"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" וגו' (שמות כה,ב). '"תקחו את תרומתי" - אמרו רבותינו: ג' תרומות אמורות כאן, א' תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים כמו שמפורש באלה פקודי, ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד' וכו' (רש"י). רש"י מביא מחז"ל (מופיע בבבלי וביר') שנאמר כאן שלוש פעמים תרומה כנגד שלושת התרומות שתרמו. כל תרומה יש לה יעוד משל עצמו, שלקורבנות זה להקרבה, ואילו שתי התרומות האחרות הם לבניין המשכן אולם התרומה לאדנים זה סכום קצוב ורק לאדנים, ואילו התרומה לשאר המשכן זה כל אחד כפי נדבת ליבו. לכן זהו שלוש תרומות שונות, ולכן כנגדם נאמר שלוש פעמים תרומה. אולי זה מתגלה כך כדי לרמז על זכות שלושת האבות, שהם היסוד שלנו ושל תיקון העולם והבאת השכינה, ולכן כנגדם מתגלה שלוש תרומות. נראה שתרומת האדנים זה כנגד יצחק שהועלה בעקידה כקרבן, ובעקבות כך אמר אברהם שזה יהיה מקום למקדש: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב,יד). '"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות. "אשר יאמר היום" - שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו' וכו' (רש"י). לכן הוא כעין הבסיס לכל גילוי המשכן, וזהו האדנים שהם הבסיס של הקרשים, כרמז ליסוד (והאדנים הם על הקרקע, כרמז שנאמר על המקום שהוא יהיה למקום המקדש; ואמנם זה נאמר על מקום המקדש, אבל המשכן והמקדש הם עניין אחד). תרומת שאר המשכן זה כנגד אברהם, שהוא זה שקרא שבמקום זה יתגלה המקדש ויקריבו בו, ולכן אצלו מתגלה כלל המקדש; בנוסף, הוא היה הראשון שקרא בשם ה' בעולם, ואף אצלו נאמר במפורש בתורה שהיה מפיץ שם ה' בעולם: "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (בראשית כא,לג), ולכן כנגדו זהו המשכן שהוא המקום שממנו יוצא גילוי שם ה' בעולם כולו. תרומת המזבח לקורבנות הם כנגד יעקב שממנו יצאו י"ב השבטים (ולא יצאו גוים כישמעאל ועשיו, ולכן הוא מייצג את בנ"י עצמם), שזהו גילוי בנ"י, ולכן זה כנגד מעשינו בפועל בעולם לגילוי שם ה', ולכן זהו בקרבנות שאנו מעלים במעשינו כל יום (שכך גם אנו פועלים בתיקון העולם בתו"מ בכל יום). לכן תרומת המשכן שהיא כנגד אברהם זה כל אחד כפי נדבת ליבו, כמו שאברהם בחן בעצמו עד שהגיע לאמת של האמונה בה' (ואז ה' נגלה אליו להשלימו בקדושה), לכן זה מודגש שכל אחד מתחבר לה' מנדבת ליבו שלו, שזהו שנודב כמה שרוצה. לעומת זאת תרומת האדנים והמזבח שהם כנגד יצחק ויעקב הם בסכום שווה בכל התורמים, כרמז שיצחק ויעקב המשיכו בדרכו של אברהם ולא שינו ממנה; והסכום הוא בקע לגלגלת, שזה מחצית השקל, כרמז לשנים, כרמז שההמשכיות מאברהם קשורה בשנים (שלכן זהו חצי כרמז שזה נשלם ע"י חיבור לאחר, שאז זה שלם, שזהו חיבור לאברהם - ההמשכיות מאברהם; וכן זה נעשה לשלם ע"י שנים ולכן רומז לעניין שמתגלה בשנים) שזהו שמאמינים בעוה"ז ובעוה"ב (וזהו גם חצי כרמז שהעולם אינו שלם לבדו, אלא יש גם עוה"ב): 'א"ר יודן: יצחק אין כתיב כאן אלא "ביצחק". ר' עזריה בשם בר חטיא: בי"ת – תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות. א"ר יודן ברבי שלום: כתיב (תהלים קה) "זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו" מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו, כל מי שהוא מודה בב' עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע' (ב"ר נג,יב). שכך יצחק ויעקב הם המשך אברהם בהיותם קשורים ל-ב', שמאמינים בשני עולמות, ולכן התרומה כנגדם זהו במחצית השקל דווקא. אולי אפשר ששלושת התרומות כנגד מתן תורה בסיני, ששורש המשכן הוא התורה שנמצאת בקה"ק ('ראה מה הארון חביב, שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון, שהשכינה בתוכו' [תנחומא "ויקהל" סימן ז]), והתורה נתנה לנו לאחר שמשה עלה שלוש פעמים לסיני, ולכן יש שלוש תרומות (רמז בלשון הרמה – כרמז שמשה עלה לסיני). תרומת המשכן זה כנגד העליה הראשונה לקבלת התורה, שאז נתנה לנו התורה, והתורה היא השורש של המשכן, ולכן כנגד זה מתגלה בתרומת המשכן. את התרומה הזו נותנים כל אחד כפי נדבת ליבו, שיש בזה רמז לחשיבות שבכל אחד ואחד, כרמז לחשיבות בנ"י - שכל בנ"י שמעו את עשרת הדברות (או שתי הדברות הראשונות [תלוי במחלקות בחז"ל]). תרומת האדנים שהם הבסיס לעמודי המשכן זה כנגד העליה השניה של משה לסיני בתחינה לה' שיסלח לבנ"י, שבעקבות זה ה' סלח ולכן נתן בהמשך את המשכן שישרה אתנו על אף חטאינו. תרומת המזבח כנגד העליה השלישית שבסופה הורדה אלינו התורה שכך אנו יכולים לקיים תו"מ, ולכן זה מתגלה כנגדו בקורבנות שאנו מקריבים (שמעשי ההקרבה כנגד מעשינו בתו"מ). ושני אלו הם תרומה באותו סכום, כרמז שזה נעשה בזכות משה שמסר נפשו בשביל סליחה ומחילה לבנ"י, ולכן זה מתגלה כעין אחד כנגד משה (שאלמלא משה התחנן לה' לא היה נסלח לנו, וממילא גם לא הינו מקבלים את התורה בפעם השלישית שעלה), וזה מחצית השקל כרמז ללא שלם, שבמתן תורה הגענו למעלה שלמה כעין מלאכים, אולם בעקבות העגל נפלנו משלמותנו (ע"ז ה,א), ולכן בעליה השניה והשלישית כבר לא היינו בשלמותנו, ולכן כנגדו מגלים במחיצת השקל. (או שכנגד העליה הראשונה והשניה שבה הדגש רק על משה, שהוא למד את התורה ולא בנ"י – שהרי שבר את הלוחות בירידתו בפעם הראשונה, ובפעם השניה עלה כדי לכפר לישראל ורק הוא היה והתפלל לה', ולכן כנגד זה הגילוי הוא באותו סכום של תרומה, כרמז לאחד - למשה. וזה מחצית השקל כרמז שהדגש הוא על משה ולכן זה רמוז בחצי, כיון שמשה היה שקול כנגד כל בנ"י [רש"י; שמות יח,א. ובמכילתא על הפס'] כך שביחד עם ישראל זה כעין שהוא חצי והם חצי [שהרי הוא שווה להם]. שזהו תרומת האדנים והקורבנות, אדנים כרמז למתן תורה שהוא הבסיס למשכן, ולכן מתגלה באדנים שהם בסיס לקרשי המשכן, וקורבנות רמז לכפרה שהקורבנות מכפרים, כנגד בקשת המחילה בעליה השניה. כנגד העליה השלישית שבסופה משה הוריד את התורה לקיומה ע"י בנ"י, כנגד זה תרומת המשכן ששורש המשכן היא התורה שקיבלנו [ולכן הלוחות השניים לא יצאו מהמשכן]; וכל אחד תורם כמה שנדבו ליבו שזה לפי מעלתו שלו, כנגד שלכל אחד מבנ"י יש לו מעלה משלו בקיום תו"מ).