ר"א ור"י חלקו בכמה דברים על התאריך שלהם, בין השאר חלקו על לידת אברהם ויעקב האם זה היה בתשרי או בניסן, אבל שניהם מסכימים שיצחק נולד בניסן, בפסח: 'תניא, רבי אליעזר אומר: ... בתשרי נולדו אבות ... בפסח נולד יצחק … ר' יהושע אומר: ... בניסן נולדו אבות ... בפסח נולד יצחק' וכו' (ר"ה י,ב-יא,א). נראה ששניהם מסכימים שיצחק קשור לפסח, לגאולה. אמנם חלקו האם הגאולה העתידית תהיה בניסן או תשרי, אבל נראה ששניהם מסכימים שגאולת מצרים היתה בניסן, כך שיש גילוי של גאולה בניסן לשניהם, אלא שלר”א יש גילוי של הגאולה גם בתשרי, כמו שבר”ה בטלה העבודה במצרים, ולכן אומר שיגאלו בתשרי, שיהיה אז גילוי גאולה חשוב שהוא המודגש בדבריו. אולי הפסקת הגלות הקשה (כתחילת הגאולה) זה גילוי של תשרי, ואילו הגאולה השלמה זה בניסן, שכך דומה לנעשה במצרים, שפסקה העבדות בתשרי ונגאלו בניסן. שזהו מעלתו של יצחק שהוא מתגלה כגילוי של קדושת א"י, שלכן מקדושתו אסור היה לו לצאת לחו"ל ואף מודגש בו ליישב את הארץ והשכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ. "גור בארץ הזאת" א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). לכן הוא ההיפך מהגלות, ולכן הוא מתגלה בפסח כדגש על הגאולה. לכן גם נאמר לאברהם שיצחק יוולד לו דווקא כשיבוא לא"י: “ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול" וגו' (בראשית יב,א-ב), שזה מגלה על מעלת בנ"י שקשורים לא"י, ובפרט בגילוי של יצחק שהוא במהותו קשור לארץ, ולכן הוא יוולד דווקא בא"י (וזה נאמר בהקשר לעליה לארץ, כרמז לגאולה מהגלות לארץ). לכן גם הגילוי בגאולה קשור ליצחק, שהוא זה שיתערב בשביל גאולתנו: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מ"ד (ישעיה סג, טז) "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"? לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך?! ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין. דל כ"ה דלילותא, פשו להו כ"ה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם, מוטב, ואם לאו, פלגא עלי ופלגא עליך. ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו "כי אתה אבינו". אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי, קלסו להקב"ה, ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו, מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) "אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"' (שבת פט,ב). יצחק הוא זה שמתערב בעדנו לגאולה (שזהו לעתיד לבא), והוא יפנה את בנ"י אל הקב”ה, כרמז שבכח א”י (שזהו כוחו של יצחק) יש השראת שכינה שמביאה לקירבה לה'; לכן מדגיש יצחק שהוא עלה לקרבן בעקידה, שבזה הוא נעשה כקרבן שלכן אינו יכול לצאת מהארץ בהיותו קדוש בקדושת א"י (שזה מלמד על מהות כל העניין, שזה בא בעקבות גילוי של א”י, שזה קשור לגאולה). נראה שלכן יצחק נקרא גם ישחק: "ושבועתו לישחק" (תהלים קה,ט [ובדה”י א טז,טז נאמרו אותם הפס', ושם נאמר “ושבועתו ליצחק”]), כרמז לגאולה (שזה נאמר בהקשר לנחלת א"י: “לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם" [תהלים קה,יא]) שנגאלו ממצרים לאחר 210 שנים, וזהו ההפרש בין יצחק (208) לישחק (418), כרמז שזה קשור בהקשר לא"י שיצחק הוא האב שמדגיש ביותר את חיבורנו לארץ. לכן ההודעה על הולדת יצחק (שהמלאך הודיע לאברהם ושרה) היתה בפסח (רש"י; בראשית יח,י), להדגיש על גילויו בעולם בהקשר לפסח – לגאולה. יצחק נקרא בשם זה בשל הצחוק של אברהם (רש"י; בראשית יז,יט), השם של האדם מרמז על מהותו, לכן נראה שזה קשור למהותו של יצחק, שהוא כעין צחוקו של אברהם שהיה צחוק של שמחה בעקבות שהאמין לדבר ה' שיוולד לו (רש"י; שם,יז), כך שזה מרמז על צחוק של שמחה של קדושה, שזה במהותו קשור לא"י, שדווקא בה יש גילוי של שמחה של קדושה: '"שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם" וְגוֹ', בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קַיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. דְּתַמָּן אִתְחַבְּרַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, וּכְדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא, חֶדְוָותָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא. בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אָסִיר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְמֵחדֵי, וּלְאַחְזָאָה חֵידוּ, דִּכְתִּיב "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ" וְגוֹ', וְגִילוּ בָהּ דַּיְיקָא. … כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים ב) "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה”. מַה בֵּין הַאי לְהַאי? אֶלָּא כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא אַחֲרָא' וכו' (זוהר חדש, במדבר קיח,א. [תרגום: "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלם" וְגוֹ', מִשּׁוּם שֶׁחֶדְוָה לֹא נִמְצֵאת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁם מִתְחַבֶּרֶת אִשָּׁה בְּבַעְלָהּ, וְאָז זוֹהִי שִׂמְחַת הַכֹּל, הַשִּׂמְחָה שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה. בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא נִמְצָאִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אָסוּר לָאָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְהַרְאוֹת שִׂמְחָה, שֶׁכָּתוּב "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ" וְגוֹ', וְגִילוּ בָהּ דַּוְקָא. … כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה”, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאֶרֶץ אַחֶרֶת' וכו']). [וראה עוד על גילוי שמחה בא"י ב'בשערי הארץ', 'השמחה בא"י', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א]. לכן יצחק נקרא בשם המתאים למהותו כגילוי א"י, שזהו חיבור לשכינה בשמחה (לכן הנבואה קשורה לא"י [שבה או בעבורה מתנבאים], והשראת השכינה זה דווקא מתוך שמחה של מצוה: 'ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, שנאמר (מלכים ב ג, טו) "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'”' [שבת ל,ב]). לכן יצחק נולד בפסח בה יצאנו ממצרים לחירות, כגילוי של גאולה שזה מביא לשמחה, שמשתחרר מהמרירות שמגיעה מהרוע והקושי שבשעבוד, ויוצא לחירות ושמח בזה; וזה קשור למצוה, שיצאנו כדי לקבל את התורה ואז ליכנס לארץ, שזהו מהותה של א"י גילוי שמחה של מצוה.