"וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי” (בראשית כח,טז). '"וייקץ יעקב משנתו" (בראשית כח, טז), רבי יוחנן אמר: ממשנתו' (ב"ר סט,ז). מה בא ר"י ללמדנו? בפשטות בא לזרזנו כעין שנלמד ממעשה יעקב, שכדי שיקום מתוך חלום של לימוד תורה יש ללמוד תורה כמה שאפשר במשך היום (שזה יעסיקהו ולכן ימשך אחרי זה בחלום, כיון שאדם חולם על מה שעבר עליו ביום: 'אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב, כט) "אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו"; ואיבעית אימא מהכא: (דניאל ב, ל) "ורעיוני לבבך תנדע"' [ברכות נה,ב]. וכן הביא בעה”ט: 'משנתו - קרי ביה ממשנתו, מתוך שהוא הוגה בתורה ביום גם בלילה לא שכב לבו מלהגות בה בחלומו'), וכן לקראת השינה ללמוד ולהרדם מתוך דברי תורה, שכך עשה יעקב, ולכן שנתו קשורה במשנתו. או שבא ר"י להוסיף שיעקב לא סתם ישן שינה אלא שינה שקשורה ללימוד; שזה בא להשלים על גבי מה שנאמר קודם שכאן ישן וקודם לא בשל לימוד תורה: "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא”, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה טָמוּן בְּבֵית עֵבֶר לֹא שָׁכָב. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: כָּאן שָׁכַב, אֲבָל כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁעָמַד בְּבֵיתוֹ שֶׁל לָבָן לֹא שָׁכָב, וּמָה הָיָה אוֹמֵר? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים, מַאי טַעְמֵיהּ? (תהלים קכד, א) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל”, יִשְׂרָאֵל סָבָא. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר: כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה אוֹמֵר, מַה טַּעַם (תהלים כב, ד): "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל”, יִשְׂרָאֵל סָבָא' (ב"ר סח,יא). כיון שהפס' מרמז שכאן ישן ואילו לפני לא ישן (כי למד בבית מדרשו של עבר), ואחרי לא ישן (שהיה מרבה בתהלים בבית לבן), אז היתי חושב שכאן לקח לעצמו מנוחה להרגע – לכן בא ר"י והדגיש שגם כאן ישן מתוך דברי תורה – מתוך משנתו, שלא פסק מת”ת. אולי בא ר"י ללמדנו שהחלום הזה הוא נבואה שהתגלתה מתוך משנתו, שכיון שהלך לישון מתוך לימודו אז בנבואה התגלה כנגדו בצורה של לימוד תורה שזהו הסולם שמרמז על תורה. שכיון שעכשיו הולך להקים את עם ישראל אז מחבר זאת ללימוד משנה שהיא התושב"ע, שזהו החלק שמתגלה דרכנו בתורה (בהעברתה בע"פ ובלימוד בי"ג מידות וסברות), כדי להכין כראוי את הקמת בנ"י עכשיו, שבנ"י מחוברים עם התורה, שהיא מהותנו הפנימית, לכן זה מתגלה ביציאתנו ממצרים כעם שמיד מקבלים תורה כהוראות כיצד להתנהג כעם ה'. לכן זה נעשה ע"י יעקב בכוונתו בלימוד תורה כאן, וכך התגלה כנגדו בחלום על הסולם שמרמז על מתן תורה: 'רַבָּנָן פָּתְרִין לֵיהּ בְּסִינַי: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם”, זֶה סִינַי. "מֻצָּב אַרְצָה" (שמות יט, יז): "וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר”. "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה" (דברים ד, יא): "וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם”. דָּבָר אַחֵר: "וְהִנֵּה סֻלָּם”, זֶה סִינַי, אוֹתִיּוֹת דְּדֵין הוּא אוֹתִיּוֹת דְּדֵין. "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים”, עַל שֵׁם (תהלים סח, יח): "רֶכֶב אֱלֹקים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן”, וְלָמַדְנוּ לַנְּבִיאִים שֶׁנִּקְרְאוּ מַלְאָכִים, דִּכְתִיב (חגי א, יג): "וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה' לָעָם”. "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים”, זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן. "עֹלִים" (שמות יט, ג): "וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקים”. "וְיֹרְדִים”, זֶה משֶׁה (שמות יט, יד): "וַיֵּרֶד משֶׁה”. "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (שמות יט, כ): "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר"' (שם,יב). אולי גם ע"י התורה אנו מתקנים את העולם, מקדשים את העולם להיות מקום לשכינת ה' (מעין דוגמת המקדש), לכן לקראת הקמת עם ישראל בא יעקב לחבר לתורה (לתורה שלמד בבית יצחק אביו ובבית מדרשו של עבר) ולכן קודם היה בבית מדרשו של עבר י"ד