"ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו … ונתתה אתו לפני הפרכת אשר על ארן העדת לפני הכפרת אשר על העדת אשר אועד לך שמה. והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה. ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני ה' לדרתיכם" וגו' (שמות ל,א-ח). נאמר לשים את מזבח הקטורת שיהיה מכוון כנגד ארון הברית: '"לפני הפרכת" - שמא תאמר משוך מכנגד הארון לצפון או לדרום, ת"ל "לפני הכפרת" מכוון כנגד הארון מבחוץ' (רש"י), כך שמשמע שיש קשר ביניהם; וכן נאמר על הקטרת הקטורת שייעשה עם הניקוי (בבוקר) וההדלקה (בין הערבים) של המנורה – כך שמשמע שיש גם קשר ביניהם. בהמשך (פס' י) נאמר על מתן הדמים ביוה"כ שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו (רש"י). לכן נראה שזה מראה על גילוי תורה שיש בקטורת, לכן זה מכוון כנגד ארון הברית שבו התורה (הלוחות), וכן קשור למנורה שמאירה, שהתורה היא "אור" - “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). לכן גם קשור ליוה"כ בו משה הוריד לנו את התורה, ובו מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, תיקון לחטא העגל שפגם במעמד הגדול שהיה במתן תורה שזה היה כמקדש גדול, וזה ע"י קשר לתורה כתיקון לפגם בקבלת התורה. לכן מקטירים פעמיים – בבוקר ובערב, כרמז לתורה שהיא ביום ובלילה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א,ח [וכן: "ושננתם לבניך ודברת בם ... ובשכבך ובקומך" {דברים ו,ז}, שזמן שכיבה בערב וקימה ביום]). (לכן אולי השטן גילה למשה על כוחה של הקטורת במתן תורה [' … מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות. אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ואומר "ויעמוד בין המתים ובין החיים" וגו', אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע?!' {שבת פט,א}], כיון שזה דבר שבשורשו קשור לתורה). אולי לכן יש מעלה בקטורת שהיא באה על שמחה, וכן שבה ירדה שכינה למשכן: '"וקטרת”, אלו ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא: מכל הקורבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקורבנות כולן לצרכיהן של ישראל … אבל הקטרת אינה באה לא על החטא ולא על עוון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, "שמן וקטרת ישמח לב” … אמר רבי יצחק בן אליעזר: תדע לך שנעשה המשכן וכל כליו, ושחט את הקורבנות והקריבו וערך על המזבח, וסדר את השולחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת. מנין? דכתיב: "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו" (שה"ש ד טז)' (תנחומא "תצוה" סימן טו). שזה כנגד התורה שהיא מביאה שמחה: “פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט,ט); והשכינה במשכן שורה מכח הלוחות שבארון הברית שבקה"ק (שהוא כהמשך מעמד מתן תורה, שהשכינה עברה מסיני למשכן, ולכן משם ה' היה מצווה למשה את פרטי התורה במדבר [וכן בפס' כאן מוזכר שה' נועד עם משה - “אשר אועד לך שמה”]), ולכן השכינה שרתה דווקא לאחר הקטורת שהיא גילוי תורה בנו. אולי לכן סממני הקטורת הם 11 כנגד תורה שבכתב שזה חמשה חומשים, ותושב"ע שהיא ששה סדרים, כך שסה"כ יוצא 11: 'ת"ר: פיטום הקטרת: הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעי' של שבעים מנה, מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה, הקושט שנים עשר, קילופה שלשה, וקנמון תשעה' (כריתות ו,א). אולי יש רמז בשמם: 'צרי' לשון יצירה, שבספר בראשית מסופר שה' ברא את העולם. 'ציפורן' מרמז בשם על ציפורן אדם, שנאמר על אדם הראשון שהוא היה מכוסה בעור ציפורן ושרה עליו ענן כבוד עד שחטא: 'מה היה לבושו של אדם הראשון? עור וצפורן וענן כבוד המכסה עליו, וכיון שאכל מפירות האילן נפשט עורו וצפורן מעליו ונסתלקה ענן כבוד מעליו' וכו' (פרקי דר"א, יד). לכן זה מרמז על ספר שמות שבו היה בתחילה גלות ושעבוד קשה (כעין העונש של יסורים ומיתה לאחר חטא עץ הדעת), ואז יצאו ממצרים וקיבלו תורה ובאו לתקן את חטא עץ הדעת (שלכן קודם שחטאו בעגל לא מתו [ע"ז ה,א]) ע"י התורה שהיא גילוי שם ה' ורצונו בעולם, שזהו כחזרה לציפורן וענן הכבוד של קדושה (וכן היו ענני כבוד עם בנ”י). 