'מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). חנוכה חל מכ"ה כסלו בשל שאז מצאו פך שמן קטן והדליקו בו ונעשה נס המנורה. מדוע התגלגל דבר זה דווקא ליום זה? אומר המדרש שזה תשלום ליום הזה, בשל שבתאריך זה גמרו את מלאכת המשכן, אבל לא הקימו אותו עד ניסן, ולכן ה' שילם ליום זה בחנוכה: 'א"ר חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן”. והיו ישראל ממלמלין על משה לומר: למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב "לושי ועשי עוגות", ואמרו לו "שוב אשוב אליך”. ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי' וכו' (ילקו"ש נ"ך רמז קפד). אולי אפשר לתת רמזים בתאריך הזה שלכן ה' גלגל את זמן חנוכה ליום זה, כיון שמרמז על עניינו. אולי כסלו זהו החודש השלישי מתשרי – ר"ה שהוא זמן של גילוי מלכות ה', ומלכות ה' מתגלה ביותר במקדש, ולכן כעין בחודש השלישי ממנו יש רמז למקדש השלישי העתידי שיבנה ע"י הקב"ה ויהיה מושלם במעלתו, ואז תהיה מלכות ה' שלמה. לכן כסלו זכה שתסתיים בו מלאכת המשכן כעין שבו ראוי לגלות את מלכות ה' השלמה כבית השלישי; אולם עדיין לא הגיע הזמן לכך ולכן נדחה לניסן זמן הולדת יצחק כרמז שצריך לחבר אליו את מעלת יצחק שהוא יעשה כעין חסד איתנו כבניו (ולכן הלימוד ראיה להולדת יצחק הוא מהחסד שעשה אברהם, שאמר לשרה לאפות עוגות בשביל האורחים, ושאמרו שיוולד לה בן, כך שכעין מרמז בעומקו יחד עם זה [על גבי הלימוד של הזמנים] על עניין החסד שיתגלה ביצחק אבינו וקשור בבניו), שזהו לעתיד לבא כשיפעל להבאת הגאולה: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מ"ד (ישעיה סג, טז) "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"? לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר: לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין. דל כ"ה דלילותא, פשו להו כ"ה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם, מוטב; ואם לאו, פלגא עלי ופלגא עליך. ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך' וכו' (שבת פט,ב). הרי שיצחק עושה עמנו חסד כשה' בא אליו בטענה שאנו בניו (שעונה לה' לזכותנו, ואף מוכן לקחת על עצמו), וכך מביא את הגאולה. ממילא ע"י חיבור המשכן ליצחק (שמגלה כח להבאת העתיד לבא) נעשה כעין קשר למקדש העליון השלם העתידי (שבשמים וירד בעתיד), ולכן נדחה לניסן חודש הולדת יצחק שאז מתגלה בעולם עניינו (שהרי אז נולד – מתגלה בעולם) בקישור לעתיד וממילא זהו כח חשוב במשכן. לכן כיון שנדחה מכסלו שהוא החודש השלישי כרומז למלכות ה' שבבית השלישי, אז ה' בא לשלם לכסלו קשר למקדש בזמן חנוכה, כיון שחנוכה מקשר להכנה למקדש העתידי, שלכן נקרא שמו חנוכה (ע"פ הבני יששכר) ע"ש חינוך לעתיד, ולכן בו מתגלה טהרת המקדש שבחנוכה כעין המקדש העתידי השלם במעלתו (כמו שנגמרה מלאכת המשכן בזמן זה בשל היותו מרמז להכנה למקדש העתידי). וזה בכ"ה בחודש, ש'כה' פרושו 'כך', שזה מרמז שכך יהיה במקדש השלישי, אבל בשלמות, שהמשכן והמקדשים הם דימוי לו וקשורים אליו (שביהמק”ד של מטה מכוון כנגד של מעלה). אולי גם חנוכה נעשה ע"י מסירות הנפש של החשמונאים הכהנים, ולכן החודש השלישי (שבבית שני החלו למנות את תשרי כחודש הראשון, ע”פ שיטת העיקרים [ג,טז]; ובכ”א יש בו עניין של חודש שלישי מר”ה שהוא תחילת שנה. או כרמז שפועל במסירות נפש ולכן יש קשר למה שנידון בר”ה שיקרה לו כשיסכן) מרמז על לוי שהוא הבן השלישי של יעקב, שעכשיו הוא הפועל ומשפיע. אולי גם העולם עומד על שלושה רגלים: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). לכן תורה וחסד פעלו, אמנם בהחבא ובמסתרים, אבל נעשו, שלא כמו עבודת הקרבנות שפסקה; לכן עכשיו שחזרה העבודה למקדש זהו כעין שחזרה הרגל השלישית, ולכן זה מתגלה בחודש השלישי לדין העולם (שזהו כנגד שלושת הרגלים שעליהם העולם עומד וקיים ע"פ דין). בנוסף, יון זהו הגלות השלישית (בבל, פרס ומדי, יון ורומא) ולכן נרמז על החודש השלישי כרמז שעכשיו אנו מתחדשים ויוצאים מהגלות השלישית שהינו בה, שהיא גלות יון; שזהו רמז בחודשים כמו שרומזים התחדשות החודשים בר”ח על התחדשות ישראל: 'רבן גמליאל אומר: כמו ראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעה"ז, כך יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעה"ב' וכו' (פרקי דר"א, נא), שכך חודש שלישי רומז להתחדשות ויציאה מהגלות השלישית; וכן זה היה נגד בני יון, שהם צאצאי יפת שמוזכר השלישי בבני נח. כמו כן החשמונאים הם כעין המלכות השלישית שהוקמה, לאחר שקודם היו מלכות בית דוד ומלכות בית ישראל (יוסף). אולי גם עניין חנוכה מתגלה בנס המנורה שדלקה, שכך האירה במקדש בקודש (=בהיכל), וזה מזכיר את עניין חנוכה, שהוא תיקון למעשה היוונים שטימאו את ישראל וזה גם נרמז בטמאם את השמנים שהיכל, שכך כשגברו החשמונאים וניצחום זה בא יחד עם מציאת שמן טהור בהיכל (שזה נרמז בברייתא בגמ': 'שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול', שהניצחון על היוונים בא יחד עם גילוי שמן טהור היפך ממה שהיוונים טימאו). לכן הארת ההיכל יש בה משום רמז לניצחון החשמונאים והארת אור הקדושה בעולם; לכן זה בחודש השלישי כרמז להארה שהיתה בקודש (בהיכל) ששם יש שלושה כלים (אולי זה קשור עם רגלי העולם שכעין נרמזים בכלים, שבשולחן יש לחם ולכן רומז למעשי החסד שנותנים אוכל לעני, מזבח הזהב זהו עבודת הקרבנות שמקריבים בו, והמנורה כנגד התורה: “נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג], והנר המערבי מכוון לקה”ק שם הארון. שכך מקדש את כל העולם משורשו [רגליו]). עוד אפשר שמגלות בבל מנו את החודשים (כמונו) בשמותם הבבלים (יר' ר"ה א,ב) ולכן אז מתגלה תשרי בעיני האנשים כחודש הראשון כיון שלא קוראים ע"פ המספרים שמניסן, ולכן יש יותר התמקדות ע"י האדם בר"ה כתחילת השנה (ובוודאי ע”פ שיטת העיקרים שבבית שני החלו למנות את החודשים מתשרי). לכן אז שהיה ביטול מלכות יון וחזרה לתורה ומצוותיה, זה התגלה בעולם כעין גילוי של מתן תורה שהיה "בחודש השלישי", שכאן החודש השלישי התגלה בכסלו. בנוסף, אפשר שכסלו הוא החודש התשיעי ע"פ החודשים שמתחילים בניסן (שבו נגאלו ממצרים ולכן מסמל את היציאה מגלות), כרמז שהיונים גזרו שלא למול כיון שראו בזה השחתה של הגוף המושלם לשיטתם – שהוא כמו בלידתו (להבדיל מאתנו שרואים בגוף הנולד חסרון עד שימול ויסיר את חרפת המילה מעליו); לכן זה נרמז בחודש התשיעי כרמז לגוף בלידתו, שזה לאחר תשעה חודשי היריון. שבחנוכה התבטלה גלות יון שפארה את הגוף הנולד, ולכן זה תשעה חודשים, ונמנה מניסן שהוא גילוי ליציאה מגלות, שכך רומז שזה מניין הקשור ליציאה מגלות יון. אולי גם גלות מצרים היא השורש לכל ארבעת הגלויות, ומכת מצרים התשיעית היתה מכת חושך, שזה מרמז למלכות יון שמתגלה כחושך: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). שכך (בגילוי של גאולה שלכן מתחיל בחודשים בניסן בו נגאלנו ממצרים,) בחודש התשיעי יצאנו מגלות יון כנגד המכה התשיעית שהיא חושך שמזכיר את יון, והמכות נעשו ע”מ לבטל את גלות מצרים, ולכן מרמז במכה התשיעית על ביטול גלות יון; בנוסף, במכת חושך מתו מי שפרשו מבנ”י (תנחומא “בשלח” סימן א), שכך גם הרגו הרבה מתיוונים שפרשו מבנ”י ועברו לתרבות יוון. חנוכה נעשה בתאריך כ”ה בחודש, אולי כרמז לנס המנורה שהדליקו נרות ונעשה בהם נס (וזה גם מרמז על הארת אור הקדושה ע”י החשמונאים כהיפך מהחושך של יון), ש'נר' (250) בגימטריה קטנה זה 'כה' (25). ועוד שנבואת הנביאים זה ב”כה” (ספרי; במדבר ל,ב), והם מביאים את דבר ה'; בחנוכה נס המנורה גילה שה' הוא שעזרנו במלחמה (כמו שאומר המהר”ל שחנוכה נקבע על נס הנצחון, והמנורה באה לבטא ולהוכיח לכולם שנס הניצחון זה מהקב”ה), וכן שה' מרוצה במעשינו (שלכן עזר לנו בנס שידלק בשמן טהור אע"פ שיכלו להדליק בשמן טמא כיון שטומאה הותרה בציבור, כיון שבא להראות שמרוצה במעשינו ולכן עוזר לנו לעשיה מהודרת), ולכן זה כעין נבואה שמתגלה במציאות גילוי דבר ה', ולכן זה מתגלה בכעין נבואה - “כה”. בנוסף חנוכה זה חינוך לעתיד, לקראת הגאולה; לכן זה כעין שלב לפני הגאולה והעתיד לבא, שלעתיד לבא יהיה שם ה' נקרא כמות שהוא – ככתבו (פסחים נ,א), ולכן זהו רמז ששם הויה בגיטריה זהו 26 ולכן שלב לפניו זהו 25 = כה. כמו"כ בדומה, החשמונאים לקחו על עצמם במסירות נפש להחזירנו לעבודת ה', ששמו יקדש בעולם, כך ששם ה' עומד על גבם, ולכן זהו 'כה', כרמז שמעליו זהו 26 שזהו (גימטריה של) שם הויה.