בס''ד   פרשת שמות: האם מותר לצאת לחופשה מהצבא, כשתתכן חזרה בשבת

פתיחה

בעבר (בהר - בחוקתי שנה ג') עסקנו בשאלה, האם מותר לאחות שהגיעה למשמרת בבית החולים, לחזור לביתה בשבת בסיום המשמרת באמצעות נסיעה ברכב, או שימוש בנהג גוי. השבוע, בעקבות המלחמה, נעסוק בשאלה הקשורה לעניין זה, האם מותר לחייל לצאת הביתה, כאשר תתכן אפשרות סבירה שיחזירו אותו חזרה לבסיס בשבת לצורך פעילות מבצעית וכדומה.

על אף שהנושא בו נעסוק קשור להלכות המלחמה (ואף משליך על סוגיית עשיית מצור בשבת (ויצא שנה ו')), למעשה הוא נוגע בשאלה רחבה יותר, האם מותר לאדם להיכנס למצב שייתכן ויוביל אותו לחילול שבת עתידי. שאלות אלו עולות בין השאר בדור האחרון בעקבות הפלגות ('קרוזים'), מסע בספינה הכולל שייט של מספר ימים וביניהם שבת.

הפלגה בספינה

הגמרא במסכת שבת (יט ע''א) כותבת, שאין לצאת להפלגת רשות שלושה ימים קודם השבת. עוד מוסיפה, שלמרות שלדבר מצווה מותר להפליג אפילו בערב שבת, מכל מקום לדעת רבי עליו לעשות השתדלות מסויימת, ולהתנות עם החובל שההפלגה תיעצר בשבת. אמנם, גם אם בפועל היא לא תעצור, מותר להמשיך במסע. לדעת רבן שמעון בן גמליאל, אין צורך אפילו בהתניה זו.

כיצד מחשבים את שלושת הימים? א. המגן אברהם (רמח, א) סבר, שאין למנות את שבת כחלק משלושת הימים, ולכן כוונת הגמרא שאין לצאת להפלגה כבר מיום ד'. ב. העולת שבת (שם) חלק וסבר ששבת כלולה במניין הימים, ולכן אין לצאת להפלגת רשות רק מיום ה', וכן נראה שפסק המשנה ברורה (שם, ד) בעקבות הגר''א. ובלשונו:

'' אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור [מגן אברהם בשם הרבה אחרונים]. אבל הגר"א הביא בשם הרבה ראשונים, דהג' ימים נחשבין עם השבת גופא, וביום רביעי מותר. ועיין שם שכתב, שכן מוכח בתוספתא ובירושלמי.''

טעם האיסור

למעט הרשב''ם (תוספות עירובין מג ע''א) שנקט, שהגמרא האוסרת לצאת קודם השבת צועדת בשיטת בית שמאי המובאים שני דפים קודם, האוסרים שמלאכה תתבצע מאליה בשבת גם בלא מגע אדם, הרי שרוב הראשונים חלקו וסברו, שגמרא זו נפסקה להלכה. מה טעם האיסור וההיתר שראינו לעיל? על כך נאמרו שיטות רבות בראשונים:

א. בעל המאור (ז ע''א) סבר, שאין לצאת סמוך לשבת להפלגה (או לכל מקום סכנה), כיוון שיש חשש סביר שבמהלך השבת ייקלעו למצב של פיקוח נפש עליו יהיה צורך לחלל את השבת, ואין לעשות מעשים הנראים כאילו נעשו בכוונה כדי לחלל שבת. כאשר מטרת ההפלגה הוא לצורך מצווה, אין זה נראה כאילו האדם מתכוון להגיע למצב בו יחלל שבת, שהרי המצווה היא מטרתו.

האיסור להפליג שלושה ימים קודם השבת, מבוסס על דברי הגמרא במסכת גיטין (עז ע''א) הפוסקת, שהאומר לתת גט לאשתו 'קודם השבת', יכולים לתת אותו מיום רביעי, כיוון שמיום זה והלאה הימים נחשבים 'קודם השבת' (הבאה) וקשורים אליה. תחילת ימי השבוע לעומת זאת, נקראים 'אחרי השבת' הקודמת. ובלשון הריב''ש (סי' קא):

''ולפי זה כל שיוצא מן הישוב לשיירא במדברות ביום א' ב' וג' מותר, לפי שאלו השלשה ימים מן השבוע מתיחסין לשבת שעבר, ונקראים בתר שבתא, ואין לו להימנע מלצאת מחמת שבת הבא, שאז אם יארע לו סכנה ויצטרך לחללו מפני פקוח נפש מותר הוא ואין כאן חילול. אבל ביוצא מן הישוב למדבר ביום ד' ה' וערב שבת אז אסור לפי שג' ימים האלו מתייחסים לשבת הבא ונקראין קמי שבת... ואם כן נראה כנכנס בכוונה למקום הסכנה כדי שיחלל בו את השבת.''