'חלבנה' מהחלבנה יש ריח רע, אלא שבאה יחד עם השאר: 'א"ר חנא בר בזנא א"ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת' (כריתות ו,ב), כך שזה רומז לספר במדבר שבו מסופר על חטאיהם של ישראל במדבר, אבל בכ"ז מדובר בכלל בנ"י שהם קדושים; ולכן כעין רמז 'חל בן' שחל על בנ"י תמיד שאנו בנים של ה', ולכן יש בנו קדושה בכלל ישראל, ולכן גם הפושעים ראויים להיות בתוך כלל בנ"י [אותיות 'חל הבן', שתמיד חל עלינו השם בנים של ה', וזה מכח ש'חל בנה' שעדיין הפושע שייך לבנ"י – שחל בו שהוא בנה של כנסת ישראל, להבדיל מהמינים שכ"ך פשעו עד שיצאו מכלל בנ"י וכבר לא נקראים בנים] (ומצרפים בתענית שזה על צרה, כעין שהיו במדבר כעונש). 'לבונה' מרמז על ספר ויקרא שהוא ספר קרבנות, ועל המקדש נאמר שהוא לשון לבן: 'והלבנון - זה בית המקדש. (ירמיה כב) "גלעד אמר לי ראש הלבנון”, ואומר (ישעיה י) "והלבנון באדיר יפול”. ולמה נקרא שמו לבנון? שמלבין עונותיהם של ישראל, שנאמר (ישעיה א) "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו"' (ספרי; דברים ג,כה) [ובקרבנות מכפרים על החטאים]. 'מור' מרמז על ספר דברים, שאותו אמר משה רבנו שהוא מורנו, שזהו כרמז מור מלשון אמירה ומורנו. עכשיו מגיע תורה של התושב”ע שהיא ששה: 'אמר ר"ל: מאי דכתיב (ישעיהו לג, ו) "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" וגו'? "אמונת" זה סדר זרעים. "עתיך" זה סדר מועד. "חוסן" זה סדר נשים. "ישועות" זה סדר נזיקין. "חכמת" זה סדר קדשים. "ודעת" זה סדר טהרות' (שבת לא,א). 'סדר זרעים - שעל אמונת האדם סומך להפריש מעשרותיו כראוי. חוסן - לשון יורשין ועל ידי אשה נולדו יורשין. סדר נזיקין - מושיען מזהיר לפרוש מהיזק ומהתחייב ממון. דעת - עדיף מחכמה' (רש"י). 'קציעה' כרמז לסדר זרעים, כרומז בשם לתאנים (קציעות) שזה גידולי קרקע ויש בו את ההלכות שבסדר זרעים. 'שיבולת נרד' מרמז לסדר מועד, שאנו קובעים את המועדים ע"פ חשבון ועדות, וזה חכמה גדולה (שבת עה,א), ולכן מרמז לדעת שקשורה לחיטה (ברכות מ,א), וזהו 'שבולת', ו'נרד' מרמז שה' אומר לבית דינו שיראו מה קבעו ישראל בקביעת ר"ה ('אני ואתם נשאל לבית דין של מטה' [ילקו"ש רמז קצא]), שזהו כעין שאומר להם 'נרד' לשאול מה קבעו ישראל. 'כרכום' מרמז על סדר נשים, שמרמז ל'כרך' שזו עיר גדולה עם חומה, שכך העיר חזקה וזהו כרמז לסדר נשים שבפס' נאמר "חוסן" (חוזק), וכן חוסן מתפרש כירושה (רש"י), שזהו כרמז לנחלה שעוברת בירושה (וכן על נשים נאמר "חכמות נשים בנתה ביתה" וגו' [משלי יד,א], ובעיר יש בתים). [גם אפשר 'כרכום' מלשון עטיפה (כעין גיטין נח,א), שכעין מחברים יחד איש ואשתו]. 'קושט' רומז לסדר נזיקין, שבו דנים בין שני המתדיינים ומוציאים את האמת לאור, שזהו קושט = אמת (משלי כב,כא). 'קלופה' כנגד סדר קדשים, שאותיות ק ו-ח נשמעו דומה קצת, וכך יוצא כעין 'חלופה', כנגד שהקרבנות מחליפים את האדם – שמוקרבים במקום האדם שמביאם. 'קינמון' כנגד סדר טהרות, שקינמון נשמע קצת כמו 'קנאה המון', וקנאה חיובית היא קנאת סופרים שמרבה חכמה: 'קנאת סופרים תרבה חכמה' (ב"ב כב,א), ולכן מרמז לסדר טהרות שבפס' הוא "דעת" שהוא יותר מחכמה (רש"י), כך שכרומז ליותר מחכמה רגילה, כעין כרמז שמרבה חכמה יותר מהרגיל. אולי קינמון (עם שיכול אותיות) נשמע כעין 'ניקה המון', שבטהרה מנקה את גופו ורוחניותו; וכן 'נקיות מביאה לידי טהרה, דכתיב (ויקרא יב) "וכפר עליה הכהן וטהרה"' (יר' שקלים ג,ג), ולכן המון נקיות מביא לידי טהרה – שזהו רומז לסדר טהרות (ולגרסת הבבלי [ע”ז כ,ב] שנקיות מביאה לפרישות וזה מביא לטהרה, נקיות זה נקי מחטא, ופרישות זה שמחמיר ופורש גם מדבר המותר [רש”י], כך שזה כעין עוד יותר נקי, וזהו המון נקי, שזה מביא לטהרה).