"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים" (בראשית כה,כז). ' ... אף יעקב יצא מהול, שנאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים"' (אדר"נ ב,ה). התורה רמזה שיעקב נולד מהול, מה העניין בזה, למה צריך לומר זאת? אולי יש בזה כדי ללמד שיעקב היה שלם מבטן, שלא כמו אצל אברהם שיצא ממנו ישמעאל, ויצחק שיצא ממנו עשו, יעקב היה שלם לגמרי ולכן כל בניו יצאו בנ"י, שמתחילה נועד כולו להקמת בנ"י. אברהם מל עצמו וכן יצחק נימול, כביטוי לחיבור לה', אבל זה לא מלידתם כרמז שיצא מהם גם חלק רע; אמנם הם לא נחשבים כהמשך האבות אבל בכ"ז בפועל יצאו מהם. לכן יעקב נולד מהול כרמז שהוא בנ”י בשלמות (שבנ”י מסומלים בברית המילה), והוא בכיר האבות. (אמנם לפי זה יש למצוא בכל אחד מהאנשים הרבים המנויים באדר"נ מה המיוחד בכל אחד. אמנם בפשט יודעים ישר אצל כמה מהם שהם מיוחדים כראשים להמשך חיבור לה', ולכן כך גם יש ללמד על כל השאר. אדם הראשון היה יציר ה' ישירות, והיה אמור להמשיך את הדרך אחריו איך להתנהג כרצון ה'. שת לא חטא ברצח כקין, והוא המשיך את הדורות החיוביים בעולם: 'רבי ישמעאל אומר: משת עלו ונתיחסו כל הבריות, וכל דורות הצדיקים, ומקין עלו ונתיחסו כל דורות הרשעים, הפושעים והמורדים שמרדו במקום' וכו' [פרקי דר"א, כב]. נח מצא חן בעיני ה', והעמיד את הדורות המתוקנים יחסית לאחר המבול. שם היה ראש הישיבה הראשון [ישיבת שם ועבר]. יעקב היה בכיר האבות, ורק בנ"י יצאו ממנו. יוסף היה עיקר תורתו של יעקב [ב"ר פד,ח], ואף היה כעין המלך הראשון בבנ"י – שמלך במצרים [ולעתיד יצא ממנו משיח בן יוסף], וגם הוא שטנו של עשו וכעין בזכותו באו כל השבטים [ב"ר פד,ה]. משה מסר את התורה לישראל. בלעם הרשע היה הנביא הגדול של האומות, והיה כעין משה בנביאות [ספרי; דברים לד,י], שהיה צריך לתקן את הגוים ללכת אחר ה', שהועמד כעין כנגד משה בגוים [תנחומא “בלק” סימן א] אלא שהוא חטא... . שמואל היה שקול כמשה ואהרן [ברכות לא,ב], והוא העמיד את המלכות בישראל [את שאול שהיה צריך למחות את עמלק, ואת דוד שממנו המשיח]. דוד ממנו עיקר מלכות ישראל - מלכות בית דוד, ולעתיד יעמוד ממנו משיח בן דוד. ירמיהו הוא הנביא שהזהיר וכן היה בחורבן הבית. זרובבל היה המנהיג בחזרת גלות בבל. איוב הוא הדוגמה לדורות לעמידה ביסורים). אולי התורה באה לרמז בהיותו מהול מלידה שבטבעו לא היה כלל בעל תאוה, שהברית מביאה להורדת המשיכה בתאות הערוה, ולכן בכך שהתורה רמזה שנולד מהול באה לומר שבטבעו היה כזה (אמנם גם על בלעם נאמר שנולד מהול ובכ"ז היה בא על אתונו... בכ"ז נראה שהתורה רמזה שנולד מהול שהיה בטבעו צד חיובי, אלא שהוא השחית את דרכו. לכן למדים זאת ממה שנאמר שהיה נביא לומר שהיה בו צד עקרוני של קרבה לקודש שלכן נולד מהול). שזה כעין הדגשה כדי לומר שאע"פ שיעקב נשא ארבע נשים, בכ"ז לא היה בכך שום טיפת תאוה גשמית, אלא הכל לשם ה' – לשם הקמת בנ"י. אולי גם נרמז בזה שהוא התיקון לחטא אדם הראשון, כמייצג את בנ"י מתקני העולם (אמנם כל האבות הם אבות בנ"י, אבל יעקב נחשב בכיר האבות, וכן ממנו יצאו בנ”י ממש – שנים עשר בני יעקב – ראשי השבטים, ובלי חלק רע) שאדם הראשון חטא שאכל מעץ הדעת והביא תאוה לעולם, ובפרט תאות הערוה (שהיא התאוה הכי חזקה, וכן זה מפורש שהתבייש בשל היותו ערום), שזהו שנולד מהול אלא שהוא חטא, שהיה מושך בערלתו, כביטול להולדתו מהול לפני החטא: ' … רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כתיב הכא (הושע ו, ז) "והמה כאדם עברו ברית", וכתיב התם (בראשית יז, יד) "את בריתי הפר"' (סנהדרין לח,ב). בא יעקב שממנו בנ"י ונולד מהול כעין תחליף ותיקון לאדם הראשון, שבא כדי לתקן את העולם. (לכן בהמשך למדים שיוסף נלמד שהיה מהול מיעקב: 'אף יוסף יצא מהול, שנאמר (בראשית לז) "אלה תולדות יעקב יוסף", והלא אין ראוי לומר אלא אלה תולדות יעקב ראובן. ומה תלמוד לומר יוסף? אלא, כשם שיצא יעקב מהול, כך יצא יוסף מהול' [אדר"נ שם]. שיוסף גילה על יעקב שמטרתו זה תיקון כל העולם, ולכן זה התגלה ביוסף שהוא כעין יעקב; ויוסף מלך על הגוים – על מצרים [והיא היתה האימפריה ששלטה בעולם], וחייב אותם למול [תנחומא "מקץ" סימן ז], כרמז שאנו באים לתקן את כל העולם כולו). (גם דרשו [בסנהדרין שם] מאותו פס' בהושע שאדם הראשון היה כופר בעיקר, שזה אותו עקרון של מושך בעורלתו, שהמשיכה באה לבטא כפירה בחיבור לה', ואנו בנ"י ההיפך מכך, באים לגלות את שם ה' בעולם, ולכן יש בנו את ברית המילה וזה מהותי בנו עד שאנו נקראים מולים [משנה נדרים ג,יא]). אולי יש חשיבות ללמד שהיה מהול שזה מרמז שהוא ביטוי לבנ"י, וגילוי של תורה (כשם שמשה נולד מהול), שזהו "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים"; ' … "יודע ציד" - לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: אבא, היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. "איש שדה" – כמשמעו: אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. "תם" - אינו בקי בכל אלה אלא כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. "ישב אהלים" - אהלו של שם ואהלו של עבר' (רש"י [ע"פ חז"ל]). שלכאורה בפשטות איש שדה זה יוצא לצוד (וכפשט בפס' הבא שיצחק אהבו כי ידע לצוד; אמנם גם שם חז”ל דרשו שזה שרימהו בפיו), שהוא פעלתן, לעומת יושב אהלים שהוא בטלן, ואילו חכמים למדו ההיפך, שעשו 'אדם בטל', ויעקב יושב אהלים זה יושב בביהמ"ד. אין זה רק כי רוצים להראות שעשו היה הרע ויעקב הצדיק, אלא למדו זאת מכך ש"תם" מברר שנולד מהול, שנרמז מהשמים שהוא נועד לקדש את העולם (וכמו שנאמר לרבקה מראש, רק שלא נאמר מי מביניהם כך ומי כך), לכן מלמד על כל שאר הפס' שבו נאמר "איש תם יושב אהלים" שהכוונה שמקדש את העולם ע"י ישיבתו באהל, שזהו שהיה יושב בביהמ"ד, וכן תם שאינו בקיא לרמות – כיון שהוא קדוש ולכן מרוחק מרמאות; וממילא מה שנאמר על עשו זה ההיפך מכך, שהוא רמאי שזהו "יודע ציד", ושהוא "איש שדה" שהוא בטלן, שמסתובב בשדה משעמום ופוגם בעולם – שיורה סתם בחיות.