ב. רבינו חננאל (מובא ברי''ף ז ע''א) סבר, שהאיסור שעליו דנה הגמרא הוא איסור תחומין. כפי שראינו בעבר, על אף שישנו איסור לצאת מחוץ לתחום שבת, אם היציאה נעשית למעלה מעשרה טפחים - אין בכך איסור. סובר רבינו חננאל, שאם שלושה ימים סמוך לשבת הספינה נמצאת למטה מי' טפחים, אין לשוט בה, אלא אם כן מדובר לצורך מצווה.

הרי''ף הקשה על רבינו חננאל מספר קושיות; ראשית, לשיטתו הגמרא הייתה צריכה לציין שהאיסור להפליג הוא דווקא בספינה קטנה, ולא ספינה גדולה הגבוהה מהקרקע. שנית, מדוע בימים שאינם סמוכים לשבת מותר לשוט? והרי איסור תחומין יישאר. שלישית, מדוע לדבר מצווה הותר לצאת סמוך לשבת, והרי איסור תחומין הוא איסור עשה, שאין לדחות אותו. ובלשונו:  

''יש מי שאומר, ה א דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה, אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו... והאי טעמא פריכא הוא, דאי מהאי טעמא הוא דאין מפליגין הוה ליה למיתנא אין מפליגין בספינה קטנה, אמאי תני ספינה סתם דמשמע בין קטנה בין גדולה. ועוד מאי איריא ג' ימים אפילו טפי נמי, ועוד לדבר מצוה אמאי שרי, והא העמידו דבריהם במקום עשה.''

ג. הרי''ף (ז ע''ב) חלוק על הרז''ה (בעל המאור) וסבר שכל השבוע שייך לשבת הקרובה, ולכן לא שייכת החלוקה בין ימים הסמוכים לשבת לבין שאינם, שכן כל השבוע נחשב קשור לשבת. מחצית השקל (רמח, ג) טען שהרי''ף צועד לשיטתו גם בעניין הבדלה, בה פסק שמותר להבדיל רק עד יום ראשון, ולא כדברי הרא''ש שפסק שניתן להבדיל עד יום שלישי[1].

מכל מקום מחמת קושיה זו ביאר הרי''ף, שהסיבה שאסור לצאת ג' ימים תוך השבת היא מחשש פגיעה בעונג שבת. כיוון שלוקח זמן להתרגל לגלי הים, בימים הראשונים עלול האדם לסבול ממחלת ים, הקאות וכו', לכן אסרו חכמים לצאת להפלגה בימים הסמוכים לשבת. רק במקום מצווה יהיה מותר ש"העוסק במצווה פטור מהמצווה'', ואין לחשוש לעונג שבת.

להלכה

להלכה פסק השולחן ערוך (רמח, ב) כדעת הרי''ף, שטעם האיסור לצאת להפלגת רשות הוא משום ביטול עונג שבת (ובתנאי כמובן שאין בהפלגה איסור תחומין). עוד הוסיף השולחן ערוך בעקבות הרמב''ם בתשובה (סי' קנד), שבנהרות המכילים מים מתוקים, אין איסור להפליג בשבת, כיון שאין בהן חשש למחלת ים, ולביטול עונג שבת.

על בסיס זה (ועל בסיס דברי המאירי (שבת יט ע''א)), כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ו, טז), שבספינות של ימינו אותן משיטים גויים, ולרוב השייט יציב ואינו גורם למחלת ים, מותר לצאת איתן להפלגה שאינה של מצווה אפילו בערב שבת. עם זאת, במקרה בו ספינה אינה יוצאת עד שיש מספיק נרשמים להפלגה, פסק שאין לעלות בה, שכן אז מחללים שבת למענו. ובלשונו:

''בסיכום: מותר לנסוע באניה של קיטור, אשר הקברניט וצוות העובדים שלה גוים, אף על פי שממשיכים לנסוע גם בשבת, ואין לאסור בזה משום איסור תחומין. אך יש להימנע מלנסוע באוניה שהקברניט וצוות העובדים שלה יהודים, אם נוסעים גם בשבת, לפי שהנוסעים נהנים ממלאכת שבת, ובימינו אין שום פקוח נפש בדבר.''

מה הדין אם יהודים מושיטים את הספינה? כפי שמובא בציטוט, הרב עובדיה נקט שבמקרה זה יש להימנע לעלות לספינה, אפילו אם הספינה תצא גם בלעדיו, שכן יש כיעור בהנאה ממלאכה שיהודים עושים בשבת. אולם, איסור זה אינו מעיקר הדין, שכן הם ממילא יחללו שבת באותה מידה, ומשום כך פסק הרב משה פיינשטיין (או''ח א, צב) שדבר זה מותר אם הוא יצא לדרך בימים הראשונים של השבוע, שאינם סמוכים לשבת.

