"ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו" (בראשית כה,יז). אצל שרה נאמר "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (שם כג,א). ומכך שנמנה כל מספר לעצמו למדו חז"ל: '"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה" (תהלים לז, יח): "יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה". כשם שהן תמימים כך שנותם תמימים: בת כ' כבת ז' לנוי, בת ק' כבת עשרים שנה לחטא. ד"א: "יודע ה' ימי תמימים" זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, א"ר יוחנן: כהדא עגלתא תמימה. "וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה" שנאמר "ויהיו חיי שרה", מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה? לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא' (ב"ר נח,א). וכך הביא רש"י: '"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" - לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל? לומר לך: שכל אחד נדרש לעצמו; בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי. "שני חיי שרה" - כלן שוין לטובה' (רש"י בפס'). אמנם הרמב"ן חלק על דרך הלימוד שהבין רש"י במדרש בשל שגם אצל ישמעאל כך נאמר, ולכן למד זאת מהריבוי שבסיום הפס': '"מאה שנה ועשרים שנה" - לשון רש"י: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו: בת מאה כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי. וכן כתב בשני חיי אברהם (להלן כה ז). ואין מדרשו זה נכון, שהרי בשני חיי ישמעאל (שם פסוק יז) נאמר כשני חיי אברהם בשוה, ולא היו שוים בטובה, אבל היה מתחלה רשע ועשה תשובה בסוף. ועוד כי שנה שנה לחלק משמע ואיננו נדרש להשוותן, אבל "שנה שנה ושנים" דרך הלשון הוא. ומה שאמרו בבראשית רבה (נח א) בת מאה כבת עשרים לחטא, לא דרשו כן אלא מיתור הלשון שחזר ואמר "שני חיי שרה" שכללן והשוה אותן, ולא ידרשו כן באברהם' (רמב"ן בפס'). אמנם קושיית הרמב"ן חזקה, אולם מפשט לשון המדרש משמע שלמדו זאת ממה שנאמר בשנים ולא בשל מה שנאמר אח"כ; וכן מה שמביא המדרש בסוף מה בא "שני חיי שרה" ללמדנו, משמע שאין זה הסיבה ללימוד שקודם, אחרת לא היה צריך לשאול מה בא ללמד, שהרי זה מובן ממקודם... (אמנם אפשר שזה נדרש ללימוד השני, ואילו ללימוד הראשון אין צורך בדרשה מיוחדת ל"שני חיי שרה"). גם מלשון המדרש אגדה (בובר) משמע כרש"י שהלימוד הוא ממניין השנים: 'דבר אחר: "ויהיו חיי שרה" וגו׳ – בת מאה שנים כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, ולכך אמר "מאה ועשרים שנה ושבע שנה"'. אלא שקשה מדוע אצל ישמעאל נאמר בצורה שכזו והרי לא היו כל שנותיו אותו דבר? בפשטות י"ל שלא צריך דווקא שכל שנותיו אותו דבר, שבא לדרוש בצורת אמירת המספרים על דבר שהתגלה בו, אבל לא חובה שהיה זה בכל שנותיו; שדווקא אצל הצדיקים לומדים שהיו כולם אותו דבר, כמו שדורשים ע"פ הפס' “יודע ה' ימי תמימים", ששנותיהם תמימים, אבל אצל אחרים יכול להיות שלא כל שנותיהם היו כך, אלא רק לבסוף התגלה משהו שראוי לרמז במספר שנותם, ולכן נאמר בצורה מיוחדת. לכן נאמר בישמעאל בצורה שמזכירה את הנאמר על הצדיקים כדי לרמז שבמיתתו היה גילוי של צדיק, שישמעאל חזר בתשובה: 'ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנלן? כי הא דרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה דרבא, וקא מנמנם רבא. א"ל רבינא לרב חמא בר בוזי: ודאי דאמריתו כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים. א"ל: אין?! והא דור המבול! א"ל: אנן גויעה ואסיפה קאמרינן. והא ישמעאל דכתיב ביה גויעה ואסיפה? אדהכי איתער בהו רבא. אמר להו: דרדקי, הכי א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה, ט) "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו? אלא מעתה (בראשית לה, כט) "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה אדבורי אדבריה ומדאדבריה שמע מינה תשובה עבד בימיו' (ב"ב טז,ב). לכן נראה שבאה התורה לרמז כאן על כך שעשה ישמעאל תשובה בחיי אביו. לכן מובן שנאמר בצורה דומה לשרה גם באברהם וישמעאל, כרמז שבסוף חיי אברהם מוכח שישמעאל עשה תשובה ולכן ראוי לרמז במיתתו על שעשה תשובה – ע"י שנאמר בצורה דומה לאברהם. לכן אולי רמז בחיי ישמעאל "מאת שנה" שבגיל זה כבר חזר בתשובה (כעין רמז כמו שמאה אצל שרה נדרש להשוות לעשרים בלא חטא), שהרי עשה תשובה בחיי אברהם, וכשנפטר אברהם (בגיל 175 [בראשית כה,ז]) היה אז ישמעאל בן 89 (שהרי הוא נולד כשאברהם היה בן 86 [שם טז,טז]). ו37 בא לרמז שמגיל 30 יש את שיא הכח ('בן שלשים לכח' [אבות ה,כא]), אולם בגיל זה כבר מנותקים מההורים, להבדיל מגיל שבע שעדיין תחת ההורים לגמרי. לכן מרמז שבגיל שלושים השתמש עם כוחו בשביל כיבוד הורים כאילו היה ילד שקשור להוריו לגמרי, שזהו כרמז לדברי חז"ל: '"ואלה שני חיי ישמעאל” מה ראה הכתוב לייחס שניו של רשע כאן? על ידי שבא מקדקדה של מדבר לגמול חסד לאביו' (ב"ר סב,ה), שהלך רחוק (ובמדבר; שצריך לזה הרבה כח) בשביל עשיית חסד לאברהם אביו. אולי גם 37 מרמז על הגיל של יצחק בעקידה (רש"י; בראשית כה,כ), שישמעאל היה אחד משני הנערים שהלכו עם אברהם ללוותו בדרך – שאסור היה לאברהם ללכת בלעדיהם: '"את שני נעריו" - (ב"ר) ישמעאל ואליעזר; שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים, שאם יצטרך האחד לנקביו ויתרחק יהיה השני עמו' (רש"י; שם כב,ג), ולכן זהו אחד הזכויות הגדולות של ישמעאל, ולכן נרמז כזכות במיתתו (אולי אפילו מכך שאברהם בירר מול הקב”ה על מי מתכוון לקחת לעקידה [רש”י; שם,ב], סימן שאברהם ראה גם בישמעאל שיש בו מעלת קדושה שראוי לעקידה), ונאמר בצורה של הפרדה בין עשרות לאחדות, כרמז שלא הוא היה בגיל 37, וכן כדימוי לנאמר במיתת שרה (שמופרדים), שמתה בעקבות העקידה, כדי לרמז לקשר לאנשים הקשורים לעקידה. אולי גם נאמר בישמעאל בצורה שמזכירה את מניין השנים בשרה ובאברהם כדי לרמז שמהם יצאו בנ"י, ולכן נאמר בצורה דומה לנאמר בשרה, וזה הגיל שבו היה אברהם כשמתה שרה (שהוא היה גדול ממנה בעשר שנים). שזה בא לרמז שישמעאל חזר בתשובה וקיבל שעיקר זרע אברהם ממשיך ביצחק (ולכן נתן לו לדבר לפניו, כבן העיקרי); לכן באותו הקשר של שנים נרמז על שנות יעקב: 'למה נמנו שנותיו של ישמעאל? כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב' וכו' (מגילה יז,א), כרמז שראוי למנות שנותיו בצורה כעין אברהם ושרה בשל שהודה שזרע אברהם ממשיך ביצחק ואחריו ביעקב.