שנה כדי להתכונן לכך (אולי הרגיש ברוה"ק שהקמת ישראל קשורה בי"ד שנה, שזה הזמן שהתחייב לעבוד בשביל רחל ולאה), ועכשיו היה בצורת שליחות להקמת ישראל יחד עם התורה כדי לתקן את העולם (ולכן נרמז בסולם ובחלום על סיני), לכן החלום מרמז על תיקון העולם, שזהו ברמז למשכן (שהמשכן 'שקול כנגד בריאת העולם', שיש דברים שמקשרים בין שניהם [תנחומא "פקודי" סימן ב], שהוא שיא בתיקון העולם – שיא בהבאת השכינה): 'תָּנֵי בַּר קַפָּרָא: לֵית חֲלוֹם שֶׁאֵין לוֹ פִּתְרוֹן. "וְהִנֵּה סֻלָּם”, זֶה הַכֶּבֶשׁ. "מֻצָּב אַרְצָה”, זֶה מִזְבֵּחַ (שמות כ, כד): "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי”; "וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה”, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁרֵיחָן עוֹלֶה לַשָּׁמַיִם. "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקים”, אֵלּוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. "עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”, שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בַּכֶּבֶשׁ. (בראשית כח, יג) "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו”, (עמוס ט, א) "רָאִיתִי אֶת ה' נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ"' (ב"ר שם). אולי בא ר"י לדרוש שאצל יעקב התגלתה שכינה, כמו שממשיך המדרש לאחר דברי ר”י: '"ויאמר אכן יש ה' במקום הזה" - אכן השכינה שרויה במקום הזה, ולא הייתי יודע' (ב”ר סט,ז), בא ר”י ומרמז מניין באה השכינה - שזה מכח לימודו, שהשכינה שורה מתוך דברי תורה, כמו שנאמר במשנה: 'רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם … ומנין אפילו אחד? שנאמר (שמות כ) "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך”' (אבות ג,ו). שכך דרש שמכח שישן מתוך דברי תורה זכה להשראת שכינה, שזהו "וייקץ יעקב משנתו" שרומז על משנתו, שלכן זכה להשראת שכינה כמו שאומר "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה" שזהו שהשכינה שרויה כאן (אמנם המקום קדוש, אולם כאן זה לפני שהתקדש מקום המקדש, כך שהגילוי שכינה נעשה ע”י לימוד תורה שאז התחבר למקום שראוי בו גילוי שכינה). אולי בא ר"י לרמז שיעקב התכונן לרדת לחו"ל, ולכן חיבר זאת ללימוד תורה כדי שהשכינה תעזור לו בגלות, שהשכינה בגלות מתגלה בביה"כ וביהמ"ד (אולי לכן דרשו שיעקב תיקן תפילת ערבית מהפס' שכאן: 'יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"' [ברכות כו,ב]. כיון שזה בא לחבר גם לביה"כ. אולי גם הלימוד הוא מהפס' בירמיהו שקשור לגלות, כרמז שכאן אצל יעקב התגלה על התפילה בשל הקשר לירידה לגלות): 'תניא ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר (שמואל א ב, כז) "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים" וגו'. גלו לבבל שכינה עמהן, שנאמר (ישעיהו מג, יד) "למענכם שלחתי בבלה" … בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא … (יחזקאל יא, טז) "ואהי להם למקדש מעט" אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ור"א אמר: זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב (תהלים צ, א) "ה' מעון אתה היית לנו"? אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות' וכו' (מגילה כט,א). אמנם בפשטות נראה שבא ר"י ללמד שכל הברכות שנאמרו ליעקב זה בזכות היותו מחובר לתורה, שזהו שמיד לאחר מה שה' אומר לו בחלומו הוא מתעורר ואז נאמר "וייקץ יעקב משנתו" (וזהו כעין הנאמר בתורה שנזכה לכל הברכות ע”י לימוד תורה בעמל ושמירת המצוות: ' … "אם בחקתי תלכו" להיות עמלים בתורה' [ספרא; ויקרא כו,ג]). אולי גם בא ר"י לומר ברמז בפס' שיעקב אומר שכאן זהו מקום השכינה, שלעתיד יקום כאן המקדש (וכך ממשיך המדרש לאחר דברי ר”י להסביר על מקום הסולם והמקדש), ועיקר המקדש זהו קה"ק שם הארון עם הלוחות, כך ששורש המקדש זהו התורה; לכן דרש ר"י על לימוד תורה בחלומו – כאומר שהחלום שבגללו הבין שזהו מקום המקדש הוא קשור לתורה (כך שיש קשר בין שניהם), כעין רמז שמכח התורה מתגלה ועומד בית המקדש. וראיתי שהסביר מרן הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל ('אביהם של ישראל' בפרשתנו), שבא ר"י ללמד שמתוך חיבורו לתורה זכה יעקב לנבואה גדולה (כמו שאמר ר"י [ברכות נה] שאם קם משינה עם פס' זהו נבואה), ולשמירה גדולה.