מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת מקץ

בראשית מא,א: וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר: מה הכוונה 'על היאור', והרי כאשר פרעה מספר את החלום ליוסף הוא אומר: הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר (יז)? רש"ר הירש: "אינו מציין עמידה ממשית על גבי דבר מסוים ... עומד ליד היאור, שקוע במחשבותיו ... אשר שטף מימיו בעלייתו על גדותיו קבע את פוריות ארצו והצלחתה ... הנילוס משפיע את ברכתו פעם אחת בשנה, הרי נאמר כאן באופן ישיר ששבע הפרות מייצגות שבע שנים, והוא הדין לעניין שבע השיבולים ... הפרות והתבואה הן מתנות היאור. ובנוסף, כאשר הפרות הטובות עלו מן היאור, הן מצאו מרעה ... אך כאשר עלו הפרות הרעות, חזרו הטובות ועמדו על שפת היאור, מכיוון שכבר כילו כל המרעה, הפרות הרעות לא היו חיות טרף ... הן לא היו אוכלות את הפרות הטובות מתוך רעב, אילו היו אלה (הטובות) משאירות להן מעט מרעה באחו. כך נתנת כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל בשני השבע. נמצא שכל פתרון החלום כלול כבר בחלום עצמו".

מא,לג: וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם: מדוע קודם 'נבון' ואחר כך 'חכם', הרי בדרך כלל זה הפוך? רש"ר הירש: "החכם קולט כל מה שלפניו ... מי שלומד את המהות והתכלית ... משום כך החכמה העליונה ביותר היא חכמת התורה  ... (הנבון) הבחנה 'בין' דברים ... היכולת להסיק מסקנות הגיוניות ... כאן התנאים הנתונים היו ברורים לחלוטין, מה שנצרך לברר הוא באילו אמצעים יש לנקוט במצב כזה ... היה צורך תחילה בנבון, ולאחר מכן את המסקנה שהוסקה על ידי ה'בינה' – יש להוציא לפועל ב'חוכמה'".

מא,מ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי: מה הכוונה ב'על פיך ישק', הרי נשיקה על פה אינה סימן של הכנעה? רש"ר הירש: "משמעות אחרת של 'נשק', דהיינו להתחמש בכלי זיין ... על פי דבריך יחמשו עמי את עצמם נגד האויב הקרב ובא – הרעב".

מא,נא: וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי: מה הכוונה במילה 'נשני'? רש"ר הירש: "אלוקים הפך את אסוני ואת משפחתי להיות הנושים שלי. את מה שנראה לי עד כה כאסון והתעללות, הפך אלוקים להיות כלי שרת היוצר את אושרי, כך שמצאתי את עצמי חב חוב גדול לצרותיי ולמשפחתי". יוסף חש חוב לפרנס את אביו ואחיו בעת צרתם.

מב,ט: וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף--אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם: מדוע לא גילה יוסף לאחיו מיד שהוא יוסף? רש"ר הירש: "שיעלה בידו לשנות את דעתו על אחיו, אך מעל הכל, שאחיו ישנו דעתם עליו. רגשותיהם זה כלפי זה חייבים להשתנות לחלוטין כדי שיוכלו להתקיים ביניהם יחסים אהובים וקרובים ... היה אם כן צורך להעמיד את אחיו במבחן, בכדי לראות האם יהיו מסוגלים שוב ליטול בן מאביהם, והפעם מסיבות הכרחיות שיש בהן ממש ... נחוץ ביותר שהאחים יבואו להכיר את אופיו האמיתי של יוסף ... ברגע שיתוודע אליהם כאחיהם יוסף, יוסר העיוורון מעיניהם, ויהיה גם ביד יוסף וגם ביד אחיו למחוק כליל את העבר. רק כך יוכל יוסף לקוות לחזור באמת כבן לאביו וכאח לבני אביו".

מג,ו: וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי--לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח: מדוע כאן נזכר שמו 'ישראל' ומתי נקרא 'יעקב'? רש"ר הירש: "מאז אבדן יוסף הוא נזכר תמיד 'יעקב', מציין את מצב הרוח המדוכא, בו חש אדם כושל התלוי באחרים ... אולם היהודי האמיתי חש מדוכא רק כל עוד אינו יודע מה הוא חייב לעשות ... ברגע שמתברר לו ההכרח הגמור לכך, והוא מגיע להכרה שחיי בנימין יהיו בסכנה בין אם יילך עם אחיו ובין אם יישאר בבית, מתיישב ומתחזק יעקב בתוככי עצמו והופך ל'ישראל'. משעה שהיהודי מכיר שאין כוח אנושי היכול לעזור לו, הוא אומר לעצמו ... מה שכבד עליך מדי לשאת לבדך, תגולל על ה' ... ומשום כך אין לישראל שום תלונה נוספת ... יהודה פונה אל 'ישראל אביו' (ח), כל עוד לא ראה אביו את הכרח הגמור שבדבר (שילוח בנימין), לא הבטיח יהודה כל הבטחה".

מג,ל: וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת: מהו 'נכמרו'? רש"ר הירש: "'כמר' – התעוררות רגשות עזים ... 'כומר' – כהן לעבודה זרה ... הכהן היהודי אינו תלוי במסירות נלהבת וברגש ... המקדש היהודי פונה בעיקר אל השכל. 'להתפלל' פירושו לתקן את שיפוטו של האדם ... ואת חובותיו. (ואילו) הרגשות – זולים הם מאוד. אדם יכול לבכות כאוות נפשו לפני האלוקים בתפילה, ולאחר מכן לקום ולהיות לא יותר טוב ממה שהיה! הכומר סומך על התלהבות הרגשות".

שבת שלום, שבת של הגשמת חלומותינו, בינה וחכמה, התחמשות באהבת ה' ואדם, סמיכה מוחלטת על ה' גם בעת צרה, עבודת ה' בשכל וברגש, והוכחה מוחצת לניצחון מוחץ על אויבינו, אורן.