי הארץ ("השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני" [פס' ל]), כך שאולי ראו בזה רמז בסמיכות שהמצאות בחו"ל זה כמו ע"ז (וכן כאומר שנירש את הארץ לגמרי כדי שלא יהיו כאן עובדי ע"ז שנלך אחריהם, כך שמרמז על קשר של ירושה וישיבה לביטול ע"ז), כמובא בגמ': 'ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, שנא' (ויקרא כה, לח) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים". וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוק? אלא לומר לך: כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים, וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים (כתובות קי,ב). וכן מובא בתוספתא (שם): 'וכן דוד אמר (שמואל א כו) "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'" וגו', וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודת כוכבים? אלא שהיה דוד דורש ואומר: כל המניח את ארץ ישראל בשעת שלום ויוצא כאילו עובד עבודת כוכבים, דכתיב (ירמיהו לב) "ונטעתים בארץ הזאת באמת", אינן עליה אין נטועין לפני באמת, לא "בכל לבי ולא בכל נפשי"'. לכן כיון שהיוצא לחו"ל זהו כאילו עובד ע"ז, אז זה כנגד כל התורה כיון שגם ע"ז היא כנגד כל התורה: ' ... מגיד הכתוב שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו”ם מודה בכל התורה' (ספרי; במדבר טו,כב), לכן גם ישיבת הארץ שקולה כנגד כל המצוות. אולי לכן הובא בתוספתא: 'ישרה אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ולא בחוצה לארץ אפילו בעיר שכולה ישראל. מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה', כדי לרמז שהמקור זה בפס' על ישיבה עם הגוים שלמדים ממעשי הע"ז שלהם. (מדברי הגמ' שמחברת בין לדור בין עובדי ע"ז, לכך שהדר בחו"ל כעובד ע"ז, משמע שהכוונה גם לדור זמנית שאסור, ולא רק לדור בקביעות, כיון שבתוספתא הנוסח הוא 'ישרה אדם' משמע כל הימצאות ולא רק לגור בקביעות. וכן משמע ברמב"ם: 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז' [הל' מלכים ה,יב], שאומר בכוונה 'היוצא' ולא 'היוצא לדור', כדי להדגיש שכל יציאה לחו"ל כאילו עובד ע"ז, וזהו כעין שאמר בהלכה ט שאסור לצאת לחו"ל אלא לאותם דברין המותרים, וגם אז מדובר 'ויחזור לארץ ... אבל לשכון בחוצה לארץ אסור' משמע שעל הדברים המותרים אמר שמותר זמנית, ממילא על כל השאר אסור אף זמני. וכן בתוספתא: 'הרי הוא אומר (בראשית כח) "ושבתי בשלום אל בית אבי" שאין תלמוד לומר "והיה ה' לי לאלקים", ואומר (ויקרא כה) "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים", כל זמן שאתם בארץ כנען הריני לכם אלוק, אין אתם בארץ כנען איני לכם לאלוק', משמע כל רגע ורגע, שזהו 'כל זמן', וכן יעקב יצא זמנית לחו"ל ועדיין אמר שכשיחזור לא"י אז יחשב שיהיה ה' לו לאלקים. וכן משמע מהראיה שמביאים מדוד, והרי דוד ברח משאול ולא ירד כדי להתיישב בחו"ל אלא רק זמנית עד ששאול ירגע או ימות, ועל זה אומר שזהו כעובד ע"ז, כך משמע שזה גם על ירידה זמנית [אמנם יש מחלוקת בין הרבנים האם מותר לצאת זמנית לחו"ל]). אולי אפשר עוד שלמדו "וירשת אותם וישבת בארצם", שירושה מרמז שעל א"י ועל התורה נאמר "מורשה": "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'" (שמות ו,ח). "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד), ששניהם דומים. שכך מלמד שא"י שקולה כנגד כל מצוות התורה. אולי למדו בספרי מהמשך הפס', שפרשיה הבאה מדברת על מצוות התורה: "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א), שכך רומז בסמיכות לפרשיה הקודמת בה נאמר ירושה וישיבה, שזה כנגד כל מצוות התורה.