ודאי חילול שבת

לפי מה שראינו עד כה עולה, שמותר לחייל לצאת אפילו בערב שבת לביתו, גם אם יש חשש שיקראו לו חזרה בשבת לפעילות מבצעית, שכן מעבר לכך שנראה שהשולחן ערוך לא חשש לדעת בעל המאור, יש מקום לומר שהחזרה לביתו לסעודות שבת עם משפחתו נחשבת מצווה[2]. מה יהיה הדין אם בוודאי יקראו לו חזרה בשבת? על כך נחלקו האחרונים:

א. הרדב''ז (ד, עז) והמשנה ברורה (ביאור הלכה ד''ה ופוסק) נקטו, שכאשר נפסק שמותר לצאת להפלגה לצורך, הכוונה רק למקרה שיש ספק אם יחללו שבת, לדוגמא כאשר תתכן אפשרות שהספינה תעגון בשבת. אך אם וודאי יחללו שבת בהפלגה, אסור לעלות עליה אפילו בתחילת השבוע, ואפילו לדבר מצווה. שכן מדוע יהיה מותר לחלל שבת לצורך מצווה?!

מעבר לסברא, ראייה להבנתו הביא הרדב''ז מדברי ראשונים רבים, שכתבו שאין לצאת להפלגה במקרה בו במהלך ההפלגה יעשו מלחי הספינה מלאכה בשביל ישראל (כפי שראינו לעיל). ומדוע אסרו והרי כאשר יוצאים לצורך מצווה בערב שבת, יוצאים בהיתר? אלא ודאי, שבמקרה בו ברור שיחללו את השבת, אין היתר לצאת אפילו לצורך מצווה. ובלשונו:

''ותו קשיא לן, וכי משום דבר מצווה התירו לו להכנס בוודאי חלול שבת? כל שכן לדעת האומרים כי לצאת לפרקמטיא לא נקרא דבר מצווה. ובשלמא לצור על עיירות איכא ספיקא, שמא יכבשו אותם או שמא שלום תענה קודם השבת, אבל לצאת למדבר שודאי יחלל כמה שבתות לא שמענו זולת הרז"ה ז"ל. ואף על פי שאני יודע בעצמי שאיני כדאי לחלוק על הריב"ש ז"ל... אני באתי לקיים מנהגינו ושלא להקל בדבר שכבר נהגו בו איסור ומחמיר אני ואין לתפוס עלי בזה.''

ב. הריב''ש (סי' יז) חלוק וסבור, שמותר ליוצאים למדבר לצאת בתחילת השבוע, גם אם בוודאי יחללו את השבת, וכן פסק השולחן ערוך (רמח, ד). טעם ההיתר הוא, שכאשר אדם מגיע לשבת והוא נמצא במצב של פיקוח נפש, מותר לו לחלל שבת, שהרי כרגע הוא נמצא בסכנת נפשות. הבעיה היא רק שנראה כאילו אדם זה מתכוון לחלל את השבת, אך כפי שראינו בדברי בעל המאור, אם הוא יוצא בתחילת השבוע או שמדובר בצורך מצווה, אין זה נראה כאילו מתכוונים לחלל אותה.

הבית יוסף (שם) הוסיף שגם הרשב''ץ (א, כא) צעד בדרך זו, ולכן פסק שאדם הרוצה לעלות לארץ ישראל ומזדמנת לו שיירה בערב שבת, יכול להצטרף אליה, שכן מדובר בצורך מצווה. לפי הבנה זו, יש מקום לומר שחייל יכול להגיע לביתו בערב שבת גם אם וודאי ייקראו לו בשבת, שכן יש מקום להחשיב צורך זה כמקום מצווה. ובלשון הבית יוסף:  

''...וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה (ח"א סי' כא), וכתב עוד (הרשב"ץ שם), שהעולה לארץ ישראל אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיוון דדבר מצווה הוא יכול הוא לפרוש, ופוסק עמהם לשבות. ואם אחר שיהיה במדבר לא ירצו לשבות עמו, יכול ללכת עמהם יותר מתחום שבת מפני פיקוח נפש.''

ג. שולחן ערוך הרב (רמח, יג) כדעת ביניים סבר, שמעיקר הדין הלכה כדברי הרדב''ז, ושבמקרה בו ברור שיחללו את השבת, אסור לצאת להפלגה. אמנם, כיוון שיש המתירים הרי שאין למחות במי שמיקל. נמצא שלשיטתו, חייל היודע שבוודאות יקראו לו בשבת, מעיקר הדין אין עליו להגיע לביתו ביום שישי, אך המיקל יש לו על מי לסמוך.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[3]...