'ר' אליעזר הקפר בר' אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ד' מצות, שאין כל העולם כדאי בהן?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות? שנאמר: "ויצא בן האשה הישראלית" להודיע שבחן של ישראל, שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב, ועליהם מפורש בקבלה, שנאמר: "גן נעול אחותי כלה". גן נעול - אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום - אלו הנקבות. ור' נתן אומר: גן נעול - אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום - אלו הארוסות. דבר אחר: גן נעול גל נעול - אלו שתי ביאות. ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר: "ושאלה אשה משכנתה". כבר היה בידם שנים עשר חדש, ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חבירו. ומנין שלא שנו שמם? כשם שמייחסן בירידתן, שנאמר: ראובן שמעון לוי ויהודה, כך מיחסן בעלייתן, שנאמר: "ויתילדו על משפחותם לבית אבותם" וגו', ואומר: "המלאך הגואל אותי". ומנין שלא שנו את לשונם? שנאמר: "כי פי המדבר אליכם". ואומר: "ויאמרו אלקי העברים נקרה עלינו" וגו'. ואומר: "ויבא הפליט ויגד לאברם העברי". מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו ישראל שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות, שנאמר: "והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה", יחד הכתוב מצוה זה ואמרה ענין זה בפני עצמו. ואי זה? זה עבודה זרה' וכו' (מכילתא מסכת דפסחא פרשה ה [שמות יב,ו]). במדרש לקח טוב נאמר: 'והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם. כנגד ד׳ זכיות שבידם: שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם, דכתי׳ "ושאלה אשה משכנתה" (שמות ג כב),  ולא בטלו ברית מילה' (לקח טוב; שמות ו,ו). נאמרו ארבעה דברים, כך שמן הסתם זה אותו דבר, שבשניהם נאמר שלא שנו לשונם, ושלא דיברו לשוה"ר ובכך גילו את סודם שנאמר להם לקחת את ממון מצרים ולצאת בלא חזרה; ומה שלא נחשדו על העריות זהו שלא שינו לבושם – שהיו צנועים בלבושם כחלק מהרחקת יצר העריות, ומה שלא שינו את שמם זהו שהם נקראים כיהודים שזה קשור בברית מילה שאז קוראים לילד בשמו, וכן על שם זה נקראו שם היהודים בשם מולים: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם' וכו' (משנה נדרים ג,יא), כך שזה גילוי של שם שמגדיר כיהודים (שזהו מולים והשם הפרטי כיהודי כגון ראובן). ארבעת הדברים האלו מראים את היותנו יהודים (שיש בנו ארבע מצוות שמראות את מעלתנו בשייכות לקדושה) שלכן ראויים ליגאל מתחת יד מצרים, להתנתק מקשר אליהם ולהיות עבדי ה', לכן היו ארבעה ימים של לקיחת הפסח כחלק מהתרחקות מהע"ז של מצרים, כנגד שאנו עבדי ה' ולא של ע"ז, שזה מתגלה בארבעת הדברים, ולכן כנגד זה ההתרחקות מע"ז של מצרים היתה ארבעה ימים. לכן גם הגאולה נאמרה בארבעה שלבים כמו שאומר המדרש (לקח טוב) כיון שזה בא לבטא את זכויותינו בארבעת הדברים שלכן זכינו ליגאל. את ארבעת לשונות הגאולה מסביר הרמב"ן: '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" - יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם. "והצלתי אתכם מעבודתם" - שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד. "וגאלתי אתכם" - כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר, וטעם בזרוע נטויה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם. "ולקחתי אתכם לי לעם" - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (להלן יט ה) "והייתם לי סגולה"' (רמב"ן; שמות ו,ו). נראה שכנגד שלא שינו לשונם נגאלו שלא יהיה עליהם עבדות מצרים, שזהו כנגד שהנוגש מצווה וצועק (בפיו) על העבד שיעבוד מהר יותר ויתאמץ. גם לשון הקודש היא הלשון בה ה' ברא את העולם, ולכן בזה מתגלה מלכותו, שיש לעבוד אותו ולא את המצרים; וכן זו הלשון בה ה' מצווה את שליחיו הנביאים, שמתנבאים בלשוה"ק, וכן אותנו מצווה בתורה שהיא בלשוה"ק, ולכן זהו ההיפך משעבוד למצרים שהינו שליחי מצרים בעבדות (שהעבד נשלח ע"י אדונו למלאכתו), שאנו ראויים להיות שליחי ה' בעולם, כמו שמתגלה ששפתנו היא לשוה"ק. כנגד שלא החליפו בגדיהם זכו ליגאל שלא נהיה למס, שנמצאים כעין בחירות, אבל בעצם זה שעבוד שקשור בממון, שכך זהו כעין בגד אחר, שנמצא על האדם אבל אינו שלו אלא משועבד לאחר, כעין שממונם משועבד לאחר; וכן בבגד של אחר זה כעין תחפושת, שכך בדומה הנתון לשעבוד מס הוא כאילו בן חורין אבל בעצם הוא בשעבוד, שזה רק תחפושת (וזה כעין עריות, שנשואה למישהו אבל חוטא עם אחר בלי שיראה כלפי חוץ, ולכן בזכות שלא חטאו בעריות זכו שלא להיות למס). כנגד שלא גילו סודם זכו שיצאו לגמרי ממצרים, שזה נעשה יחד עם לקיחת ממון מצרים, "יצאו ברכש גדול" (בראשית טו,יד), שאת זה הסתירו ישראל ממצרים. גם לשוה"ר זהו פגם שהיו ראויים להישאר בגללו בגלות: '"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר", אמר להם: יש ביניכם לשון הרע והיאך אתם ראויין לגאולה?' (תנחומא "שמות" סימן י), לכן הגאולה – היציאה לגמרי ממצרים קשורה במניעת לשוה"ר. גם פרעה הסכים להוציא כי חשב שיחזרו לאחר שלושה ימים, ולכן לאחר ששמע שברחו רדף אחריהם, כך שמה שלא סיפרו לשוה"ר שעומדים לברוח היה בזה חלק ביציאת ממצרים. כנגד שלא ביטלו את ברית המילה זה הראה את מהותינו כנתונים לה', שזה הברית שביננו לה', שאנו עבדיו, ולכן זה קשור למתן תורה שבה קיבלו את תורתו - הוראותיו כיצד עלינו לפעול כרצונו. וזה קשור לכך שלא שינו את שמם, ששם מבטא את המהות של האדם, והתורה היא המהות של בנ"י בעולם לגלות את שם ה' בעולם (גם מהותנו לגילוי שם ה' בעולם זה כרמז על עניין הקשור בשמות [שם ה'], ולכן מתגלה בהקשר של שמות, שלא שינו שמם).